אאא

זכויות גדולות יש לרבי משה טייטלבוים בעל 'קמע המגיפה' אשר חי ופעל בין השנים 1758 - 1841. בתקופת מנהיגותו עלו לארץ ישראל תלמידי הבעש"ט והגר"א המפורסמים, והוקמו בארץ הקודש כוללים רבים לטובת לומדי ארץ ישראל שמומנו ע"י תושבי הגולה.

ר"מ טייטלבוים היה הרוח החיה בגיוס הכספים לכוללים בטבריה ובצפת, גאב"ד אונגוואר רבי משנה קליין בעל מִשְנֶה הלכות זצ"ל, סיפר[1] על הגאון המופלא רבי עמרם חסידא שבא לבקר את רבי משה טייטלבוים טרם צאתו לא"י. החוקר הרב יחיאל גולדהבר בסדרת מאמרים שפרסם לאחרונה, טוען שהיה זה מפני שבא לבקש מרבי משה טייטלבוים שיעזור לו כספית בהיותו בא"י, שכן כאמור רבי משה טיטילבוים קבע כמה כל אברך יקבל מהתשלומים שהוא שולח מהונגריה ללומדי הכוללים בארץ ישראל.

רבי משה טייטלבוים היה תלמיד של מובהק של החוזה מלובלין ועסק רבות בחלוקת קמעות בין היתר בסגנון קמע זה (שכאמור, בידינו מצוי העותק שהודפס לאחר הסתלקותו). 'מחלוקת לשם שמים' היה בינו לבין הגה"ק רבי נפתלי מרופשיץ שגער בו, וטען לו שאסור להתעסק עם שמות הקודש.

מבנו, רבי אלעזר ניסן, המשיכה שושלת אדמו"רי 'סיגט סאטמר'. בתו, חנה נישאה לרבי אריה ליבוש ליפשיץ רבה של 'וישניצה' ומחבר ספר השו"ת "אריה דבי עילאי", מעניין לדעת שלמרות שרבי משה עזר כספית לעניי ארץ ישראל, הרי שלחתנו הוא אסר לעלות!

באגרת משנת 1837 כותב רבי משה לחתנו שהיהודים בארץ ישראל אשר סבלו קשות מרעידת האדמה שהרגה בהם 4000 איש, וכן בשנת 1834 במרד הדרוזים שהרגו רצחו וטימאו נשים יהודיות, הרי שזה היה בגלל שהם עלו לארץ ישראל ודחקו את הקץ!

וכך לשונו הטהורה של רבי משה טייטלבוים זי"ע: "הנה שמעתי שכבוד תורתו מחליט הדבר שיסע לאה"ק. ולי נראה ברור מפני הרפתקאות... שנה אחר שנה מהביזה שבזזו אותם וטמאו נשים על ספר תורה שבהיכל, ושנה זו מהרעשת הארץ נהרגו בעוונותינו לאלפים, זה יראה שרצון השם יתברך שכעת לא נלך מעצתינו ומרצוננו לארץ ישראל רק שנמתין שמשיח צדקינו יוליכנו לארצינו..."[2]. לימים צאצאו האדמו"ר מסאטמר בעל 'הויואל משה' יצטט את סבו, שהוא מקור (לדעתו) שאין בימינו מצות ישוב ארץ ישראל.

ואם הקורא יתמה, איזה הרפתקאות וביזות ארעו לאבותינו תלמידי הבעש"ט והגר"א שעלו לארץ ישראל, שעליהם מתכוון רבי משה טייטלבוים שארע להם מפני שדחו את הקץ?!

נעיין בכתביו של הגאון הקדוש רבי ישראל משקלוב זצוק"ל תלמידו המפורסם של הגר"א זי"ע, ששיכל את אשתו ועשרת ילדיו במהלך עלייתו לארץ ישראל, בהקדמתו לספר 'פאת השולחן', הוא כותב על תלאותיו בארץ ישראל בין השנים (1813- 1836) אשר היו שנים קשות ביותר, וכך מספר לנו תלמידו ר' מנחם מנדל מקאמניץ: "אחרי זה באו השודדים לבית המדרש שאנחנו היינו בו, ולקחו משם את הרב ר' ישראל ורצו להורגו"[3].

בשנת 1813 כותב ר"י משקלוב: "והייתי שוכב על הגג בוכה ומתנפל ומתחנן לפני אבינו שבשמים... ובתי הצנועה מרת שיינדיל תחיה היתה גם כן קטנה חולת  מוטלת על ידי ודמעותי על לחיי, עיני ירדו מים על כל אשר עבר עלי וגדול כים שברי".

מתוך הסבל והצרות הוא כותב את הספר "תקלין חדתין" על מסכת שקלים

ממשיך ר"י משקלוב וכותב על רצונו לכתוב ספר הלכות שלא נכתבו עד זמנו: "ותפשתי מעשה אבינו הזקן יעקב אבינו עליו השלום אשר נדר בעת צרה, כן אנוכי.,. 'והיה אם תעשה עמדי חסד והקימותי מחוליי זאת, אז אייגע לסדר חיבור סדר זרעים בתלמוד ירושלמי עם שיטת אדמו"ר הגאון קודש הקדשים רבינו החסיד זצוק"ל אשר זכיתי לשמשו לפני מותו, וזכותו הגדול יעמוד לי לחבר ולסדר ההלכות אשר השמיטו[4] רבותינו הקדושים הקדמונים".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כותב רבי ישראל על חזיון מופלא שנגלה אליו אדם פלאי ואמר לו: "נגוף ורפוא" ומאז והלאה "הופיע חסדו עליו ויצילני אותי ובתי הנזכרת הבריאה.. וברחמיו הגדולים בנה ביתי".

אולם אח"כ בשנת תקע"ד (1814 לספירה) חזרה המגיפה ונפטרו לו שני בנים, ובשנת 1825 ארעה בצפת מפולת גדולה, וביתו של רבי ישראל נפל קרס על יושביו, ובניסי ניסים ניצלה משפחתו של רבי ישראל משקלוב.

כהערת אגב: עדויות אלו על פוגרום ביזה ותקיפת נשים יהודיות ע"י תושבי הארץ הנכרים (על גבי ספר תורה בבית כנסת!!) עוד בשנת 1834 עונות על האיוולת המפורסמת שטוענים היסטוריונים לא בקיאים, והיא: שהשנאה הערבית ליהודים החלה רק לאחר שהתפרסמה התנועה הציונית. דברים אלו הם הבל הבלים, כפי שמובא פה אירועי הפוגרום כנגד אבותינו חסידים וליטאים בצפת עשרים ושש שנה לפני הולדת הרצל חוזה מדינת היהודים!!! ואין לנו אלא במסורת חז"ל שהיא: "הלכה היא, עשיו שונא ליעקב".

בפרק הבא: את מי מאשים רבי ישראל משקלוב בצרותיו?!

• • • • •

[1] (קובץ 'שערי הלכות' –אונגוואר, גליון כח עמ' צ,)

[2] 'ישמח משה' סוף ח"ד חלק 'אבקת רוכל'

[3] (מסעות א"י 131)

[4] כידוע שיטתו של אדמו"ר מסאטמר שרבותינו הראשונים השמיטו הלכות מסוימות כיון שלא היה רלוונטי מצות ישוב ארץ ישראל בימיהם.

  • ישראל שפירא, הינו חוקר עמית במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליצייה ובוקובינה, מרצה ומדריך טיולים בארץ ובעולם המתמחה בהיסטוריה תורנית
    לפרטים נוספים נא לפנות: sisraerl@gmail.com