אאא

במכתב מיוחד ששלח הבוקר (חמישי), ערב ראש השנה, הפוסק הגאון רבי בן ציון הכהן קוק, לבני קהילתו בקהילת 'אבי עזרי' בפתח תקווה, מזכיר הרב את החובה להיזהר "בכל כללי זהירות הבריאות המיוחדים לתקופה זו".

הגאון רבי בן ציון קוק מציין במכתבו כי נשאל מאחד האברכים שאומת ונמצא חיובי לנגיף הקורונה ונאלץ להיות סגור בימי ראש השנה בביתו, "כיצד יזכה להתפלל כראוי ביום הדין באשר רגיל הוא בתפילה ישיבתית ברוב עם".

הגרב"צ מציין כי השיב לו במה ששמע ממורו ורבו המשגיח הגה"צ רבי שלמה וולבה זצ"ל, שראש השנה המרומם ביותר בחייו היה לאחר מלחמת העולם, בהיות פליט בשבדיה. הממשלה הקימה בית חולים ענק לקלוט נשים ובנות, פליטות ה'מחנות', שהגיעו חולות במחלות קשות, ורופאים ואחיות נכרים טיפלו בהן בהתנדבות, כיון שהרב וולבה היה שומר מצוות היחיד שהתגורר שם, הוא ראה חובה לקחת אחריות ולדאוג לשלומן ובריאותן.

וכך סיפר לנו, מצטט הגרב"צ: "בראש השנה באתי לבית החולים עם שופר, נכנסתי לכל חדר ושאלתי אם מעוניינים לשמוע קול שופר. כיון שנעניתי בחיוב, תקעתי. ההתרגשות והבכיות היו עצומים, התעכבתי לשמוע את צרותיהן ולעודד מעט. וכך מהבוקר עד הערב עברתי מחדר לחדר לתקוע בשופר, לשמוע ולעודד. בין לבין, התפללתי ביחידות תפילות שחרית, מוסף ומנחה. כשיצאתי מבית החולים, לאחר צאת הכוכבים, נתגלה לי עולם חדש. השמים לא היו אותם שמים והארץ לא היתה אותה ארץ. הרגשתי 'מלכותו בכל משלה'".

הגרב"צ מוסיף וכותב כי "לא בישיבת מיר רבתי במחיצת רבותיו הגדולים, אף שהתפילות בה היו מעוררות מאד, כפי שסיפר שכששמע לראשונה את ה'אמן יהא שמיה רבא', בליל ראש השנה בישיבה, חשב שחלונות בית המדרש עומדים להתפקע מעוצמת הקול האדיר. אך לא זה היה ראש השנה המרומם ביותר, אלא דווקא במקום בלתי צפוי, בתפילה ביחידות בבית החולים".

לסיום, מוסיף הגאון רבי ציון קוק וכותב כי "אף הנאלץ להתפלל בשונה מהרגליו בשנים כתיקונן, ייתכן שימצא רוממות בתפילתו יותר מבכל שנה. רק להתחזק ולא להישבר. כל מאמץ והתחזקות בתפילה ובהמלכת ה', נחשבת הרבה אצל הקב"ה. כוחה לרומם הרבה ולפעול ישועות גדולות. חזק חזר ונתחזק".