אאא

הקדמה:

נתי ושרוליק – שני בחורי ישיבה שנפגשו ב"מלון הקורונה" ונהלו שיחות נפש שגלשו אל תוך הלילה, שרוליק הבין שיש עוד דרך חיים... ותיעד חלק מהדברים, השיחות העלו בליבו הרהורים ועזרו לו על להרהר על עומק החיים, הוא כתב לעצמו חלק מהדברים, כדי שיוכל להמשיך לחשוב עליהם.

אומרים שהקורונה היא - 'שואה' רוחנית, בשבילי הקורונה היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי בחיים, ואפשר לומר שהיא – הגאולה שלי!

אף אחד לא התכונן לבלגן שיצרה הקורונה, אם הרבנים היו יודעים מה הולך להיות - הם היו מקדימים 'תרופה' רוחנית לקורונה.

הגאולה הפרטית שלי הגיעה דווקא במלון 'הקורונה'.

לחיות כמה שבועות עם בחורי ישיבה ששונים ממני במנטליות ובסגנון, פתח לי את הראש, ולימד אותי דברים חדשים ומעניינים, התעוררתי מה'עילפון' - שחייתי בו.

פרק א)

הגעתי לשם חולה קורונה - בגוף ובנפש. הנפש שלי צמאה ומיובשת, אבל – לגמרי.

כל בוקר אמרתי 'מודה אני' על נשמתי שחזרה אלי, אבל, חוץ מזה – אני לא חושב שבאמת היה לי איתה קשר, לא - היא לא האירה.

לא הבנתי איך בחורים בגילי ש'הדם שלהם תוסס' – בדיוק כמוני, מצליחים לא להתבלבל מפיתויי החיים, הם אוחזים 'ראש' ועושים מה שנכון באמת.

בחור בשם נתי, אחד כזה תוסס שמח ומתלהב מעצמו ומהחיים, ראה אותי באחד הימים הראשונים לומד דף גמרא והצטרף אלי, התחלנו להכיר, ובהמשך ישבנו בלילות ודיברנו אל תוך הלילה והנשמה.

הוא נאם שהיהדות היא 'אור' וחיים, ונותנת לאדם תענוג וחיות, התרי"ג מצוות לא נועדו לאיים או להכביד על האדם - הם לא 'מקל' שמכה את כל מי שחוטא – הם תרי"ג עצות טובות לחיים ולא עונש.

כשנתי דיבר - עיניו נצצו, הוא סיפר שיש גם ימים פחות 'מוצלחים', אבל, בהם ניתן לקבל כוחות מיוחדים מצמיחים - יחי ה'קורונה'.

ההבדלים ביני לבינו הם תעלומה, איך הנשמה שלו יודעת לקבל תענוג וחיות מלימוד התורה? ואיך בימים שהכל קשה, ממשיכים להישאר מחוברים - למרות שקצת מנותקים?

אולי המפגש במלון הקורונה הוא רחמי הקב"ה עלי? כדי שאכיר את האמת הפנימית שלי, ואתחיל להרגיש שמחה וסיפוק בלימוד התורה ובקיום המצוות?

ישבנו לדבר על שפת הבריכה, פתאום נתי אמר במבט חולמני: עוד מעט שבת מברכים - אלול בפתח, החודש הכי אהוב עלי – נשמע בחור הזוי, נכון?

אני זוכר בישיבה את השיחות על ה"אריה ישאג - מי לא ירא" וש'הדגים בים רועדים', לא היה נעים לי לענות לו שאני מחכה דווקא – לחג הסוכות.

נתי רצה לשמוע למה אני 'לא אוהב' את אלול, עניתי לו מיד, שלא רק לי אלול 'לא אהוב', שמעתי עוד כמה חברים שאומרים זאת בחצי פה...

התחלתי להסביר לו מה מבלבל בחודש אלול: באלול, הכל סתם מפחיד ו'כבד', מדברים על ספרי חיים ומתים, הכל נראה כמו 'מסע' הפחדה אחד גדול "אריה ישאג מי לא ירא", הדגים בים רועדים – ואיזה בושות שאני לא 'מצליח' לרעוד – האמת - 'כבד' עלי לרעוד חודש שלם כל שנה...

ובכלל, מה זה לעשות תשובה? מהיום אני אהיה צדיק כזה - שהכל אסור אסור אסור...

ונניח שאעשה 'תשובה', מה זה עוזר אם למחרת יום כיפור - הכל נגמר! ובכלל, באמצע חודש חשוון – הכל הופך להיסטוריה, עד אלול הבא...

אני לא מוצא את עצמי ב'סיפור' הזה, זה לא עושה לי טוב...

נתי צחק ואמר, נכון שיש חלק של 'יראה', אבל, גם החלק הזה 'עובד' קצת אחרת ממה שאתה מתאר, אני באמת מרחם עליך, גם אני לא הייתי רוצה 'כזה' אלול, זה נשמע 'סיוט' מתמשך, אתה באמת חושב שאפשר לחזור ב'תשובה' מתוך איומים והפחדות?

