א) שטחים בבניין משותף שאינם דירות פרטיות, כגון חדר המדרגות או שטחים אחרים שלא הוצמדו ברישומי הבית המשותף לאחת מהדירות בבניין (כגון חניה), הרי שהם מוגדרים כשטחים משותפים השייכים לכלל בעלי הדירות, ובהתאם למתואר בתשריט הבית המשותף או לתשריטי המכר שעל פיהם נמכרו הדירות.[1]
ב) בשטחים המשותפים ניתן לעשות שימוש מקובל וסביר ובלבד שלא יהיה בשימוש כדי לגרום לדיירים אחרים מטרד או כדי למנוע מדיירים אחרים לעשות שימוש דומה. ממילא בעלי דירות בבניין המשותף רשאים להתנגד ולעכב שימוש בשטחים המשותפים אשר גורם להפרעה או שאיננו מקובל.[2]
ג) לאור האמור בסעיפים א ו-ב ניתן לומר כי התכנסות לתפילה בחצר או בלובי הבניין איננה שימוש מקובל בשטחים המשותפים וכמו כן בעלי הדירות לא נעשו שותפים בבניין על דעת זאת [3], וממילא לכאורה ביד כל אחד מבעלי הדירות למנוע את השימוש הנ"ל בשטחים המשותפים (בניגוד לקיום מניין או לימוד תורה בדירה או בשטח פרטי) ובפרט אם ההתכנסות לתפילה עשויה לגרום להפרעה ממשית כגון רעש וכדו'.
ד) למרות האמור לעיל, נראה כי קיימת טענת דברים כנגד בעל דירה המתנגד לקיום תפילות בחצר הבניין או בלובי וכדו' מהטעמים שיפורטו להלן.
ה) נפסק להלכה כי בני העיר כופין זה את זה לבנות בית כנסת ולקנות ספרי תורה נביאים וכתובים[4]. מדברי הפוסקים עולה שהמצווה לבנות בית כנסת היא גם במקרה בו כבר קיים בית כנסת בעיר אלא שהוא ממוקם בריחוק מקום ובאופן שמקשה על המתגוררים רחוק להתפלל במניין או במקרה שבית הכנסת צר מלהכיל את כל המתפללים[5].
ו) כיום אין כופין על מצוות בניית בית הכנסת בממון, אלא הכפייה היא בדברים[6].
ז) לאור האמור בסעיפים ה – ו נראה כי ככל והתפילה בשטח משותף בבניין לא תגרום למי מהדיירים למטרד, או הפרעה כגון רעש וכדו'[7] הרי שאין למנוע מרבים קיום מצווה[8]
ח) יש לומר כי ככל והתפילה בחצר המשותפת תפגע במניין תפילה המתקיים בבית כנסת סמוך, הרי שאין לקיים את מניין התפילה בחצר המשותפת וכי בעל דירה בבניין יהיה רשאי להתנגד בנימוק זה לקיום התפילה בשטח המשותף[9].
הערה: הדברים נכתבו לעיון וכמראה מקום ואין בהם כדי הוראת הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.
[1] שולחן ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן קצד סעיף ב "אבל אם דין אותו המלך ומשפטו שלא יזכה בקרקע אלא מי שכתוב בשטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים אלו, עושים כפי משפט המלך"
שו"ת חתם סופר חלק ו - ליקוטים סימן נד "הגם שאין משיבין הארי אחרי מותו מ"מ הכא מעלתם במ"כ שאלו שלא כהוגן ולפי ששאלתם השיב כהוגן אתם לא הודעתם להגאון זצ"ל כי כן מנהג מדינתינו וכל מקום שעברתי שמקומו' בבה"כ נכתבו בפנקס הקהל וזו היא שטר מכירה שלהם אלא שהיחידי' רגילי' להעתיק להם ע"י נאמן הקהלה אותו לשון שבפנקס הקהל שיהי' לו לראי' וגם לידע באיזה דף שבפנקס נרשם והרי הוא שטר מעלי' ואינו נכתב אלא ע"י נאמן הקהלה במעמד הקהלה וחלילה לחוש לזה לזיוף וכי גרע ח"ו מספר פרוטקול של ערכאות כמ"ש בח"מ סי' ס"ו וסמ"ע ס"ק ועיין בפנים בתשו' רשב"א סי' תתקפ"ב שאפי' כ' הנער של השופט מחזקינן אימת רבו עליו כ"ש מ"ש נאמן הקהלה בספר הקהל והרא"ש כלל ה' כ' אפי' אם רק שמות הבעלים נרשם על כל מקום בבה"כ אם המנהג באותו מקום לסמוך עליו כשטר גמור כ"ש הכא..."
[2] שולחן ערוך חושן משפט הלכות שותפים בקרקע סימן קסא סעיף ה "אחד מהשותפין בחצר שבקש להעמיד בה בהמה או ריחים, או לגדל בו תרנגולים, חבירו מעכב עליו. וכן שאר דברים שאין דרך בני המקום לעשותם בחצרותיהם, בכולם השותפין מעכבין זה על זה..."
