אאא

1:

״אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו..״

לכאורה צריך להבין מהו ״צדיק״ ומהו ״תמים״.

האבן עזרא אומר שאיש צדיק - במעשיו ותמים - בלבו.

החיד״א ר׳ דוד אזולאי מביא את דברי ר׳ יוסף קארו

(הבית יוסף) שהנשמר מעריות נקרא צדיק, והנשמר מעבודה זרה נקרא תמים.

כמו שמצינו אצל יוסף, שלאחר שנזהר באשת פוטיפר נקרא שמו ״יוסף הצדיק״.

וכמו שמצינו בפסוק ״לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים.. ״ שמדבר על ענייני עבודה זרה, ומיד מופיע אח״כ ״תמים תהיה עם ה׳ אלוקיך״.

נח, שחי בשני דורות, גם בדור המבול וגם בדור הפלגה, נחשב גם צדיק וגם תמים.

ידוע הדבר שחטאם העיקרי של דור המבול היה עריות, וחטאם העיקרי של דור הפלגה היה עבודה זרה ומרידה בקב״ה, אם כן לכן נקרא נח איש צדיק תמים ב״דורותיו״, בשני הדורות, ב״מבול״ נשמר מעריות ו״בפלגה״ נשמר מעבודה זרה.

בפרק ז׳ פסוק א׳ כתוב: ״ויאמר ה׳ לנח, בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה״.

לכאורה קשה, מדוע פה נקרא נח רק ״צדיק״? ולא ״צדיק תמים״?

רש״י הקדוש עונה שלא אומרים את כל שבחו של אדם בפניו אלא רק מקצת שבחו ולכן כשדיבר ה׳ אל נח, ציין רק את ה״צדיק״.

והחיד״א בשם ה״בית יוסף״ מתרץ שלכן כתוב כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור ״הזה״.

כשמדבר הקב״ה על הדור הזה, דור המבול, נח היה רק צדיק, כיוון שנשמר מעריות.

אם כן, בתחילת הפרשה שמדברים על שני הדורות, מציין הכתוב שנח היה צדיק תמים, בדורותיו.

אך בהמשך הפרשה שהקב״ה מציין את דור המבול בלבד, נקרא נח רק איש צדיק כיוון שבדור הזה לא היה עבודה זרה וממילא לא שייך לקרוא לנח ״תמים״.

2:

בואו וננסה ללמוד קצת על נח, ולשם זה נחזור קצת אחורה לשבוע שעבר.

נח מוזכר כבר בסוף פרשת בראשית ככתוב:

״ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן״, ואז בפסוק הבא: ״ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אראה ה׳״

לכאורה צריך לשים לב, שלשון הכתוב בלידתו של נח שונה משאר הפסוקים.

אצל נח כתוב ״ויולד בן״ ואח״כ בפסוק הבא כתוב ״ויקרא את שמו נח״.

ובשאר המקומות כתוב ישר ״ויולד את למך״, ״ויולד את קינן״ ״ויולד את מהללאל״ כמו שנאמר:

״ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה ויולד את למך״.

״ויחי אנוש תשעים שנה ויולד את קינן״.

״ויחי מהללאל חמש שנים וששים שנה ויולד את ירד״.

מדוע שינתה התורה בלידתו של נח שלא כשאר הפסוקים, מדוע לא כתוב ״ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד את נח״?

ועוד צריך לברר, מי היה זה שקראו נח, ומדוע?

הרי אם זה מלשון נחמה ככתוב ״זה ינחמנו ממעשנו..״

היו צריכים לקרוא לו מנחם, או נחמן, שהם לשונות נחמה, ומדוע נח?

3:

רש״י הקדוש שם על הפסוק ״זה ינחמנו ממעשנו״ מסביר שהלשון ״זה ינחמנו״ אינו מלשון ״נחמה״ אלא מלשון ״מנוחה״, לנוח מהעמל הקשה.

שני דברים טובים קרו לפי רש״י בתקופתו של נח, דברים שבזכותם היתה עבודת הקרקע הרבה יותר קלה.

נח המציא את המחרשה, ובזמנו של נח הפסיקו לצאת קוצים ביחד עם החיטה.

לפני נח היו חופרים באדמה בקושי רב, ולא עוד אלא היו עומלים קשה להפריד את הקוצים שהיו יוצאים ביחד עם החיטה, וכאמור בזכות נח, שתי הבעיות נפתרו, ובזכותם יכלו בני האדם לנוח יותר ולעבוד פחות.

נשארת השאלה מי הוא זה שקרה לו נח, ומתי זה היה.

האבן עזרא מסביר שלמך, אביו של נח היה זה שקראו כך כיוון שהיה נביא וראה שנח עתיד להמציא את המחרשה וגם שבזמנו יפסקו הקוצים.

לעומת זאת ה״ספורנו״ אינו סבור שלמך היה נביא אלא מסביר שמה שכתוב ״זה ינחמנו..״ זאת תפילה של למך שהתפלל שכך יקרה, שיוכלו לנוח מהעבודה הקשה ואין זה ציון עובדה שנובעת מנבואה.

