אאא

השבוע, באווירת "אוהל אברהם" על ארבעת פתחיו, כמעט בהגדרת 'שטח פתוח'... זכינו לפתוח את שערי בתי הספר , בינתיים חזרו תלמידי כיתות א עד ד שהבעת פניהם לא הסתירה את השמחה הגדולה לחזור סוף סוף אל שגרת הלימודים המבורכת.

ביום הראשון עמדתי בשער בית הספר, כדי לוודא שהכל פועל כראוי, תוך כדי כניסת התלמידים במלוא המרץ, הבחנתי בילד שתוך כדי ריצה נפל בקבוק המים מתיקו, ילדה שראתה את הבקבוק נופל הרימה את הבקבוק והחזירה אותו לילד שהמשיך ללכת לדרכו. עצרתי את הילד ושאלתי אותו אולי שכחת משהו? ולשאלתו, עניתי לו: להגיד תודה! הילד מכיתה ד' נבוך קמעא, וסינן "תודה".

לאחר מכן התפתח דיון חינוכי ער עם הצוות שהיה נוכח במקום, האם באמת ישנה תועלת בכך ש"כפינו" על הילד להפטיר "תודה"... מן השפה ולחוץ?

שמחתי למצוא תשובה לשאלה זו, מתוך פרשת השבוע! ממעשיו של אברהם אבינו ע"ה, עמוד החסד.

וכך כותבת התורה "ויטע אשל בבאר-שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". וחז"ל מבארים לנו שהכוונה לבית מלון שאברהם הקים במדבר עם מסעדה פתוחה לעוברים ושבים, ולאחר שהיו אוכלים ושותים היה מספר להם על הבורא ומבקשם להודות ולברך למי שאמר והיה העולם.

היו אנשים שסירבו להודות. הם טענו לפני אברהם אבינו, כי הוא זה שנתן להם לאכול ולשתות ולכן הם מודים רק לו. מה עשה אברהם? לאנשים כאלה אמר כי אם הכל רק ממני , שלמו לי בעבור מה שאכלתם ושתיתם. הוא היה מגיש להם חשבון מפולפל על שירותי הסעדה ואירוח  באמצע המדבר. כשהיו האורחים הללו רואים שיאלצו לפשוט את עורם מעליהם כדי לשלם לאברהם לפי דרישתו, נכנעו וניאותו להודות לקב"ה.

וראיתי שמקשים בשם אדמור"י חב"ד , הרי אנשים אלה שהתנגדו לברך ולהודות לה', לכאורה לא שינו את דעתם העקרונית בעקבות האילוץ מצד אברהם, ומה היא התועלת בכך שניאותו לומר כמה מילות ברכה רק כדי לצאת בזול? איזו תועלת ניתן להפיק מ'כפייה דתית' זו?! ומדוע בחר אברהם להפיץ את שם ד' בעולם בדרך זו?

ישנם כמה כיוונים להשיב על שאלה זו, אך בהרגשת הלב שלי התשובה טמונה בעצם עמוק בתוך הלב של כולנו. אין אדם בעולם שאינו מכיר בסתר ליבו בהכרת הטוב כלפי בורא העולם! זה מתחיל ברגש קיים של הכרת הטוב להורים שגידלו אותנו במסירות, לאחים, לאשה, לבעל ,לשכנים.

המוקש שעומד לנו בדרך הוא בסך הכל קצת גאווה ... אך ברגע שמצליחים להתגבר עליה, הדרך סלולה להכרת הטוב לזולת, ומשם מגיעים במסלול ישיר אל בורא העולם.

וכן במסלול ההפוך, כבר אמרו רבותינו כי "כל הכופר בטובתו של חברו, סופו כופר בטובתו של מקום"! כי הנושא אחד ויחיד, מכיוון שבתוך עומק הלב קיימת הכרת הטוב, ורק הגאווה היא שמפריעה לאדם להרגיש ולהביע אותה, אזי שבירת הגאווה מביאה להכרת הטוב, עד הסוף!

ולכן מובן כי ברגע שאברהם הצליח לחדור ולהגיע אל הלב של האורחים, הוא עזר להם, בטענה מפולפלת, לסלק את הגאווה, הם חזרו והכירו באמת האמיתית – להודות לבורא עולם!

ומכאן אנו חוזרים לילד החביב שלנו, שנבוך מעט, אבל אמר "תודה"! המסר שהועבר לו בכך, גם אם כעת הוא בעצמו עוד לא הבין, חדר אל ליבו.

בחינוך אנחנו נותנים לילד את הכלים, את האביזרים, כמו גם את המסרים, שהוא יגדל איתם – ויגדלו איתו במשך השנים. הוא ילמד "להגיד תודה" גם בבית, אחר כך כשיגדל מעט יותר הוא יפנים את הטובות שההורים עשו אתו במשך השנים, וכשיגדל עוד יותר הוא ירכוש את המידה הכל כך פשוטה וכל כך חשובה של הכרת הטוב !

אני שמח לנצל במה זו ולהודות בפה מלא לבורא עולם על נכדה – נסיכה נוספת שבשבת קודש זכינו והצטרפה למשפחתנו.

ותודה לאלפי (כן, זו לא טעות, אלפי הודעות ושיחות ברכה) המברכים והמברכות. ישיב לכם השם בשמחות אצלכם!

שבת שלום ומבורך!