סליחה היא תכונה אלוקית – שלפעמים נעדרת... הלב ממאן.
יש אנשים ש'תקעו' בליבנו סכין, הוא תקוע חזק – ולא עומד לצאת משם בקרוב או לעולם, עד יומנו - האחרון!
כשאנו במצב רוח 'קרבי' – לא נצטער אם נשמע שהם נגמרו היום מקורונה... האש בוערת בלב, והיא גבוהה...
יש סיפור על שני אסירים שהשתחררו מהכלא, אסיר אחד שאל את חברו: האם סלחת לסוהר השמן ההוא?... חברו ענה לו: לא! ענה לו חברו: אז תדע שאתה עדיין שם! נשארת בכלא! החירות רחוקה ממך - כך אנחנו!
כשאנו לא סולחים - אנו נשארים בכלא של עצמנו, רק סליחה יכולה להוציא את הנפש - לחירות.
ולא לטעות – לא מדובר על נפש האדם שסלחנו לו, אלא, על נפשנו - הפצועה.
ואולי באמת הגיע הזמן לאפשר לעצמנו לצאת לחירות? לשחרר כאב שנסחב שנים ולא נרפא, שפוגע בנו?
תבדקו במחלקת קרדיולוגיה... אולי זאת חובה וזכות שלנו - לעצמנו?
האדם צריך לרחם ולחמול על עצמו – ולסלוח, יש לו בחירה חופשית וזכותו להמשיך לכעוס, האם הוא מסוגל לבחור בטוב האמיתי?
האם הוא יודע מה המחיר שהוא משלם על שנים של כעס מצטבר?
סוד החיים הוא לחיות אותם במלואם – כאן ועכשיו.
'לחיות' פרושו להיות נוכח בהווה, חיים בהווה הם יותר רגועים, כשנתקלים בקושי פותרים אותו, מבלי להערים עליו את קשיי העבר הרחוק והעתיד המדומיין.
אדם שצובר משקעים בלב ממשיך לחיות את העבר, יש פתגם שאומר:
'אי אפשר לדפדף לעמוד הבא, כל עוד אתה קורא את העמוד הקודם'. אומנם הסליחה לא תשנה את העבר, אבל, היא מרחיבה את ההווה ומגדילה את אפשרויות העתיד.
חלשים, לא יכולים למחול - מחילה היא תכונה של חזקים!
לאדם יש שכל להנהיג את המוח כרצונו – כנגד הכעס שנותר בלב ו'מערבב' את האדם, ומשאיר את העבר ה'לא רצוי' 'לכרסם' את ליבו.
האם האדם יודע איזה מחיר הוא משלם על משקעי העבר?
האם הוא יודע איזה רוגע ושלווה ימלאו את ליבו והוויתו - כשיסלח?
עכשיו זה הזמן לסלוח, למחוק ולהשאיר את העבר מאחור, למה האדם ממשיך להעניש את עצמו?
פתגם ידוע אומר: מה שלא הורג אותך – מחשל אותך!
אתה לא חייב (רצויJ) לרחם על האדם שאתה כועס עליו – רחם על עצמך!
כל כאב שיש לאדם, הוא יכול להפוך אותו לחיובי ויצרני, אם יקח אותו למקום הנכון, וזה דורש מהאדם לוותר על ה'אגו', הגורם לאדם לשקוע בביצה טובענית – שעבר זמנה.
ה'אגו' מאכיל את האדם ברעל במשך שנים, רק כשהאדם מבין שהוא - זה לא ה'אגו' שלו, אלא נשמה אלוקית 'חלק אלוק ממעל' – הוא יוכל להתרומם ולעזור לעצמו.
שחרור ה'אגו' אינו נובע משחרור שליטה, אלא, העברת שליטה למקום הנכון, שחרור השליטה ידחף את האדם קדימה, ויתן לו כח להעצים את היכולות, שיתנו לו אפשרויות חדשות - בדרך להצלחה.
כיצד ניתן לסלוח? כשהאדם זוכר שהבחירה בידו, והוא בוחר בכך, הוא יקבל סיוע משמים להצליח לסלוח ולמחול ואלו הימים - הכי מסוגלים.
אם רוצים לסלוח, כדאי לעשות בדימיון מודרך את 'תהליך הסליחה' שכולל כמה שלבים שיטהרו את הלב מהכאב והפגיעה, התהליך לא קורה בפעם אחת, זהו תהליך ריפוי של הלב שלוקח זמן, כל שיפור בהרגשת הלב מקדם אל היעד ומאיר את הלב – ושווה השקעה.
דימיון מודרך ל'תהליך הסליחה':
שלב ראשון: לפנות זמן ולמצוא מקום שקט, ולהרפות את כל הגוף, ההרפיה עוזרת להפנים את הדברים, לא לשלוט ואף לשחרר את האחיזה מהמצב, ולאפשר לעצמנו לזרום עם התהליך.
