איך האדם יצליח להודות על היסורין? ומה ירוויח מכך שהוא מודה? יש בגמרא הבטחה אלוקית! כתוב: "סמא דייסורי – קיבולי", הסם של היסורין – לקבל אותם.
מה עושה ה'סם'? מרפא! קבלת היסורין וההודיה עליהם – מבטלת אותם!
כשמקבלים את היסורין, ולא בועטים בהם, ולא מתלוננים, מתרפאים - וזאת הבטחה אלוקית!
כאשר האדם מכיר ומודה לקב"ה על הטוב שעושה עימו, הלב שלו מתחזק באהבת ה', ויכול להודות גם על היסורין שהוא מקבל בשמחה, וכך - זוכה לבטל את היסורין.
ההודיה יוצרת 'כלי' קיבול לשפע האלוקי שהקב"ה רוצה להשפיע לאדם, וכאשר האדם לא מודה – הוא יוצר 'חסימה' בינו לבין ה'שפע האלוקי' שנגזר עליו משמים - וחבל!
להודות על יסורין
כדי להודות על ה'חסר' והקושי צריך להאמין בכמה דברים:
הקב"ה הוא אבא אוהב: הקב"ה מנהיג אותנו בי"ג מידות של רחמים, מידתו חסד ורחמים, והוא אוהב כל אחד מבניו ב'אהבת חינם', "אהבת עולם אהבתנו" – כך הקב"ה אמר! והוא גם אמר: "אני ה' – לא שיניתי"! הוא הבטיח שאהבתו אלינו היא – לעולמים! ההבטחה היא נצחית!
הכל לטובה: כי 'מפי עליון לא תצא רעות', אין בשמים שורש לרע, ולכן, לא יתכן שהקב"ה מוריד לאדם דבר שהוא לא טוב עבורו, כי "חסד אל כל היום", והוא עושה הכל בחסדים וברחמים גמורים.
אנו מסוגלים להבין את הדברים בשכל, אבל, לא תמיד הדברים 'מתיישבים' על הלב.
מה שאני צריך - יש לי: האדם צריך ל'שמוח בחלקו', צריך לזכור שיש הרבה אנשים שלא זכו לקבל את מה שהוא קיבל, איך אומרים? 'תמיד יכול להיות גרוע יותר', ולכן, כדאי להכיר בטוב ולשמוח במה שיש – וצריך להתרגל לומר - תודה.
וזה עיקר האמונה: שהאדם יאמין שכל מה שקורה איתו - לטובה, ושמח בחלקו, ויקבל את כל מה שהקב"ה עושה עימו – בשמחה ובאהבה.
אם האדם עצוב מיואש או כועס, סימן שהוא לא מאמין שמה שקורה איתו 'זה טוב'!
כי 'אמונה שלמה' זה לדעת - שהכל לטובה! והאדם צריך להיות בשמחה, ואם הוא לא שמח, וקל וחומר שהוא עצוב - הוא לא מאמין שמה שקורה איתו הוא - טוב.
האם קל להאמין שהכל טוב ולטובה? ולשמוח במה שיש לי, אפילו שלא קיבלתי מה שאני רוצה? לא! ממש לא! איך ניתן להצליח בכך?
תפילה על האמונה - השער לקב"ה
האדם צריך להתפלל ולבקש לקבל 'אמונה שלמה', אמונה לא תשאר רק בשכל, אלא, תחדור לליבו.
הלב צריך להבין ולהסכים, שהקב"ה אוהב אותו אהבה אין סופית, אהבה בלי תנאים, ולכן, כל מה שהוא עושה עימו - הכל לטובתו.
אפשר לבקש אמונה במילים פשוטות: ה' תעזור לי להאמין בך ב'אמונה שלמה', אני יודע שאתה עושה רק טוב, אני יודע שמה שאתה עושה זה לטובתי, אבל, אני לא מבין למה, תעזור לי להאמין בך, ולבטוח בך - גם בלי להבין!
תעזור לי להאמין – בלי להבין! רק לסמוך עליך! ושהלב יבין ש'מפי עליון לא תצא רעות', תן בליבי אמונה שלמה שכל טוב ולטובתי.
