המרפסת יכולה להוות כל דבר שבעליה חפץ בו. זה היופי שבמרפסות כל העולם. אפשר לומר שסיבת קיומה הפופולרית של "המרפסת" היא עבור רביצה בשמש. כך היה עד לא מזמן, כאשר חור האוזון עדיין לא היה חור. אבל היום, כשכדור הארץ מתלהט לו בקצב רותח, אנחנו נזהרים מאד ומעדיפים לשהות בתוך הבית עם מזגן על 19 מעלות צלזיוס בצל.
יש בניין דירות יפה בירושלים שבו שמונה קומות ולכל המשפחות שם יש מרפסת לחזית הבניין, אך הדבר המרתק הוא, שאצל כל שכן המרפסת מיועדת למשהו שונה בתכלית.
בקומה שלישית יש מרפסת פשוטה למדי ובה חבלי כביסה רבים, כולל מעמד לכביסה שאותו ניתן להזיז ולקפל ולהפיל ולהסתבך. דבר ידוע הוא בשכונה, שכאשר הגברת מקומה שלישית תולה כביסה, תכף יצוצו עננים אפורים השטים בכבדות לעבר הרחוב וברור לכל אחד עם עין על הפרצוף שאלו הם ענני גשם, חד וחלק.
רוב האנשים לא יגידו כלום לגברת מהקומה השלישית, כי למי יש כוח וזמן, אבל יש איזו אחת בקומה רביעית שבכל פעם שהיא מבחינה באיום השמימי, היא יורדת במדרגות ודופקת אצל הגברת מקומה שלישית כדי להתריע שהגשם קרב והווינטר אכן מגיע.
לשכנה הטובה מקומה רביעית יש גינה על המרפסת, עם כמויות מסחריות של עציצים ופרחים וגרניום וחצילונים וסתווניות ואמנונים ותמרים וכל מיני שתילי זיתים עם שמות מוזרים שרק היא מכירה. מי שישאל אותה שאלה לגבי הצמחייה הפרועה שבמרפסת שלה, יזכה לנאום חוצב להבות על חשיבות השיח עם פרחים. כי ככה הם גדלים, כמו ילדים שצריכים תשומת לב. אה ויש לה גם חתול. איך לא?!
הפנטהאוז של המשפחה שבפנטהאוז גדול מאד. פעם הייתה שם בריכה. לפני שנים, כשהילדים היו קטנים. היום יש שם שולחן סנוקר שכבר עבר זמנו, עריסת תינוק - בלי התינוק - שידעה ימים יפים יותר, מזרן קפיצים מפוספס ועוד כמה אדניות עם גבעולים נטולי ירק, קצת מכל דבר. זו הייתה משפחת פנטהאוז יפה שידעה לחיות טוב.
בעבר היו מתקיימים שם מסיבות יומולדת, שבע ברכות לאחיין, יום נישואין 50 לסבא וסבתא ועוד דברים שאנשים בפנטהאוז עושים. היום שקט שם. על המעקה החיצוני של הפנטהאוז יש שלט "למכירה". מעניין מי יבוא לגור שם. כנראה עוד משפחה פנטהאוזית.
בכל יום רואים את הזקן והזקנה מקומה ראשונה יושבים במרפסתם לארוחת בוקר ותיקין. הזקן מקומה ראשונה מושיב את הזקנה מקומה ראשונה על כסא יציב ובטוח ומכסה אותה בשמיכה. לא משנה מהו מזג האוויר. אופנה לא משנים. כשידיו רועדות, מביא הזקן מקומה ראשונה מגש עם ארבעה צנימים מרוחים בחמאה וצלוחית קטנה עם ריבת תות, כוס קפה לזקנה מקומה ראשונה ולו עצמו תה ירוק. הם יושבים במרפסת ומשוחחים בעיניים, למי יש כוח למילים?
יש מרפסת אחת בבניין מעבר לכביש, ממש מול כל הטוב הזה. שם עומד רפי. כל יום. כל היום. רפי בטוח שהמרפסת שעליה עומד היא עמדת מציל השכונה. רפי עיצב לעצמו מחנה מקרטונים ושלטים שלקח ממגרש גרוטאות. מה אין שם?! מרזבים, חלקי מכוניות, מחשבים עם דוס, מחשבים בלי דוס, מחשבים עם מקינטוש, מחשבים עם טטריס, בלטות, צנצנות, חוטי חשמל, מסמרים, צרור מפתחות, דפנות של סוכה, ברזים וברווז.
רפי עומד עם משרוקית ועוזר לכל אחד שחונה ברחוב: "קח שמאלה, שמאלה אמרתי, קצת אחורה, טיפה קדימה, תשבור את ההגה, סע רוורס , הנה! חניה פירסט קלאס! שמחתי לעזור!".
אחרונה חביבה זו המרפסת בקומה שניה ששומרת על בניין הדירות היפה בירושלים. על מרפסת זו עומדים כל השכנים מדי חודש ומברכים בהתרגשות עצומה את הלבנה וברקע נשמע קולו מלא התקווה של הזקן מקומה ראשונה ששר לזקנה בקומה ראשונה: "בשנה הבאה נשב על המרפסת..".