אאא

ידוע שה'אור החיים' הקדוש חיבר ברוח קודשו את סיפרו 'אור החיים', ספר שמאיר לאדם את עיניו, שיוכל לראות ולהרגיש את ה'אור' וה'חיות' שיש בחיים עם אהבת תורה, ודבקות בה' יתברך.

ה'אור החיים' הקדוש שם את כל כוחותיו הרוחניים בחיבורו, עד שאמרו צדיקים כי 'גדול כוח הלימוד בו עד למאוד כמו לימוד הזוהר הקדוש, שאפילו אמירת הלשון ללא הבנה, יש בה כוח עצום לשנות את האדם, ולטהר את נשמתו כלימוד הזוהר הקדוש, וכל שכן אם האדם לומד את סיפרו בחיות והבנה.

החוזה מלובלין זי"ע אומר: "שלא מצאתי בשום ספר - דברים נפלאים כאלו, כמו שמצאתי בשלשה ספרים אלו: ספר הזוהר הקדוש, ה'אור החיים' הקדוש, והמאור עינים" ('היחס מטשרנוביל ורוזין' פ' ט"ז).

נביא טעימה מדבריו הקדושים, שיאירו לנו 'אור' בחיים.

מדוע קשה לאדם להשיג את רצונותיו?

בפר' בשלח, כאשר בני ישראל התלוננו למשה רבנו כי היו צמאים למים, ה'אור החיים' הקדוש שואל, מדוע הקב"ה הביא לעם ישראל את הניסיון הקשה של צמא למים? הם היו יכולים ח"ו להגיע לכפירה מההליכה במדבר ללא מים?

ומתרץ ה'אור החיים' הקדוש: "כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש", הקב"ה רצה ללמד את עם ישראל 'יסוד נורא': ללמד את בני ישראל שידעו ויפנימו שכל דבר שהם רוצים או צריכים, הם חייבים לפנות לקב"ה, לשאת אליו את עיניכם ולהתפלל, כי שום דבר אינו מגיע מ'עצמו', הכל הוא שפע אלוקי שמגיע רק ממנו יתברך, וע"י שמבינים זאת מבקשים ומתחננים - השפע יורד.

וזאת הסיבה שהקב"ה לא נתן להם 'מן' חודשי – פעם בחודש, הוא רצה שכל יום 'ישאו עיניים' לשמים - ויבקשו ממנו, ולכן, המן הגיע 'דבר יום ביומו', ובזה לימד אותם, שהם יכולים לקבל הכל, אבל - עם תפילה, אבל קודם הניסים שהוא יעשה להם, צריך תחינה ובקשה לפניו יתברך.

הוא – מלכנו - מושיענו

ה'אור החיים' אומר שהקב"ה רוצה ללמד אותנו יסוד גדול, הקב"ה רוצה למלא את כל חסרונותינו, רק שצריך לחיות עם אמונה תפילה וציפיה תמידית לחסדיו וטובותיו, להכיר שהכל ממנו, ואז "ואת שוועתם ישמע ויושיעם".

ומה המטרה שנישא אליו את מבטינו? הקב"ה אוהב אותנו, ומרוב אהבתו אלינו הוא רוצה להיות איתנו בקשר וחיבור תמידי במהלך כל היום, אם יהיה לנו כל מה שאנו צריכים, מה יגרום לנו להרים מבט לאבינו שבשמים?

ה'אור החיים' הקדוש מוסיף לחדד את הענין, ואומר שבני ישראל חשבו שכיון שהקב"ה הביא אותם למדבר, ונמצא איתם שם, הוא מבין לבד מה חסר להם, ואין צורך להתפלל, כי הוא יספק להם את כל מחסורם, מבלי לבקש כלל.

סוד 'ויצעקו' – אומנות אבותם בידם!

ה'אור החיים' הקדוש מקשה: מדוע הם באים בטענות למשה רבנו, במקום להחזיק באומנות אבותם "ויצעקו אל ה'"? הרי הם יודעים מה התועלת ב'צעקה'? כפי שנאמר: "כי שמע את נאקתם במצרים"? הם עדין לא קלטו את המסר?

האם אנחנו קלטנו את המסר?

בפר' חוקת הוא מחזק את הדברים, ואומר שהקב"ה רוצה שעיניהם יהיו תלויות אליו "באין מבטח זולתו, כדי שיהיה ליבם תמיד - באין הפסק קרוב לה'", עד שירגישו כ"בן שמצפה על שולחן אביו - ערב ובקר - ובכל עת וזמן".

מדוע שווה להיות עני עם מרגלית בכיס?

ה'אור החיים' הקדוש, מתאר במשל ונמשל: במה נפש האדם המשכיל חושקת?