האמונה היא כלי נשק לנצח את כל הקשיים והניסיונות - ולהיות בשמחה ולהודות, והדרך לאמונה היא - התפילה.
כוח הדיבור: התפילה היא - הפתח השער שדרכו מתקרבים לה' ומקבלים אמונה.
להודות מהלב - בשמחה
אמירת תודה צריכה להיות מתוך שמחה, ומכל הלב, וזהו - מבחן האמונה של האדם.
בוחן פתע: קרה לך משהו שלא לרצונך, האם אתה מסוגל להודות עליו מכל הלב? אם כן: סימן שאתה מאמין! אם אתה לא יכול להודות, או אתה מודה 'מהשפה לחוץ'? חסר לך ב'אמונה שלמה' (גם לי, אתה בחברה טובה).
העיקר הוא הרצון של האדם אם הוא רוצה לחזק את האמונה, ולחיות חיים שמחים טובים ושלווים – הוא יצליח!
כאשר האדם מאמין שהכל לטובה, הוא יכול לשבח ולהודות לקב"ה 'בין בטיבו ובין בעקו' בין שזה טוב, ובין שזה נראה רע, מתבטלים מעליו של הצרות - והוא נושע.
זהו סוד השמחה: אדם שרואה ומכיר בכל הטוב שהקב"ה נתן לו, והוא מתמקד בו ושמח ומודה עליו, ומאמין - שיש לו כל מה שהוא צריך, יותר קל לו להודות על מה שאין לו, והוא יכול להיות שמח באמת.
דוד המלך הודה לקב"ה על כל הקשיים והרדיפות שהיו לו, כי הוא האמין ש'מפי עליון לא תצא רעות', הכל טוב ולטובה, אם כן, מדוע יש קושי להודות?
איך ניתן להודות על מה שאין?
מי שיכול להודות על שאין לו: פרנסה, זיווג, ילדים, בריאות... כל הכבוד! אני לא!
מה הפתרון? להודות על היסורין שמגיעים בתוצאה מה'חסר' שיש לאדם, קשה לאדם להודות על החסר - עצמו.
מי שמסוגל להודות על ה'חסר' – התבקש לא לקרוא את המאמר...
האדם יכול להודות לה', ע"י שיאמר: ה' הטוב, תודה רבה שיש לי יסורין מ... לדוגמא:
תודה רבה שיש לי יסורין מזה ש - אני בבידוד.
תודה רבה שיש לי יסורין מזה ש - כואב לי הראש.
תודה רבה שיש לי יסורין מזה ש - עדיין לא התחתנתי... וכו'.. המשך:
ככה אתה רוצה שיהיה איתי עכשו?
ככה אתה חושב שהכי טוב בשבילי?
אז, אני אומר לך תודה רבה - בשמחה.
אני מקבל את היסורין באהבה ובשמחה.
כאשר האדם חוזר על המשפטים הללו - עוד ועוד פעמים, הוא מצליח להחדיר את האמונה ללב, ולהודות מכל הלב, והתוצאה?
הקב"ה מתפאר בו! ונמתקין מעליו כל הדינים – ורואה ניסים, הוא מוריד לעצמו את השפע האלוקי ממרומים.
אומר ה'בן איש חי', אדם שאומר בפיו 'זה לטובה', אפילו שה'שכל' לא מבין למה, הוא מבטל את הגזרה שנגזרה עליו, ומתהפך הכל לטוב, ועל זה נאמר: "ויש ענין שהכל יתהפך לטובה".
ע"י התודה האדם דבק בקב"ה, והוא זוכה לרוגע ושלווה כי הוא מרגיש שהוא ב'ידים טובות', בידים של אבא אוהב - בורא עולם.
אומר רבי נחמן: "שידע האדם ויאמין שכל מאורעותיו הם לטובתו, זו הבחינה היא – מעין עולם הבא", ככה האדם חי בעולם הזה, מתוך תענוג של ה'עולם הבא' - והלוואי שנזכה, אמן!