שלב שני: במצב הרפיה, לחדור ללב ולהרגיש ולהזדהות איתו, להכיל ולחוש את הכאב - במלוא עוצמתו.
להרגיש ולחוות מה הכאב עושה ללב, כמה הוא נוגע ומייסר, לא לברוח מהכאב, ולדמיין אותו בצורה הכי צבעונית עם כל חמשת החושים.
שלב שלישי: לשאול את עצמנו: אך הכאב נראה? לראות ולחיות אותו, עם כל הכאב שבדבר, ולהרגיש כמה הכאב שהיה שם במשך שנים, השפיע על המציאות העכשוית...
להרגיש מה הלב הפסיד מכך שלא שחרר את הכאב והפגיעה, הוא היה יכול להכיל אהבה, רוך וחמלה, אבל, הוא נשאר בחלקו שותת דם...
שלב רביעי: לשאול את הלב, אולי עבר מספיק זמן, והוא מוכן לוותר על הכאב? האם הוא מוכן לאפשר לכאב להשתחרר?
שלב חמישי: לשמוע את תשובת הלב, לנהל איתו דיון ומשא ומתן, להסביר ללב שמה שהיה עד עכשיו - גמר את תפקידו, ואין יותר שלם מלב שבור, והוא רק מזיק ומחבל בעצמו, לא חבל?
במקום שהוא יהיה מלא רוך ואהבה, הוא נותן לדברים לא טובים 'לכרסם' בו? להמשיך לנהל דיון עם הלב, עד שיהיה ניתן להגיע להסכמה, אולי לשחרר את כל הכאב, ואולי רק את חלקו? לתת ללב להגיע למסקנה שחבל לו להמשיך להפסיד והגיע הזמן להתחיל לחיות.
לרכך את הלב שיסכים לצאת לחירות, לשאול אותו אולי הגיע הזמן לשחרר שליטה? שהרי, מי שולט בעולם?
שלב שישי: להכניס ללב את המציאות האלוקית 'אין שום מציאות בעולם חוץ מה' יתברך', ואין רע יורד מהשמים, והקב"ה רוצה רק להיטיב לבריותיו, ולא תמיד אפשר להבין מדוע הכל היה לטובה, אבל, להרגיש 'כגמול עלי אימו' ולבטוח בקב"ה שבוודאי הכל לטובה.
שלב שביעי: לדבר ולהתפלל לקב"ה, שאנו מוכנים להסיר שליטה, ומוכנים לתת לו לנהל את חיינו, למרות שאנו מבינים שלא תמיד נבין, ושיתן לנו כח להשלים עם המציאות האלוקית, ולזכור ששום אדם לא יכול להזיק לאדם השני, ללא רצון ה'.
בימים אלו אפשר לקבל סיעתא דשמיא מיוחדת – רק לבקש להתחנן ומותר אפילו קצת לבכות...
שלב שמיני: ניתן לראות בדימיון איך הלב מתחיל לפרק ולהשתחרר ממשקעים, בד"כ הוא לא מפרק הכל פעם אחת - וזה בסדר, להרגיש איך קרן אור אלוקית חודרת לבב לאט לאט, מלטפת את הלב בנעימות, ומחדירה בו תקווה רוגע ושמחה.
שלב תשיעי: לדמיין איך הלב מנקז ומנקה את המשקעים המיותרים שהכבידו עליו כל השנים, הדימיון יכול מאוד להנות מהוצאת הרעלים מהלב, ולהמשיך לנקות במרץ... את כל החושך מהלב... להשתדל להשאיר שם רק מעט – והלוואי כלום!
להרגיש את ההקלה העצומה בלב, להתבונן בלב ולהרגיש איך הוא ממלא בנוכחות ה' את החללים שהתרוקנו, לחוש זאת, ולראות איך אור ה' מרגיע ומלטף, להתבונן באור הזך והטהור שחודר ללב יותר ויותר עד שממלא בו – כל חלל ופינה.
שלב עשירי: לאפשר ללב לבקש סליחה על שאגר מטענים במשך שנים, ולסלוח לעצמנו... כי הגיע זמן גאולתינו: "הרפו ודעו כי טוב ה'".
לשאת תפילה מתוך לב אוהב: "אני מאפשר לעצמי למחול ולסלוח לכל מי שהכעיס ופגע בי... גם לעצמי" לזכור שהלב לא רוצה לאגור 'אשפה' בתוכו, לבקש על כך... "וטהר ליבנו לעובדך באמת".
מה הוא רחום, אף אתה רחום... האם נוכל לשחרר את המטענים המיותרים שהעמסנו על הלב?
"כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו" - כי נסלח לכל העם הזה בשגגה...
מחילה מורכבת משתי מילים: מחל ה', האדם מוחל - ונמחל לו!
אדם שנוהג במידותיו של הקב"ה: "מלך מוחל וסולח" אף הוא יזכה למחילה, כי 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו' שווה מאמץ.
אבינו מלכנו "הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך".
"ויאמר ה' סלחתי כדברך..." גמר חתימה טובה, אמן.