השבוע, ב"נפלאות בשמחת תורה", מירי שניאורסון מארחת את עידית ליכטנפלד ומשוחחת עימה על חיבור בין נשים דרך תיאטרון. עידית היא וונדרוומן {אשת חיל יהודיה}, שעומדת על במה ומצחיקה ומשמחת את נשות ישראל ועל הדרך, מגלה סוד על האתגר לא להיחשף למדיות שלא מאושרות ע״י רבנים.
כשמדובר בשנת תשפ״א וצפויות לנו מראות של פלאות בשמחת תורה, ברור כי לא רק נשמח השנה, אלא נצלח את היום-יום, את הרגילות, את החולין ויהיה זה סיום מוצלח לשבוע של שמחה.
״אתה הראית לדעת כי ה׳ הוא האלוקים, אין עוד מלבדו״
מה נהדר המראה בשמחת תורה כשרואים גדולים וקטנים, צעירים וזקנים, לומדי תורה וכאלה שעדיין לא, אוחזים בספר התורה, רוקדים ושמחים בה. מתברר שהחיבור עם התורה לא קשור דווקא עם לימוד התורה. הנקודה העיקרית בשמחת תורה היא נקודת הביטול. כשאנו רוקדים עם ספרי התורה והם סגורים, עטופים במעילים ובכתר מלכות, אנו מרגישים בכל גופנו כי אין עוד מלבדו.
הריקוד, הרמת רגליים מעל הקרקע, בפשטות ובלי פוזה או מחשבות מיותרות, מבטא שהתורה היא תורת ה׳ וכל מה שנעשה יהיה לשם שמיים, לעשות רצונו גם אם לא הכול מובן – שהרי לא נבראתי אלא לשמש את קוני. ההתבטלות צריכה להיות באופן כזה שהשאיפה האישית שלנו לשנת תשפ"א תהיה השאיפה של הקב״ה.
השאיפה של הקב״ה היא להביא משיח ולגאול את העולם וזאת גם השליחות של כולנו, כולל הילדים ובמיוחד הילדים, שהכינוי שלהם הוא 'משיחיי'. ורק אחרי שנרקוד כולנו ונשמח בתחושה שיש בורא לעולם – נפתח את ספר התורה כדי להתחיל מבראשית ונזכה לשנה חדשה, מתוך שמחה ואהבה לקב״ה ורצון להיות חלק מהמימוש והייעוד שלו להביא משיח.
בתוכנית "נפלאות בשמחת תורה" שמענו מעידית מתי החלה לעסוק בתחום מהזווית האישית וכשחקנית וסטנדאפיסטית, מה הכי קשה לה ולמה.
איך בזכות הקורונה החלה להקשיב לקשיים ולמצוקות של נשים ולמדה לא להשתעבד לקהל וגם לא לפספס צורך אמיתי.
מה משחרר את הנשים ולמה כשאנחנו מסוגרים בבתים זה עושה לנו טוב?
ואיך זה שמצד האמת זה לא משנה אם יש סגר או אין סגר זה הזמן להצגה חדשה. זה הזמן לארגן את המסיבות, לאכול טוב, להתפלל הרבה ולעזור לאחרים.
חג שמח, כי שמחה פורצת את כל הגדרות!
הכותבת היא מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת, מרצה, מנחה ושליחה בתקשורת. לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה", לחצו כאן.
mail: mirisch1@gmail.com
טלפון: 054-9292901
ניהול אולפן: זאבי רוזנברג