האם הוא יודע על חודש אלול משהו – שאני לא יודע?

התחזקות וחזרה בתשובה אפשר לעשות רק ברוגע נעימות וישוב הדעת, רק כך נוכל לקבל "חיות", "דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום" שכחת?

ליצר הרע יש "ענין" שתדמיין ותצייר את חודש אלול עם אריות שואגים, ודגים רועדים, ואגב, הוא ממש הצליח!

פלא שאתה מחכה לסוכות? הטעו אותך – זה לא חודש אלול!

ההגדרה של אלול היא: חודש שיורד בו שפע רב של רחמים, חודש שיורד בו שפע של מתנות לשנה הבאה – נשמע מפחיד? ממש לא!

בגן למדנו שראשי תיבות של אלו"ל: 'אני לדודי ודודי לי', כשהדוד שלך בא לבקר ואומר שהוא מביא מתנות, האם אתה חושב שהוא מתכוון לתת לך מכות וסטירות?

בחודש אלול, משווים את מלך העולם לדוד שמגיע, ממשילים זאת למלך בא לשדה כדי לפגוש את בנו אהובו.

בשביל מה המלך בא לשדה, אם לא כדי לפגוש להתקרב ולשמוע אותך? לעזור לך להתקרב אליו, והכל בשביל לתת לך מתנות לשנה החדשה...

לצערי, החשיבה שלך קצת מעוותת... הפסדת...

ישי ריבו ביטא את הדברים בשירו הנפלא: 'תוכו רצוף אהבה'.

השם של השיר מבטא את האמת האלוקית - 'תוכו רצוף אהבה' – הקב"ה כולו מלא אהבה, לא סתם אהבה – אהבה רצופה וצרופה – אנו קשורים אליו בדיוק כמו שהצורף מלחים חוליה אחת לשניה, והחומר שמחבר ביניהם הוא - אהבה, זה הקשר שמתחדש כל שנה בחודש אלול.

גילוי אהבה מתוך - שפע של רחמים.

שורש המילה תשובה היא מלשון ל'שוב', לאיפה אנו שבים? למקום שממנו באנו! הנשמה שלנו היא 'חלק אלוק ממעל', שנחצבה מתחת לכיסא הכבוד - ולשם אנו שבים! באלול אנו מחדשים את הקשר הטבעי והישיר שלנו עם ה' יתברך, גם אם התרחקנו - אנו שייכים אליו.

אנו חוזרים ו'שבים' להרגיש שהגענו מתחת לכיסא הכבוד של מלך רם ונישא, מקום שהוא מוגן באהבה ורחמים, ולכן נאמר "שובה ישראל עד ה' אלקיך" עד אליו ממש, עד – מתחת לכיסאו, כי הוא חותר חתירה תחת כיסא הכבוד ומשם מושיט לך את ידו.

מטרת חודש אלול שנשוב להכיר בקב"ה שהוא המלך היחיד שמולך בעולם, והוא אוהב אותנו "אהבת עולם" אף אחד לא יוכל להפריד בנינו – לנצח!

במילים אחרות 'תשובה' זה לא: רק להזכיר את כל הנפילות החטאים שעשיתי במשך השנה, לפחד מהעונשים – ולהכנס ליאוש ודיכאון.

אנו עושים חשבון נפש, כדי לדעת מה גרם לנו ריחוק מהרגשת 'קשרי האהבה', וכך, לדעת מה לתקן, כדי שלא 'ניפול' בפעם הבאה.

שרוליק הקשיב לדברים ושאל: בשביל מה צריך שיפתח שפע של רחמים? נתי צחק ואמר: בלי שפע של רחמים לא נצליח לצאת מהשטויות וה'טיפשות' שלנו, ונרגיש שאם חטאנו - אנו אבודים, נתייאש ונאבד תקווה, נחשוב שלא 'מגיע' לנו להרגיש שוב את קשרי האהבה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הקב"ה רוצה שנדמיין איך הוא פותח את ידו לקבל שבים "כי ימינך פשוטה לקבל שבים" – היא פתוחה לכולם - יהיה מי שיהיה!

השפע של רחמים הם כמו טיפול 'עשרת אלפים' - חודש בשנה אנו סוגרים את הריחוק של השנה שחלפה, כדי להתחיל שנה חדשה עם חידוש קשרי האהבה.

תמיד נחזור אליו - אין דרך אחרת.

לפני שנתחיל לחשוב על הנפילות, ונרגיש לא שווים, אנו מעירים את האהבה ש'מים רבים לא יוכלו לכבותה'.

המלך שבשדה, ה'דוד' האהוב - בא להביא לך מתנות - אתה מוכן לוותר עליהם?

הרהרתי בדברים ושאלתי: למה בכל זאת אלול נשמע 'מפחיד'? מה ידעתי עד היום שגרם לי 'ראקציה'?

האם האהבה שבוערת בליבו של נתי - תבעיר את ליבי?