הוא מתאר אדם עשיר בנכסים, שרצה ללכת למקום רחוק, אבל, ידע ששם יש סיכוי שיאבד את כל עושרו.

מה עשה? אסף את כל נכסיו, וקנה בהם מרגלית גדולה באלף אלפי דינרי זהב, ויצא לדרך לעיר הרחוקה, ובליבו היה בטוח שממונו נשמר, לפני שהגיע לעיר הוא בדק בכיסו, האם נותרו לו כמה דינרים לתחילת החיים בעיר החדשה? וגילה, ואין בכיסו אף לא דינר אחד.

הוא נכנס לעיר, והסתפק בחיי דלות ועוני - כי אפס כסף, אבל, גם כשהיה במצב של עוני, ליבו תמיד שמח ו'כליותיו עליצים', כי הוא ידע שבאמת יש לו הון רב, וכאשר יצא מהעיר המסוכנת ו'בא יבוא ברינה - נושא האבן גדולה יקרת הערך' ועושרו יהיה רב.

הוא ממשיל את הדבר, לאדם שזכה לדבק ולאהוב את ה' יתברך, אדם זה יודע ומרגיש, שאין בעולם הזה שום קנין 'למעלה' מהאבן יקרה שבמשל, ואפילו אם יש לו קושי וצער, הכל זמני וחולף, ולא יוחלף בשום אופן וצורה - בחיי נצח.

אם האדם זוכר עד כמה שווה שכרו בעולם הנצח, הוא יהיה מוכן לתת את כל רכושו למען אהבה ודבקות במלך העולם.

ה'אור החיים' הקדוש המשיך לתאר את האהבה הגדולה לתורה בצורה מופלאה.

הצהרה אמיתית - "היו משתגעים ומתלהטים"

"ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך" (פר' כי תבוא), ה'אור החיים' הקדוש מבאר ש'טוב' רומז ש'אין טוב אלא תורה'.

ואומר את המשפט הידוע: "שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות ועריבות טוב התורה: היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם".

ה'אור החיים' הקדוש לא עושה חשבון, ולא חושב שצריך להתבטא ב'זהירות', הוא 'שם' את כל האמת של חייו 'על השולחן'.

הוא אומר שהתורה כל כך מתוקה וערבה, עד שאפשר ממש - להשתגע ממתיקותה! ולהתלהט ולהתלהב בלי סוף, ולכן, הוא מציע לכל יהודי לטעום את מתיקותה, כי מי שיטעם - לא ירצה עוד תחליפים 'זולים'.

מכירים את הטעם של ה'חיקוי'? רק כדי ל'סבר' את האוזן, להבדיל: נופש בלי 'חו"ל ז"ל'? אין צורך להוסיף דוגמאות, עד כמה התורה ערבה מעל כל טעם ודעת.

ה'אגלי טל' מוסיף שאם הלימוד יהיה בשמחה, ניתן יהיה להרגיש שאת ה'תענוג' מהלימוד, כי התורה 'נבלעת' ו'נדבקת' בדמו של האדם.

כבה הנר המערבי

במזיבוז בשנת תק"ג בשבת פר' פנחס בזמן סעודה שלישית, הבעל שם טוב הקדוש הלך ליטול את ידיו לסעודה, והתעכב זמן רב מהרגיל עד שחזר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לאחר שברך המוציא ואכל כזית החלה אמר: "כבה הנר המערבי".

מכיון שהבעל שם טוב הקדוש מיעט לדבר בשבת, תלמידיו חיכו למוצאי שבת כדי לשאול אותו, מה פשר הדברים? הסביר להם הבעל שם טוב הקדוש: "רבי חיים בן עטר, מחבר הספר 'אור החיים', הוא הנר המערבי, ובשעת סעודה שלישית, ידעתי – כי נפטר, לכך היתה כוונתי".

שאלו אותו התלמידים, כיצד הוא יודע זאת? ענה להם: "יש כוונה אחת בנטילת ידיים לסעודה, המתגלה בכל דור רק לאדם אחד, כל ימי השתדלתי להשיגה – ולא הצלחתי בכך, כי כוונה זו היתה ברשותו של ר' חיים בן עטר.

היום, בשעה שנטלתי את ידיי לסעודה השלישית, נתגלתה לי פתאום כוונה זו, וכך ידעתי כי ה'אור החיים' הקדוש - כבר אינו בין החיים, ולאחר שבועיים התגלה שאכן הדבר נכון.

יהי רצון שזכותו של ה'אור החיים' הקדוש תגן עלינו, וימליץ טוב על כל עם ישראל, ויקרב את משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.