הנאום של הח"כית שסחף את הרשת • צפו

"בשבועות האחרונים, מאז הגעתי לבית הזה, אני לא מפסיקה לחשוב על רבן יוחנן בן זכאי", אמרה בנאומה, "אחד היהודים החשובים ביותר בהיסטוריה. מי שברגע האחרון הצליח לחלץ את העם היהודי מירושלים של בית המקדש הבוער - ליבנה של בית המדרש המחבר, ולהמציא אותו מחדש".

היא דיברה על מלחמת האחים בירושלים, "שהתחילה בגלל ויכוח על היחס לרומאים, אבל הפכה מהר מאוד למלחמה של זהות ושל הכל בכל. מה שאתה חושב על הרומאים - הפך למי שאתה. מה שאת מאמינה שצריך לעשות - הפך מי שאת. אם אני לא מסכימה איתכם - אני נגדכם. לגמרי. עד לשפיכות דמים. השנאה שטפה את הכל. בשם השנאה נשלפו סכינים בבית המקדש. בשם השנאה הוצתו מחסני המזון שיכלו להחזיק עיר במצור. בשם השנאה הגיע הרעב, ועם הרעב הגיע הייאוש.

"בלב ימי הקורונה, בתוך משבר בריאותי, כלכלי וחברתי שלא ידענו כמותו, שוב יש מי שרוצה שנאחז איש בציציות הראש של אחיו. ששוב נשוסה זה בזה. ששוב ניקח כל פצע וצלקת חברתית ונשפשף אותה עד זוב דם. שוב נלעג ונבוז לכאבים של אחרים.

"רבן יוחנן בן זכאי לא היה מהאו"ם. הוא ותלמידיו היו צד למאבק. הם נלחמו בקנאים ובקנאות. אבל בשלב מסוים הוא בוחר אחרת. הוא מבין שבמלחמת האחים כולם כבר הפסידו, והוא עושה מהלך מפתיע ופונה לאויב המר שלו. זה שלהבנתו אשם בחורבן המתקרב. אבא סיקרא קראו לו, מנהיג הקנאים בירושלים. גם אבא סיקרא כבר יודע שמלחמת האחים יותר מסוכנת מהאויב שבחוץ. אבל האיש הזה, שהבעיר את האש, מגלה שהוא כבר לא מצליח להשתלט עליה. האנשים שלו לא מקשיבים לו. השנאה שהוא הפיץ הפכה להיות חזקה ממנו. יחד, ראש הקנאים וראש המתונים, מצליחים להבריח את רבן יוחנן בן זכאי החוצה מירושלים. לא על מנת להחזיר את הגלגל אחורה - אלא כדי להתחיל משהו חדש".

היא הסבירה מדוע החליטה לדלג על שלב התודות. "לנאומי פתיחה של חברי כנסת חדשים יש כללים. אני אמורה לספר על תחנות בחיי, להודות למי שהביאני עד הלום ולשתף משהו מהחלומות ומהשאיפות שבשמם ולשמם הגעתי אל הבית הזה. אבל נאום פתיחה שלי יכול מאוד להיות גם נאום הסיום, והרלוונטיות של החלומות והתוכניות שאיתם באתי מוטלת בספק, בתוך הכאוס הזה של דהרה אל התהום וההרס שבבחירות רביעית".

לדבריה, גם בתוך המצב הנוכחי הבעייתי של הקורונה, "יש מי שרוצה שנאחז איש בציציות הראש של אחיו. ששוב נשוסה זה בזה. ששוב ניקח כל פצע וצלקת חברתית ונשפשף אותה עד זוב דם. שוב נלעג ונבוז לכאבים של אחרים. שלוש פעמים, בתוך שנה וחצי, ניסיתם לנצח. לכופף, להכריע, להכניע. חייבים להפסיק את זה. חייבים להפסיק לנסות לנצח. אסור שישראל הראשונה תכניע את ישראל השנייה. אבל אסור גם שישראל השנייה תכניע את ישראל הראשונה. אסור לנו לנצח אחד את השני".

"הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב לפני שנים רבות על "שלושה כוחות" ש"מתאבקים כעת במחננו... הקודש, האומה והאנושיות". במילים שלנו: הדתיות, הלאומיות וההומניזם. הרב קוק עצמו היה איש שכל כולו קודש. אבל הוא ידע כמה מסוכן הקודש המוחלט, הלאומיות המוחלטת או ההומניזם המוחלט. אף אחד לא צודק לבדו. חברה בריאה היא חברה שיש בה את שלושת הכוחות הללו. לא רק כדי שירסנו אחד את השני - אלא כי אנחנו זקוקים זה לזה".

"אם נמשיך לנסות לנצח אחד את השני, מי שינוצח יהיה העתיד של מדינת ישראל. מי שתובס תהיה הערבות ההדדית. החוסן הפנימי. היכולת להמשיך ולקיים את הנס הזה שנקרא מדינת ישראל".

"האמנתי בהכרח של ממשלת אחדות. אני עדיין מאמינה שזו הדרך היחידה להניח את היסודות לשלב הבא בחיי המדינה. להציל אותנו מחורבן. להמציא את עצמנו מחדש. הרבה מחיי המקצועיים והציבוריים הקדשתי לחיבורים שנועדו להביא ליצירת מרכז ישראלי ויהודי חדש. אני מאמינה שהאחריות והחובה שלנו היא לעשות רבן יוחנן בן זכאי. לכרות ברית של מתונים. ליצור מרכז ישראלי חדש שמגדיר את עצמו לפי מה שהוא כן, ולא לפי מה שהוא לא".

"אלה ימי הבית השלישי. ובדיוק כמו השניים שקדמו לו - הוא שביר. הוא דליק. הוא לא מובן מאליו. היציבות שלו היא באחריותנו. הקיום שלו תלוי בנו. זאת המשמרת שלנו".