אאא

מצוקת דיור, המשפחה שגדלה, רצון להישאר בסביבה המוכרת ושלל סיבות אחרות מביאות בעלי דירות לבצע הרחבה בביתם. אלא שההרחבה משפיעה על אופיו של הבניין ומאזן זכויות הדיירים הנוספים בו. לכן, על פי חוק, תהליך הרחבת דירה מחייב את הסכמת של 75 אחוזים מבעלי הזכויות בבניין - עוד לפני הפנייה לרשויות לקבלת היתר בנייה.

כל מי שהרחיב את ביתו יודע שהסכמת השכנים לא תמיד מתקבלת בקלות. זה יכול להיות על רקע חיי שכנות לא ראויים או בשל נימוקים צודקים לפיהם ההרחבה פוגעת בהם בדרך כזו או אחרת.

על פי חוק מקרקעין התשכ"ט-1969, סעיף 71ב' (א) "רשאים מי שבבעלותם שלושת רבעים מהדירות ושני שלישים מהרכוש המשותף הצמוד לדירותיהם להחליט בדבר הוצאה של חלקים מסוימים מהרכוש המשותף, והצמדתם לדירה פלונית לשם בנייה שמטרתה הרחבת אותה דירה וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות ההרחבה באותה דירה וכן להחליט בדבר חלוקת זכויות הבנייה הנדרשות לצורך כך".

השבוע (יום ראשון), בית המשפט השלום בקריות נדרש לסוגיה זו של הסכמת השכנים. עו"ד איתי יפה שייצג את התובעים אומר כי הם הביעו את התנגדותם להרחבת הדירה בבית המשותף כיוון שזו תפגע באביהם המבוגר ואף עלולה לעלות לו בחייו. מנגד, מרחיבי הדירה התייצבו בבית המשפט כשבידם היתר בנייה, מה שלכאורה אמור לספק להם אור ירוק לבנייה.

למרות טענת הנתבעים, השופט יוסי טורס קיבל את דברי התובעים וקבע כי בנייה בבית משותף עם היתר בנייה אך ללא הסכמת השכנים כנדרש בחוק, היא עבירה על החוק ופגיעה בזכויות קנייניות.

בהחלטתו, קיבל השופט טורס את בקשת עו"ד יפה להוציא צו מניעה זמני לבנייה והרחבת הדירה בבית המשותף והנתבעים אף חויבו בתשלום הוצאות הבקשה לקבלת הצו והדיון בה, בסך של 5,850 ש"ח.

עו''ד איתי יפה (צילום: איציק גרינשטיין)
עו"ד איתי יפה (צילום: איציק גרינשטיין)