אאא

בעבר, זה היה הסימן שלי שאנו מצויים בלבה של "מריבה גדולה". אם הייתה לי אי הסכמה עם בעלי, עם חברה או עם בן משפחה, הם היו נואמים בלהט על נקודת המבט שלהם ואני הייתי מגיבה בשתיקה... ניסיתי לצאת מהבית הכי מהר שיכולתי ואז בזבזתי שעות (או ימים) בניסיון להתפייס ולהחליט מה אני רוצה לומר. ברגע שהבנתי את זה, הייתי חוזרת, מתנצלת ומביעה בניחותא את הצד שלי בוויכוח. זו טכניקת מריבות נטולת קונפליקטים, שמנעה ממני לומר דברים שאצטער עליהם בעתיד, או כך חשבתי לפחות.

אבל רק לאחר שבן הזוג שלי התנהג אלי באופן זהה, הבנתי שאני עושה משהו לא בסדר. "את יודעת כמה זה פוגע פשוט להיעלם, כשאין לי מושג מה קורה או איך את מרגישה?" הוא שאל אותי. אפילו לא חשבתי על זה. מה שחשבתי שמרגיע את הוויכוח התגלה דווקא כמבוי סתום, הרגל רעיל ביותר שלקח לי שנים לשבור.

קוראים לשיטת ההתנהגות הזו "stonewalling" ומשמעותה בלשון הדיבור: "למשוך זמן". "סטונוולינג" הוא אחד מארבעת הדברים שמנבאים גירושין, על פי ד"ר ג'ון גוטמן ממכון גוטמן, לצד ביקורת, זלזול והגנה. "'סטונוולינג' מתרחש כאשר המאזין נסוג מהאינטראקציה, נכבה ופשוט מפסיק להגיב לבן הזוג", הוא אומר.

"במקום להתעמת לגבי הסוגיות עם בן / בת הזוג, אנשים שמושכים זמן יכולים לבצע תמרונים מתחמקים כמו התנתקות מההתרחשות סביב, הסתלקות, התעסקות או התנהגות באובססיביות או באופן המסיח את הדעת". כידוע, זו לא בדיוק הדרך הבוגרת ביותר להתמודד עם בעיות.

כיצד מפסיקים התנהגות זו בעצמנו?

"סטונוולינג" הוא תגובה טבעית לתחושת עומס פסיכולוגית, מסביר מכון גוטמן. יתכן שאתם אפילו לא במצב הנפשי לנהל דיון רגוע ורציונלי ברגע זה. אז במקום להכות את עצמכם בגלל הנסיגה בזמן ויכוח, הגו תוכנית והיו מוכנים לפעם הבאה.

אם בן זוגכם מתחיל להשתולל על כך שאתם לעולם לא שוטפים את הכלים ואתם מרגישים שאתם עומדים לעשות אחורה פנה, עצרו, קחו נשימה עמוקה ואמרו משהו בסגנון של, "אוקיי, אני מרגיש כועס מדי ואני צריך הפסקה. האם נוכל בבקשה לחזור לדבר על זה מאוחר יותר? אני חושב שתהיה לי יותר פרספקטיבה כשלא אכעס". ואז קחו 20 דקות - לא שלושה ימים - לחשוב, לעשות משהו מרגיע כמו לקרוא ספר או לצאת לטייל ולחזור ולהמשיך את הדיון ממקום רגוע יותר.

מה עלינו לעשות אם מישהו אחר מושך זמן איתנו?

למרות שזה די קשה לגרום למישהו להפסיק לעשות זאת, הגישה של בעלי עזרה לי מאד. הוא הסביר בנחת איך ההתנהגות שלי גורמת לו להרגיש ועזר לי להבין ש"הטכניקה" שלי גורמת נזק רב יותר מתועלת. הוא אמר שהוא היה מעדיף אפילו שאומר משהו שאצטער עליו במהלך הוויכוח ומאוחר יותר אתנצל, מאשר שאברח ולא אומר דבר. בכך שלא אמרתי כלום, גרמתי לו לדאוג לי ולהרגיש עצבני לגבי עתיד מערכת היחסים שלנו. שום דבר מזה לא עלה בדעתי עד שהוא העלה את זה.

אם בן זוגכם מקשיב לנקודת המבט שלכם ומסכים, אך עדיין ממשיך לברוח במהלך ויכוחים, תנו לו זמן - לעתים קרובות, קשה לשבור הרגלים רעים.

מצד שני, אם אתם מקבלים את התחושה שהוא מתחיל במכוון למשוך זמן מכיוון שהוא יודע שזה מפריע לכם, יתכן שהגיע הזמן להיעזר בגורם מוסמך יותר.