רבות נכתב על המגזר החרדי ויום העצמאות, אבל בכתבה הזו לא תמצאו את המובן מאליו. לא תקראו על ההוא שלמד בהתמדה כל הלילה או על ה'ישיבע בוחער' שהשכים לשחרית בזמן; אלו הם המובנים מאליהם, רוב הציבור.
בחרנו לסקור דווקא את השוליים במגזר החרדי - אלו שמנצלים רגעים קטנים של חוסר איפוק, שעושים הצצה קטנה אל מעבר לחומה ולתיבת הנוח החרדית.
ככל שנוקף הזמן, הציבור החרדי מכפיל ומשלש את עצמו, בעיקר מבחינת הכמות. אולם ככל שהציבור גדל, כך גם השוליים גדלים, והופכים לממשיים ומסקרנים מאי פעם. הפעם, נסקור את גווני המעבר האפורים שבין השחור החרדי ללבן החגיגי של "ה' באייר".
אנחנו קוראים לסקירה הזו "קווים לדמותו של האפור" אבל גם האפור הזה הוא לא שחור ולבן. בכל אחד מה"אפורים" קיימים רגעים כאלה: רגעים של התמדה בלילות שבת ארוכים ורגעים של הצצה אל מעבר לגדר. אנחנו לא כאן כדי לשפוט, אלא רק לסקר. התוצאה לפניכם.
בחור הישיבה הבני ברקי
בליל יום העצמאות, האווירה הישראלית עולצת וחגיגית מאי פעם. אבל בקודש פנימה, בתוך העולם התורני, חלה התעלמות מוחלטת מצהלות הרחוב. למרות זאת, חיים, שיושב עכשיו עם החברותא ב'בית מת'עס' בפאתי בני ברק, אינו מסוגל להתרכז ולו לדקה אחת.
הדי המופעים ונצנוצי הזיקוקים בוקעים מבעד לחלונות בית המדרש והאדרנלין מואץ. החברותא, מוישי, בחור רציני הלומד "ועד" מעליו, מנסה למשוך אותו חזרה לתוך הגמרא, וכך הם שוב צוללים בהוויות דאביי ורבא.
בשעה 21:48 רועמים הזיקוקים, הפעם ממש קרוב לעיר התורה והחסידות. עוד לפני שהחברותא מרים את עיניו מדף ה'תוספות', חיים עף מבית המדרש במהירות עצומה ומדלג במהירות לעבר הגג, שם הוא פוגש כמה מחבריו.
הם עומדים על גג הישיבה ומריעים אחרי כל פעימת זיקוקים, כשלפתע הם מבחינים גם בשכנים מהבניין הסמוך. כולם עומדים על הגג וממתינים בדריכות לפיצוץ הבא.
הירושלמי מבית וגן
באותם רגעים ממש, חבריהם הירושלמים מישיבות 'וולפסון' ו'קול תורה' נאבקים את אותו מאבק, רק שאצלם קורה הדבר האמיתי – טקס הדלקת המשואות בהר הרצל. כל הרחובות הסמוכים חסומים; כוחות משטרה עצומים פוקדים את האזור ובאוויר ישנה תחושה שמשהו קורה.
כבר חודשים שלמים שבהר הרצל עובדים על הכנת הטקס, הדגלנים צועדים הלוך ושוב, התזמורת מנגנת הלוך וחזור את מיטב המארשים הצבאיים וילדי שכונת בית וגן הסמוכה זוכים מן ההפקר. מדי יום שולחים ההורים את ילדיהם (ויש כאלה ההולכים גם ללא רשות) לחוויה הייחודית והמרתקת להם - החזרות של הטקס בהר הרצל.
גם בחורי הישיבות בשכונת הישיבות מתפלחים בצורה כזו או אחרת לחזרות הסמוכות. היו אפילו כאלה שהגישו כרטיסים לחזרה הגנרלית האמיתית. עכשיו, בליל יום העצמאות, הרוב יושבים בבית המדרש ולומדים, אבל עשרות רבות עומדים מול הר הרצל, צופים ומחכים למטח הזיקוקים.
הזוגות המודרניים
בליל יום העצמאות נערכים בערים המעורבות מופעי זמר ובידור. אין צורך להדגיש שאין רוח חכמים נוחה מהם ואינם מתאימים כלל לבני תורה, אולם גם שם תוכלו למצוא בחור או שניים שחמקו מהישיבה, בזוגות חרדים מודרניים שיוצאים לחוש קצת את הישראליות ברחוב ובמשמרות הקודש והצניעות שדולקים בעקבותיהם ובאים לתעד אותם מקרוב - לפחות בקלישאה.
אם בתל אביב תתקשו לזהות בחורי ישיבה בהופעה, כי שם פחות נעים להסתובב בבגדי הקודש, תוכלו לבצע זיהוי סופי של בחורי ישיבה באמצעות שעוני הקסיו שעל ידיהם, והנעליים (ניו באלנס שחורות). בניגוד לתל אביב, בירושלים, עיר מעורבת יותר, מרגישים בחורי הישיבה יותר בנוח לשוטט בכיכר ציון, גם כשהם בכיפה וחולצה לבנה.
החג של אבינועם לסרי
אבינועם לסרי, תלמיד "מאור התורה", חוגג את העצמאות כמדי שנה בבית הסבתא בגדרה, שם צופים כולם יחד בטקס המשואות ופותחים שולחן חגיגי. החל מתפריט סלטים עשיר, וכלה בקבבים המסורתיים של סבתא סולטנה.
