אאא

זוכרים את הפריצה הראשונה של פרופ' רוני גמזו לתקשורת? הוא טען, וגם עשה רושם - שהנה הגיע הגואל המיוחל, שיפעל בחוכמה וברגישות, שיעשה סוף להתנהלות הבלתי הגיונית של הממשלה במשבר הקורונה. הנה יש בעל בית חדש. האמת? הוא הצליח לשכנע אפילו אותי בשלב הראשון.

"פרוייקטור הקורונה נגד סגר", צעקו אז הכותרות. אבל עכשיו? גמזו הרדים אותנו, גנב את האימון שלנו, פגע וברח. 

ביתר עילית, עיר שלפי נתוני התחלואה שלה (30 חולים ל-10,000 תושבים) מוגדרת זה מספר ימים עיר כתומה, צורפה בהינף יד אל רשימת הערים האדומות.

בעיר אין מספיק חולים כדי להיחשב אדומה, לא ביחס לכמות התושבים ולא ביחס לכמות הבדיקות. אז מה כן? לא מספיק אנשים נבדקים. סיבה להגבלות!

עכשיו, שלא תבינו אותי לא נכון: אני הראשון שאגיד לכל אחד ללכת ולהיבדק. אני חושב שאותן קהילות שמתנהלות כאילו אין קורונה, עושות לנו נזק בריאותי, תדמיתי וציבורי. אבל האם, פרופ' גמזו, זו סיבה להעניש את כל העיר?

אני מבין למה להגביל עיר. כדי למנוע התפשטות לערים אחרות - אבל בד בבד להוציא חולים מהעיר ולהעניק כלים לרשות המקומית להתמודד עם הנגיף. הגבלות על ערים מוכות קורונה, לא אמורות להיות עונש.

והחלק הכי מכעיס: ילדינו, שהתכוננו זמן כה רב לחזרה לשגרה - וביניהם בתי בת השנתיים שנרגשת להתחיל גן - יישארו שוב בבית - וזאת בהתראה של שעות ספורות. גם אם היה צדק להגבלות בביתר עילית - זהו פשע ממדרגה ראשונה וחוסר רגישות מזוויע, להטיל את הפצצה הזו בעיתוי שכזה. איך בקבינט הקורונה אין אף אחד שידפוק על השולחן וימנע את הביזיון הזה?

במבט שני, עכשיו אני מבין מדוע תמלילי קבינט הקורונה חסויים לציבור, ואסורים לפרסום למשך 30 השנים הבאות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

אגב, גם בסגר שהטילו עלינו ב-7 ליולי, אותו סגר אכזרי שאפילו לא הוריד את אחוז התחלואה - גם אותו הטילו עלינו ללא התראה מוקדמת. ויודעים למה אחוז התחלואה לא ירד? כי מכיון שקבינט הקורונה עסק רק בעונשים ולא בדאגה כנה לתושבים, הם פגעו וברחו. את הסגר הטילו, את הסיוע לא נתנו. את החולים לא פינו.

צר לי לבשר שגם הפעם לא תצליחו להוריד את התחלואה. למה? כי אתם עסוקים ב'פגע וברח': את ההגבלות אתם נותנים - את הסיוע לא.

וכך שוב אנו, תושבי ביתר עילית, הופכים לקורבן ציבור של קבינט הקורונה, קבינט האפסים. ולמה? בגלל כמה אפסים שלא נבדקים. כלומר, אנחנו קורבנות של כיפופי ידיים, ולא של רצון לסייע.

רוצים לסייע? הגבירו את ההסברה, את האכיפה, את כל הכלים שברשותכם. אם כל מה שאתם יודעים זה להעניש - אתם פשוט אפסים.