בהמשך לכתבה אמש, אנחנו ממשיכים בשיחתנו עם אחד ממרביצי התורה והמוסר בדורנו מחבר סדרת הספרים 'בעצתך תנחני' הגאון רבי יעקב צבי בוצ'קובסקי שהמשגיח הגר"ד יפה כתב לו הסכמה, ולימים חזר בו מהסכמתו.
בפרק א' פרסמנו בלעדי על כך שהגר"ד יפה גם לאחר שחזר בו מהסכמתו, הרי שציטט מתוכו מאמרי מוסר בפני וועדים שונים, וכל חזרתו מההסכמה, כיון שהוא לא רצה לחלוק על הגר"ש אוירבך ולעמוד מולו.
הרב בוצ'קובסקי האם אתה יכול להיכנס לראש של מתנגדיך, ולהסביר מה הביא את הגר"ש אוירבך להתנגד לספריך?
"להבנתי היה לו חשש גדול מפירוק המסגרת, ברגע שאתה מעמיד את החיצוניות במלוא עליבותה, אתה עלול לגרום לערעור המסגרת. וישנם כאלו שרק זה מה שיש להם, ואם תתפרק להם החיצוניות הם יישארו בלי כלום".
אתה מזכיר לי את ההתלבטות שיש לי בחלק מהמאמרים שלי במדור 'היסטוריה ואקטואליה'. בעבר ערכתי סדרת מאמרים על מקור המנהג של דחיפת הפתקים בכותל, כמובן שכל ליטאי בן של ליטאי יודע בעומק ליבו, שאין מנהג זה מועיל, ובכלל יש איסור הלכתי להכניס את הידיים בתוך האבנים, ואכן ציטטתי רבנים חשובים נגד המנהג.
אחרי שהתפרסמו הדברים, היו שטענו לי שיש כאלו יהודים רחוקים מהדת, שלמרבה הצער אין להם הנאה בסברות ר' שמעון שקופ או ליישב צ"ע של רבי עקיבא איגר, ובכלל הם רחוקים מכל הנאה יהודית אמיתית, ומנהג תחיבת הפתקים בכותל אצלם הינו חשוב כמו 'הנחת תפילין', ולכן לא היה ראוי להביא דברים כאלו באופן פומבי לציבור רחב...
"אכן, ברמה העקרונית יתכן שאסור לבקר את המערכת יותר מדי. אבל לדעתי 'עולם הישיבות' כיום נמצא במצב אחר לגמרי. אני לא ממציא את הביקורת, היא כבר נמצאת ותוססת מתחת לפני השטח. בחורים ואברכים רוצים אמת שמתחברת אליהם, הם מחפשים תוכן ולא מאמינים בסיסמאות. לכן אני חושב שאנחנו נמצאים במקום שחובה לדבר דיבורים אמיתיים, ורק כך עולם הישיבות ימשיך לפרוח.
"גם בספר החדש 'הרימותי בחור' שיצא לאור זה עתה במיוחד ל'דור הקורונה', נפרשו על פני השטח שאלות קשות, תהיות של בחורים, בדברים שבעבר לא התנהל בהם שיח, ובוודאי שלא בפומבי".
תן לי דוגמה בבקשה?
"בחורים שואלים מדוע לומדים תורה, מה חשוב לדעת קושיה של רבי עקיבא איגר ב'צרת צרה' במסכת יבמות?".
המדובר על בחורים מישיבות ליגה א'?
"אכן, ליגה א' מישיבות יוקרתיות ביותר, וגם פה הנקודה היא זהה. אם היינו אוחזים במצב שרוב הבחורים לא שואלים, היה מקום לדון שלא כדאי להציב שאלות ואולי עדיף להמשיך בזרם השוטף מבלי לשאול. כיום המציאות היא שהבחורים כן שואלים והשאלות מסתובבות, וכשאנחנו לא עונים, הם נשארים ללא תשובות ומנהלים חיים ריקנים, ויש צורך אדיר בשיח כנה גם אם הוא לא נוח לפעמים".
לסיום, תן לנו דוגמה על מקרה ספק, בחייו של בחור ישיבה, שלא ניתן לכתוב עליו בספר?
"שאלות בסיסיות באמונה על מציאות ה'. המציאות היא שבחורים מתחבטים בשאלות הללו בלי כתובת לפרוק לפניה את התהיות ולנסות לקבל תשובות".
משפט לסיום...
"לפעמים יש תחושה שכשחיים באמת ולא בבועת דמיון, אז יש תחושה של ירידה מסוימת, כביכול אנחנו יותר אנושיים, יותר נמוכים. אבל האמת היא שפסיעה אחת של אמיתיות, שווה הרבה יותר מהמון פסיעות שהן לא אמיתיות".
תודה רבה.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com