אאא

הבעל שם טוב הקדוש שאל אדם אחד, מה היו מעשיו הטובים של אביו? מכיוון שהוא רואה אותו בעולם העליון במקום גבוה מאוד.

השיב לו: אבי היה רב אב"ד בעיר פלונית, והיה גם כן מנגן גדול ושליח ציבור הגון. כשהוא היה מתפלל ביום הכיפורים כשליח ציבור לפני התיבה, היה אומר את הוידויים ואת ה"על חטא" בניגון שמח מאוד.

והטעם לדבר, שעל הוידוי של ה"על חטא" שאומר הוא, כמשליך הזבל ומנקה את היכל המלך, ואני שמח שזיכני לכך.

אמר הבעל שם טוב הקדוש לבנו של אותו רב שנפטר: אם כן, אין חידוש שהוא גבוה כל כך! (מתוך כתבי הרמ"מ השלם ליום כיפור).

גרסה אחרת לסיפור: פעם אחת בא הבעל שם טוב הקדוש לעיר אחת קודם ראש השנה, ושאל את אנשי העיר מיהו הבעל תפילה אצלם בימים הנוראים, השיבו: כי הרב אב"ד של העיר הוא הבעל תפילה.

שאל אותם הבעל שם טוב הקדוש, איך הנהגתו בתפילה? השיבו לו, כי ביום הכיפורים הוא אומר את כל הוידויים בניגונים שמחים מאוד.

שלח הבעל שם טוב הקדוש לקרוא אליו את הרב, ולתהות על קנקנו ולהבין את מהות הדבר.

הסביר לו הרב, הנה העבד למלך הפחות והנבזה, הגורף צינורות מי שופכי החצר ומנקה החצר מכל הטינופות – למען יהיה חצר המלך נקי, והוא עושה זאת מאהבתו הרבה למלך.

בעת עבודתו, כשהוא גורף את מי השופכין, ומנקה את הצינורות החצר מכל האשפה  והלכלוך שנמצאים בו, הוא שמח מאוד, כי הוא מנקה  את חצר המלך, ועל כן, הוא מזמר ניגוני שמחה על שעושה נחת רוח למלך, והנמשל מובן.

ענה לו הבעל שם טוב הקדוש, אם תתפללו בכוונה הזאת, יהי חלקי עמכם (אור ישרים).

מאימרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע טוב ומבורך

בערב יום הכיפורים לעת ערב, יש חרדה ובכייה אצל חלק גדול מבני ישראל, מכיוון שזו השעה האחרונה של עשרת ימי תשובה.

ביום הכיפורים 'לית ליה רשו לאסטוני', כלומר שביום הכיפורים אין רשות לשטן להשטין ולקטרג על עם ישראל.

בשעות האחרונות לפני כניסת היום הקדוש – יום הכיפורים, השטן מנסה לבוא לה' יתברך בכל כוחו, ולקטרג על כל אדם ו"מזלם חזי", ועל כן בשעות ורגעים אחרונים אלו בוכים אנשים נשים וטף.

בארבעים יום שבין ראש חודש אלול ועד יום הכיפורים – היתה התעוררות רחמים, והגילוי הנפלא של י"ג מידות של רחמים, ובימים האלה, הבעל שם טוב הקדוש היה עובד את ה' יתברך ביראה גדולה.

ממוצאי יום הכיפורים ועד אחרי שמחת תורה, היתה עבודת ה' של

הבעל שם טוב הקדוש בשמחה ובהתגלות. וזאת כי, מראש השנה ועד יום הכיפורים הוא בבחינת "שמאלו תחת לראשי" (שיר השירים ו'), וממוצאי יום הכיפורים ועד אחרי שמיני עצרת, הוא בבחינת "וימינו תחבקני".

יהי רצון שיכופר לכל עם ישראל, שנזכה כל השנה להרגיש את "וימינו תחבקני", גמר חתימה טובה לכל בית ישראל, אמן!