[3] לבוש סי' קנג סע"ק ג "...אבל אותם הדרים בבית חורף אחת כנהוג בהרבה מקומות במדינות אלו מחמת שיש להם דוחק דירה נראה לי ודאי שכל אחד יכול למחות חבירו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית חורף שהוא דר שם עימו שזה ודאי אין דעת רוב העולם סובלתו ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו אם לא שהתנו מתחילה"
[4] שולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנ סעיף א "כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ולקנות להם תורה נביאים"
[5] שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן מו " ...והטעם פשוט משום דיש מעלה בעוד ביהכ"נ לאלו שרחוקים מביהכ"נ הראשון שלפעמים יקשה להם לילך לביהכ"נ וכשיהיה עוד ביהכ"נ שקרוב להם ילכו לביהכ"נ ויתפללו בצבור וישמעו קדיש וקדושה וזה עדיף ממעלת ברוב עם וגם בלא זה לאפושי קדושה עדיף.
משנה ברורה סימן קנ ס"ק ב "כתב מ"א ס"ס קנ"ד בשם הריב"ש [והובא בחו"מ ס"ס קס"ב ברמ"א] המעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש ביהכ"נ אחרת בעיר מונע הוא רבים מלעשות מצוה ומסיק שם דאם הביהכ"נ מכילה אותם אז אדרבה אסורים להפרד ועיין בת' רדב"ז ח"ג סי' תע"ב שהאריך בדינים אלו ובסוף דבריו כתב וכ"ז בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חלק לבם יותר טוב הוא שיתפללו כל כת בפני עצמה וכו' ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוקה טובה ח"ו דהא קרא כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו וגו' אלא צריך להשתדל שיהיו לב אחד לאביהם שבשמים ואם א"א אלא שתמיד הם מתקוטטי' והם במחלוקת דחה הרע במיעוטו עכ"ל שם בתשובה"
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן קנב ס"ק ו "כתב אליה רבה אות וי"ו בשם ר"י [לבית] הלוי [סימן מה] דמעכב לבנות בית הכנסת בכלל נתיצה והריסה הוה, יע"ש. וודאי עון הוא, ונהי דאין לוקה, עון גדול הוא. ומיהו כשיש בית הכנסת ורוצים לחלוק שלא לשם שמים אין איסור."
[6]פסקי תשובות סי' קנ סע"ק א "ודע שבזמננו אין בכוחנו לכפות להוציא מעות, ואין הכפייה אלא בדברים"
[7]לבוש סי' קנג סע"ק ג "...אבל אותם הדרים בבית חורף אחת כנהוג בהרבה מקומות במדינות אלו מחמת שיש להם דוחק דירה נראה לי ודאי שכל אחד יכול למחות חבירו אפילו להיות מלמד תינוקות של ישראל תורה באותו בית חורף שהוא דר שם עימו שזה ודאי אין דעת רוב העולם סובלתו ועל דעת זה לא נשתתף עמו בדירה זו אם לא שהתנו מתחילה"
כמן כן נפסק בשו"ע חו"מ סי' קנה סעי' לו- לט כי נזקים ומטרדים שקשה לסובלם כגון רעש והיזק ראיה הרי שרשאי הניזוק למנוע מבעל דירה לעשותם ברשותו הפרטית וממילא שעל אחת כמה וכמה רשאי בעלי דירה למנוע שימושים מטרידים הנעשים בשטח המשותף שהניזוק הוא אחד מבעליו.
[8] שו"ת הריב"ש סימן רנג "גם מה שאמרת אם באו יחידים לעשות להם מדרש לתפלה וקמו אנשים למנוע, אם נתן לשמוע, ודאי משתקין אותו בנזיפה שמעכבין את הרבים מלעשות מצוה ואין עון גדול מזה. וכבר מנה הרמב"ם ז"ל זה באותן כ"ד דברי' שב"ד נזקקי' לנדות העובר, ואיתא בירושלמי דמועד קטן (פ"ג ה"א) מעכב רבים מלעשות מצוה צריך נדוי. ואם נותנין טעם לדבריהם מפני ישוב הבית הכנסת שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים את שתיהן"
[9] כנסת הגדולה הגהות טור אורח חיים סימן קנ "וכן מה שהסכימו שלא יתפללו תפלת שחרית בעשרה חוץ לבית הכנסת, לתועלת הקהל הסכימו כך, שאם יורשו להתפלל בעשרה חוץ לבית הכנסת, לפעמים לא ימצא מנין בקהל. ועוד, מפני הגביות שגובין יום יום לא"י תוב"ב ולת"ת, ואם יוכלו להתפלל חוץ לבה"כ, יהיה נשמט שלא ליכנס בבית הכנסת לבלתי נתן פרוטה אחת לגביות הנזכרים, ונמצאו הגביות מתחסרות והקהל חס ושלום מתמוטט."