גם אחיותיו של אבינועם מנצלו את יום החופשה שלמחרת, ויוצאות למנגל בפארק ענבה שבמודיעין, שם תפגושנה קבוצת בחורות טובות מבתים טובים מ'פוירשטיין' שבמודיעין עילית הסמוכה, שמנצלות את יום החופשה ל"מצוות היום" בפארק הסמוך לקריית ספר.
ובינתיים בחיידרים
ת"ת איילת השחר בבני ברק: אלעזר מנחם ויעקב ישראל יושבים מרותקים לדברי הרב'ה, אבל בעיצום המחשתו החיה את דברי הגמ' "שור שנגח - היום אין יותר פרה, תדמיינו שהטנדר של החיידר מתנגש ב... - וווששוווושששש (מטס בחלון)....
רעש מחריש אוזניים בוקע מבוץ, ובבת אחת כל הכיתה רצה אל החלון. "זה מטוס קרב", אומר שמואל בידענות. המטס עובר כעת ממש מעל בני ברק ואיש לא נותר אדיש...
הרב'ה המיואש מעדיף לפנק את הילדים... "בואו נעלה לגג"... בגג הם פוגשים גם את כיתות ה', ו' וח' שכבר הספיקו לעלות. חוויה מדהימה של פעם בשנה.
החרדי האנתרופולוג
יש גם מיטיבי לכת, שמציצים ל'מרכז הרב' או ל'הר המור', ומחזרים אחר החוויה האנתרופולוגית: כך נראה הלל ביום העצמאות.
האמת, שפעם פעם, גם מחוזות חרדים רבים הצטרפו לתפילת ההלל ביום העצמאות וגם תלו דגלי ישראל – שרידי התקופה מתנופפים וניכרים עד השנים האחרונות בישיבות פוניבז' וקול תורה.
חסידי גור
ישראל ומנחם מנדל, חסידי גור בשנות ה-30 לחייהם, עובדים במחלקת החד פעמי של אושר עד בבני ברק, ומנצלים את יום החופשה לחוויה מפתיעה במיוחד – עליה מוקדמת לציון הרשב"י במירון. בל"ג בעומר הם לא יהיו כאן. אבל חסידי גור, כמו חסידי גור, יגיעו רגע לפני כולם.
כאן כבר יישלפו הקבבים והנקניקיות, ובצלע הרי מירון ייערך קומזיץ, אליו יצטרפו שניים מחבריהם הטובים. כן, ההוא ממקהלת ידידים ואחיו הקטן שגם שר יפה עם אמן הקלרינט זלמן ארנברג. כטוב ליבם בקרטופלעך, יפצחו בריקוד "בר יוחאי" מקדים. חוויית ל"ג בעומר ביום העצמאות.
הבן החמישי
גג ישיבת 'שערי המבקשים'. כאן יושבים כמה נערים מתבגרים המכונים בעגה ה'יתדניקית' הבן החמישי. נוער משלנו הזקוק לתמיכה ועידוד...
לצד הנקניקיות והקבב המתפצפצים על המנגל, הם שומעים דברי השקפה חרדית מפי הרב אותו הם מעריצים כל כך, הרב ח' הורביץ: "למה אנחנו עומדים כאן עכשיו ושורפים נקניקיות? בואו אני אגלה לכם סוד שב'יתד' לא יכתבו: 70 שנה שאנחנו כאן בארץ, זה נס. פשוט נס. אמנם אנחנו לא משתתפים במנהגים השונים, אבל בלב, כל אחד ואחד צריך לחוש הכרת הטוב לריבונו של עולם. בואו נגיד ביחד פרק תהלים 'מזמור לתודה'".
כעת ניגשים החברים בגג לקומזיץ ספונטני שמתחיל ב'תפילה לעני' ונגמר ב'ארץ ציון וירושלים'. כך נראה עוד סוג של חרדיות ב-2020.
תלמידי חדרה קריית ספר סניף נתניה
לעומת כל אלה, בישיבת חדרה קרית ספר סניף נתניה עומד המשגיח ב'וועד' לבני ועד שלישי: "2,000 שנה מסתדרים בלעדיהם. מה נראה לכם, שלא היינו שורדים 70 שנה בלי הציונות והמדינה? הם קוראים לזה נס, ואני אומר - נס זה רק הגאולה. איזה גאולה יש כאן? הם מדמיינים כוחי ועוצם ידי. כלום! הכל רק הקב"ה".
המשגיח מסיים: "דווקא ביום עצוב כזה, מן הראוי שכל אחד יטול על עצמו עוד דף גמרא. מי יודע כמה יהודים הוא מציל ממוות. מי יודע איזה קטרוג יש בכל הפריצות ברחובות". אין צורך לציין שכאן בישיבה אף אחד לא ממנגל על הגג או מבריז למופע העירוני הסמוך.
לסיכום: המיינסטרים החרדי נוטה להתעלמות כמעט מוחלטת מיום העצמאות, אבל השוליים ההולכים ומתרחבים חוגגים גם חוגגים. מי במנגל, מי בהברזה למופע סמוך, מי בבהייה במטס ובזיקוקים - ומי בלב. רק נציין, שהדמויות השונות שהבאנו הם רק משל. כל קשר בינן לבין המציאות הוא מקרי בהחלט.