ח"כ יוסף טייב נשא היום (שלישי) במליאת הכנסת את נאום הבכורה בו סיפר תחילה כי הוא "בן למהגרים מתוניס, בן לעולים מצרפת, ועולה בעצמי".
"ברגעים אלו, אני חש, יותר מכל דבר אחר, את משקל החובה, ואת הזכות. את החובה להיות שליח נאמן, ישר והגון, לא לאכזב את אלו שבחרו בי, וגם לא אף אדם אחר. ואת הזכות להודות, על האמון והתפקיד, להשמיע את הקול של אלו שעד עתה לא נשמע קולם".
כנהוג בנאומים מסוג זה, פתח טייב במעט היסטוריה משפחתית, על אביו שהגיע מתוניס לצרפת, וכאשר סיים שם את שירותו הצבאי, עלה לשרת בישראל - לפני ששב לצרפת שם התחתן.
הח"כ סיפר, "נוף ילדותי איננו צרפת אלא אשדוד, בה בילינו את חופשת הקיץ בכל שנה. באנו לבקר בישראל בכל הזדמנות אפשרית, חיינו מחופשה לחופשה, סופרים את הימים לפעם הבאה. כילד, נחרתו בזכרוני היטב המקומות הקדושים, הכותל המערבי וקברי האבות הקדושים".
"אני זוכר את השיחות המהוססות בכל פעם מחדש, אבא ואמא מדברים, מתלחשים אולי הפעם נישאר, אולי כבר הגיע הזמן. אני זוכר גם את האכזבה בסוף כל חופשה כשחזרנו לצרפת. כמעט תחושה של כשלון, שוב לא נשארנו בארץ הקודש. לא אוכל לשכוח את היום בו הורי הודיעו לנו, זה עכשיו או לעולם לא, אין יותר סבה להמתין, לא נהיה בשלים יותר או מוכנים יותר, צריך לחתוך, להשתקע בארץ אבותינו".
בהמשך נאומו סיפר על קשיי הקליטה, החזרה לצרפת על מנת להתכונן לעליה, והחזרה לארץ ישראל כדי ללמוד בישיבה, ולאחר מכן כדי להתגייס לשירות צבאי.
לדבריו, "רק שנים אחר כך, אחרי פגישות עם אלפי עולים, הבנתי שכלם חווים חוויה דומה. התשוקה לתת אמון באחים אליהם סוף סוף התחברו, והבלבול וחוסר ההבנה, או שמא יש לומר חוסר האונים שלובים יחד".
"ישנו פער תרבותי עצום בין התרבות הצרפתית לתרבות הישראלית, בצרפתית נהוג לומר, L'arbre cache souvent la forêt' , העץ, לעתים רבות, מסתיר את היער. הצרפתים בוחרים להתעלם מהעץ, לא לתת לו להסתיר, ולראות את היער. המילה האהובה כל כך בישראל, נאיביות, Naïveté היא צרפתית במקורה. אבל בצרפת היא לא מסמלת חוסר הבנה או תמימות, אלא בחירה מודעת לתת אמון, להאמין בטוב. לא לחפש בכל דבר כוונות נסתרות, אלא לבחור בתמימות בכוונה תחילה. החוויה העוצמתית שלי כילד מהגר נשאה בכנפיה שליחות עבורי, לתווך עבור אחרים את הפער הזה, לתרגם להם במובן העמוק את השפה האחרת הקרובה לליבם אך לצערי זרה אצלם".
"אחרי עשר שנים של חניכה הפנמתי מעט יותר את הציניות הישראלית, יכולתי להבחין כבר מתי מתכוונים למה שאומרים ומתי לא באמת... טסתי לשליחות בעיר טולוז עם אשתי היקרה ושלושת ילדי הקטנים, הגעתי עם הכשרה לרבנות, הדרכתי ולימדתי יהדות וישראליות. עשרות מהמשפחות שליויתי שם בשנים ההן מתגוררות כיום כאן בישראל".
לדבריו, "יש פוטנציאל עצום לעליה מצרפת ולתרומה הייחודית שלה לפסיפס הישראלי, לא רק מול עודף ציניות אלא גם בדרכים רבות אחרות. עולי צרפת מביאים איתם ערכים להם משוועת החברה הישראלית. הם מביאים איתם סוג של אלרגיה מיוחדת במינה, אלרגיה למגירות זהותיות סגורות ומסוגרות האופייניות כל כך במדינה שלנו. הם מביאים איתם מסורת ספרדית השומרת על יהדות אותנטית בת מאות שנים אותה קיבלו בירושה מדורי דורות, מסורת שמלמדת אותנו לא רק לחיות לצד האחר אלא לחיות יחד עם האחר, לחפש ולמצוא את המאחד ולא את המפריד".
"|אנחנו הישראלים התרגלנו כבר לפלא של שיבת ציון, אנחנו עסוקים בוויכוחים חשובים על עמדות וערכים. לפעמים צריך מבט מבחוץ כדי להזכיר שכל הנס הזה לא מובן מאליו וכדי שלא נשכח שהפלא הזה והנס הזה מחייב אותנו להמשיך ולעבוד יחד. זו איננה נאיביות אלא בחירה מכוונת לא לתת לעץ להסתיר את היער. יהודי צרפת ספגו בשנים האחרונות מכות לא פשוטות, רדיפה אנטישמית, לאומנית, פיגועים ולאחרונה גם אבידות רבות במגפת הקורונה. הם צריכים לדעת ולחוש שיש להם כאן בית בארץ ישראל, שיש מענה לכל בעיה ושהם רצויים תמיד בכל עת בה יבחרו לבוא".
לסיום הנאום, הודה חברי מועצת חכמי התורה וליו"ר ש"ס, השר אריה על שבחרו בו להיות שליח ציבור, ובתפילה "שאזכה לקדש שם שמים בתפקידי ולהיות לכם אזרחי ישראל והעולים לפה שאזכור תמיד שאני שליח ואעשה את שליחותי בנאמנות".