4:

במדרש ילקוט שמעוני גם שואל וכי למך היה נביא??

ומתרץ ״אמר ר׳ שמעון בן יהוצדק, למודים היו שבשעה שאמר הקב״ה לאדם הראשון ״ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך״, אמר אדם הראשון רבונו של עולם, עד מתי זה יהיה? עד מתי ״קוץ ודרדר תצמיח לך״? עד מתי ארורה האדמה בעבורך״? האם קללה זאת לא תפסק לעולם?

אמר לו הקב״ה שכשיוולד תינוק כשהוא מהול, שם תדע שתפסק התופעה של קוץ ודרדר תצמיח לך, ותופעת הארורה האדמה בעבורך.

אם כן ברגע שנולד נח כשהוא מהול ידע למך שבנו הוא זה שינחמנו ממעשנו, ולכן קראו נח.

יש עוד מדרש מעניין שאומר שהבן אדם הראשון שנולד עם חילוק אצבעות היה נח.

עד אז במשך אלף חמישים ושש שנים כולם נולדו עם אצבעות מחוברות כמו אצבעות רגליו של הברווז.

דבר זה הקשה עליהם מאד את עבודת הקרקע, אך כשנולד נח עם אצבעות מופרדות הבינו כולם שעכשיו יהיה יותר קל לעבוד ולכן קרא לו אביו נח.

לפי זה גם כתב ספר ״יערות דבש״ עוד משהו מעניין.

כתוב בפרשת בראשית על יובל שהיה מומחה לכלי נגינה והפליא לנגן על כינור ועוגב.

ולכאורה קשה מדוע לא ניגן על נבל שהוא החשוב שבכלים, הרי כתוב ״הללוהו בנבל וכינור״, ומדוע נכתב ראשון ומדוע נקרא שמו נבל, שמנבל את שאר הכלים, שכל שאר הכלים לעומתו הם כ״מנובלים״ ופחות חשובים.

לפי המדרש שאמר שכולם היו עם אצבעות מחוברות עד נח, מובן מדוע לא ניגן יובל על נבל, כיוון שאי אפשר לנגן עליו באצבעות מחוברות, כי הנגינה על הנבל היא על ידי פריטה באצבעות, כך מסביר בספר ״יערות דבש״.

5:

בספר ״צרור המור״ אומר שמהפסוקים בלידת נח לומדים ש״ויקרא שמו נח״ זה הקב״ה עצמו שקרא לו את השם.
ולכן מופרדים הפסוקים.

בתחילה כתוב ״ויחי למך שתיים ושמונים שנה ומאת שנה ויולד בן״.

כשנולד, יעץ מתושלח לבנו למך, שלא יקרא עדיין שם לרך הנולד כיוון שהיו באותה תקופה מכשפים שהיו יכולים לכשף אותו אם ידעו את שמו של התינוק שזה עתה נולד, ולכן העדיף מתושלח שלא יקראו עדיין לנכדו בשם אלא ימתינו להמשך וכך אכן עשה למך, ככתוב ״ויולד בן״, נולד אך לא קראו לו בשמו.

אם כן מי קרא לו בשמו נח?

היה זה הקב״ה בכבודו ובעצמו שנתן לו את שמו ככתוב בפסוק הבא ״ויקרא את שמו נח לאמור זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידנו..״, ומי אם לא הקב״ה יודע הכי טוב את העתיד להיות.

6:

על נח כתוב גם ״ונח מצא חן בעיני ה׳״.

והשאלה הנשאלת היא, מה פירוש ״מצא חן״, במה זה מתבטא, ומה גורם לזה.

ב״ספר חרדים״ של ר׳ אליעזר אזכרי כתוב שכל מי שאינו כועס הרי הוא מוצא חן.

ואת זה לומדים מנח עצמו, שנשא חן כיוון שהיה איש נח, וכמו שאפשר לראות שנח בהיפוך האותיות יוצא חן.

בשם השפת אמת מובא שרואים את זה מהפסוק בתהילים ״הוצג חן בשפתותך״, כשאדם בולם את עצמו בשעת מריבה ולא אומר כלום, הוא נהיה נושא חן.

בספר ״מנחת אושר״ כתוב שארבעה דברים גורמים לאדם נשיאת חן, והם:

ענווה, תמימות, יראת שמים ועסק התורה.

ענווה - ככתוב במשלי ״לענווים יתן חן״

תמימות - ככתוב בתהילים ״חן וכבוד יתן ה׳ לא ימנע טוב להולכים בתמים״

יראת שמים - ככתוב בגמרא (סוכה מט) ״כל מי שיש עליו חן בידוע שיש בו יראת שמים״ שנאמר בתהילים: ״וחסד ה׳ מעולם ועד עולם על יראיו״

עסק התורה - ככתוב בגמרא (כתובות עז) ״ר׳ יוחנן היה מכריז ואומר הזהרו בזבובים של בעלי ראתן״.

