טוב, אז לאחר תקופה ארוכה של גלות מה"מקדש מעט" שיש לנו אנחנו חוזרים היום פנימה, אל בתי הכנסת ובתי המדרש, והלב מתפוצץ מהתרגשות של הקהל שנאלץ להתפלל ביחידות תקופה ארוכה ובין לבין להתמזג חלקית דרך המרפסות, ואז קפץ ראש אלי השטחים הפתוחים. זה לא היה פשוט, לא מבחינה טכנית, ולא מבחינה רוחנית.
לא פחות מכך נרגשים אנשי המקצוע והתפקידים בבתי הכנסת, הגבאים, הרבנים, והפעילים והחשובים ביותר במבנה בית הכנסת, החזנים.
תקופה ארוכה שנגזרה עליהם שתיקה ושביתה מן הפעילות השוטפת, כן, אנשי המקצוע ובעלי התפקידים בבית הכנסת נמצאים בפעילות כל ימות השבוע ובמיוחד בשבתות ובמועדים, וחרף המאמץ וגם אם זה בשכר, המניע לפעילותם הוא הרצון לתת ולתרום מכישוריהם, וזה קשה פתאום לצאת לחופשה כפויה. הלב כמה ורגשות הגעגוע העזים לאווירה ולדינמיקה הקהילתית צפים ועולים כל העת.
סוף סוף זה קורה, אמנם עם הנחיות ומגבלות סייגים וגדרות, אבל זה קורה.
כשחושבים על זה נראה, כי הסייגים וההגבלות לא רעים בהכרח, להיפך, רבים מהם טובים למשך כל השנה וגם בלי קשר למגיפת הקורונה, ואם כבר יש קשב לתקנות, אנצל את ההזדמנות להוסיף עוד כמה בצל קורונה זו, אליהם שותפים ללא ספק רבים מן הציבור, ולוואי ויתקבלו.
1. בשבתות הקיץ החם והחורף הגשום אין להגיע לבית כנסת שזמן ההגעה אליו עולה על 15 דקות, אא"כ יש חדר קירור/חימום ומלתחה, כך שכניסתך לבית הכנסת לא תייצר אירוויזיון של ריחות ואבק דרכים בקרב קהל המתפללים, ובפרט היושבים בסמוך.
2. התיבה של החזן שייכת לחזן, אין לעמוד על יד ולא בסמוך, לא להישען, וקל וחומר לא לזמזם, לא להשאיר סימני אצבעות או שאריות טישו, התיבה היא של החזן.
3. התקנה לפיה העולים לתורה יברכו על ספר אחד ובעל הקורא יקרא בספר אחר, ראוי לה שתישמר בכל שבתות השנה.
לא אחת העולה מחמיר בהלכות "אי צחצוח" שיניים בשבת, ובמקרה גם ביום שישי הוא שכח, והיה כאשר יפתח פיו בברכת "ברכו את ה' המבורך", הבל פיו משכיח מבעל הקורא טעמי תורה ודקדוקיה ומעבירו למצב "ומסדר את הכוכבים".
4. בסידור של החזן משתמש החזן בלבד, לא אחת מדפדפים ומפה נופלים שאריות זקן, ומשם גיבובי ניירות מנוגבים, לכלוכים וקרעים, רבוייסי, אין ברצוני להרחיב בתיאור רגש הבחילה האוחז בחזן עת הוא מבצע להנאתו את "נשמת" ובהגיעו ל"ואילו פינו" ידו נתקלת בשאריות מהחזן הקודם שעלה רק בגלל איזשהו יארצייט, כל אחד והסידור שלו.
5. מחשש להצטברות טעונה בקרב העדות השונות של אזכרות ויארצייט ללא עלייה לתורה, אמירת קדיש, או קריאת מפטיר, מוטל על הגבאים להתארגן על רשימות, ולסדר הכל לפי סדר מזגי הנפשות הפועלות, בכדי למנוע מתחים והתגוששויות, דבר שמעלה את הסיכון בהידבקות בתקופה זו.
6. "מי שברך" אחד והשכבה אחת לכל עולה, די לשרשרת הקישורים על פי שושלת וגזעי ייחוס מאז גלות יהויכין, הדבר מטריח, לרוב מיותר, ובעיקר גורם לשהות משותפת ארוכה יותר במרחב סגור, וזה לא בריא.
7. זמני תפילות מוגדרים, לא רק זמן תחילת התפילה, אלא ובעיקר זמן סיום התפילה. חרג החזן? יסיים יחיד את תפילתו.
8. תופעת המסמנים וחובבי השיח והטיפים לחזנים ייפסק, אין לגשת לחזן לאחר התפילה ולדון עמו על הלחנים והסולמות הטונים והמהלכים שביצע, לא למטרות פרגון ולא למטרות הערה, הדבר מייצר קירבה יתירה, ובעיקר מביך את החזן מול הגבאי שכעת מוכר את העליות, או הרב שדורש, או בעלי השמחה שמברכים את האורחים, רוצים לפטפט ולדון? צלצלו ביום ראשון.
9. קבוצות סיכון ומחלות רקע בבית הכנסת הם: הרגילים לעבור בסמוך לחזן ולסמן לו עם היד "מהר" או "לאט" מרחוק או מקרוב, דבר זה מסכן את שמירת המרחק המומלצת. אותם הרגילים ללכוד את החזן לשחנ"ש מהסוג של "מה קרה אתה נראה כך, הכל טוב?" וכדו', חבר'ה לא להטריד. מחלקי העלונים ומפזרי הבשמים ומחדירי הסוכריות למיניהם. הרגילים להעביר בקשות לביצוע בתפילה או בדרשה, רק דרך הטלפון ובערב שבת.
10. עמדות אלכוג'ל סביב החזן בכל זווית אפשרית, ובבתי כנסת של מרוקאים ניתן להסתפק בעראק.
יש דברים רבים נוספים שכדאי להוסיף ולשפר, אך הנח להם לישראל שדי להם בעומס התקנות בכלל המרחבים, ולוואי ויאמצו את עשרת אלו, למען יעמדו ביחסי שלום ימים רבים, הקהל והגבאים הרב והחזן.
ויתקיים בנו "והשב כהנים לעבודתם, ולוויים לדוכנם לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנוויהם"
(חלקו מניסיונם העשיר בכתיבת התקנות החזן העולמי יחיאל נהרי והמפיק החד פעמי מאיר בן שבת, יבורכו לעד)