בעלי ראתן הם אנשים שיש להם מחלה מדבקת, סוג של צרעת קשה שגורמת להפרשות מוגלה שמושכות זבובים שמהם אמר ר׳ יוחנן שחייבים להזהר.

״ר׳ זירא לא הוה יתיב בזיקיה״ - לא היה יושב באזור שיוצאת שנושבת רוח מכיוונם של החולים.

״ר׳ אליעזר לא עייל באהליה״ - לא היה אוכל באוהלו של החולה.

״רב אמי ורב אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה״ - לא היו אוכלים מביצים שהגיעו מאזור של החולה.

אבל ר׳ יהשוע בן לוי היה דבוק איתם ועסוק בתורה, שנאמר ״איילת אהבים ויעלת חן״ וכך הוא למד, אם חן היא מעלה על לומדיה, אז כל שכן שתשמור מצרה על לומדיה, ולכן לא פחד מזבובי בית ראתן.

אם כן רואים מפה שמי שעוסק בתורה מקבל חן.

ארבעת דברים אלו היו גם אצל נח ולכן כתוב עליו ש״מצא חן״.

ענווה - ככתוב במסכת עבודה זרה: ״נח תמים בדרכיו״ - ומסביר שם רש״י ענו ושפל רוח.

תמימות - ״נח איש צדיק תמים היה בדורותיו״.

יראת שמים - ״את האלוקים התהלך נח״ - ובתרגום ״בדחלתא ה׳ הליך נח״ - ביראת שמים התנהג נח.

עסק התורה - ״מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה״ - מאיפה ידע נח איזה בהמה טהורה ואיזה לא? מכאן שלמד נח תורה.

יש רק עוד אחד שכתוב עליו שמצא חן - משה רבנו, שנאמר ״כי מצאת חן בעיניי ואדעך בשם״.

7:

צריך לשים לב שמפרשת בראשית עד נח עברו אלף שש מאות חמישים ושש שנים, תקופה כל כך ארוכה שלא מוזכרת כמעט.

וכדאי לנסות להבין מה אפיין את התקופה הארוכה זאת.

את תקופת דור המבול אפשר להגדיר כחיי עולם הבא.

אנשים חיו סביבות אלף שנים.

יש דעות שקין מת במבול, לפי זה הוא חי אלף שש מאות חמישים ושש שנים!!

בתקופה זאת לא היה חולי, כולם היו בריאים.

כשהגיע זמנו של מישהו למות בסביבות גיל אלף, היה עושה אפצ׳י ונשמתו יוצאת.

החולי הראשון הופיע אצל יעקב אבינו לפי בקשתו כמו שכתוב: ״ויוגד ליוסף הנה אביך חולה״.

האדם הכי צעיר שמת היה חנוך, שמת בגיל שלוש מאות ששים וחמש, ממש צעיר יחסית לאותו דור, ברבע זמן לעומת קין.

בתקופה זאת היו זורעים פעם אחת והתבואה הייתה מספיקה לארבעים שנה.

הנשים היו מתעברות ומולידות באותו יום, או לפי דעה אחרת אחרי שלושה ימים.

אבל השפע הגדול הזה היה בעכרם של אותו דור.

כשראו שיש להם נהרות עם מספיק מים, לא חשבו בכלל להתפלל לקב״ה לבקש גשם.

אנשים ראו בנים ובני בנים עד כמה דורות, ולא פחדו מכלום.

מצב זה של שפע גרם לאותו דור לשכוח מבוראם, להשחית מעשיהם, ואף לגזול תדיר איש מרעהו.

לא רק בני האדם השחיתו דרכם אלא גם כל החיות כולן.

מצב זה גרם לקב״ה להצטער על העולם שברא ורצון

להביא מבול כדי להרוס את כל העולם ולהקימו מחדש.

נתן הקב״ה ארכה של מאה ועשרים שנה כדי לתת להם את ההזדמנות לחזור בתשובה אך בני אותו דור לא השכילו לעשות זאת.

חז״ל אומרים שפה קצב ה׳ את ימיהם של האנושות שיחיו עד מאה ועשרים שנה ולא יותר.

העולם שנברא אחרי דור המבול היה כבר עולם אחר לגמרי.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אנשים חיו הרבה פחות, במקום אלף שנים, שבעים או שמונים שנה.

האוויר היה פחות בריא, מחלות ושאר מרעין בישין היו פוקדים תדיר את בני האדם, וכך אנו חיים עד עצם היום הזה.

8:

בימים טרופים אלו שאנו נמצאים בהם, אין לנו אלא לנסות לתת את תשובת המשקל מול דור המבול.

הם גנבו אחד מהשני ואנחנו נשתדל לתת אחד לשני.

הם שכחו מהקב״ה ואנחנו נשתדל לחיות לפי רצונו של הקב״ה.

הם השחיתו דרכם ואנחנו נשתדל להטיב דרכנו כמה שאפשר.

בימים אלו מה שישמור עלינו זה החסד שנשתדל לעשות ולימוד התורה כל אחד כפי יכולתו.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (הלוי)

להורדת גרסה להדפסה