ניתוח היום שאחרי: הקול היהודי נחלש / טור

נתון מובהק, שכבר ניתן להצביע עליו, ככל ששוקע האבק סביב בחירות 2020: הקול היהודי מאבד מכוחו ועוצמתו.

החישוב הזה כבר אינו תופס היום, או לפחות תופס הרבה פחות מאשר בעבר. עיקר המסה של הציבור היהודי מרוכז בשתי מדינות, ניו יורק וקליפורניה, שבהן הניצחון הדמוקרטי מובטח בלי קשר להצבעת היהודים.

המערך הפוליטי בארה"ב, בסבבי הבחירות האחרונים, העביר את מוקד ההכרעה למדינות שבהן אוכלוסיה יהודית הקטנה מכדי שיהיה לה קול מכריע. יוצאים מכלל זה הם חצי מיליון היהודים שחיים בפלורידה ומאה אלף היהודים שחיים בפנסילבניה - מדינות לשון מאזניים שבהן הקול היהודי בהחלט עשוי להיות בעל השפעה. לכך יש להוסיף את העובדה שהאינטרסים של מדינת ישראל לא ממש תופסים מקום משמעותי בשיקולים של מרבית המצביעים היהודים.

יש לזכור, כי כאשר הסוקרים מתייחסים ל'קול היהודי', אין הכוונה בהכרח לכאלה שיהודים על פי ההלכה או שהיהדות תופסת מקום כלשהו בחייהם, אלא פשוט על פי הגדרה עצמית של אותו אדם. בקרב יהודי ארה"ב גם מתרבים מספרם של אלו שיש להם רק הורה יהודי אחד - נתון שלפי כל המחקרים מחליש מאוד את זיקתו של האדם לנושאים יהודיים וישראלים (גם אם אותו הורה יהודי הוא האם ולפיכך האדם הוא יהודי על פי ההלכה).

הציבור היהודי הרחב, שאינו אורתודוקסי, חשוף לאותן מגמות פרוגרסיביות השוטפות את כל השמאל האמריקאי, ולפיכך מאמץ בהדרגה את גישתו העוינת כלפי מדינת ישראל. בסקר שנערך לא מכבר, פחות מ-25 אחוז מהיהודים הצעירים (מתחת לגיל 35) אמרו שהם "יוטרדו מאוד" אם תחדל ישראל מלהתקיים. ככל שישראל מפסיקה לעניין את המצביע היהודי, היא גם מפסיקה לעניין במיוחד את צמרת המפלגה הדמוקרטית, שבסופו של דבר נמשכת לכיוונים שבהם יש לה אפשרות לקושש דיבידנד פוליטי.

השמאלניות הגוברת של הדור הצעיר בקרב מצביעי המפלגה הדמוקרטית, ובכלל זה היהודים, באה לידי ביטוי גם בהופעתם של ארגונים יהודיים המתחרים על המונופול שהיה בעבר לשדולת אייפא"ק בייצוג האינטרס היהודי-ישראלי. אייפא"ק הוא כידוע בעל מגמה שמרנית משהו, אך כיום פועלים ארגונים כמו ג'יי סטריט המצהירים מפורשות על התנגדותם למדיניות הימנית של ממשלת ישראל.

בעבר פוליטיקאי יהודי דמוקרטי מרכזי, כמו הסנאטור צא'ק שומר, דחה על הסף הזמנה להשתתף בכינוס ג'יי סטריט. אבל בכנס האחרון שלהם הוא השתתף גם השתתף. באופן כזה מנהיגים דמוקרטים יכולים היום להצהיר על "תמיכתם בישראל", ולהביא לכך כראיה את השתתפותם בכנסי ארגוני שמאל מובהקים.

משמעות השינוי הזה איננה שמחר בבוקר מנהיגים דמוקרטים יפנו עורף לישראל. אבל בכירי המפלגה הדמוקרטית כן יוכלו להצביע על תמיכתם בהמשך מתן המענק הצבאי לישראל, ולראות בו "כרטיס זיכוי" שלאחריו הם רשאים לבקר את ישראל כאוות נפשם ולקדם אג'נדה מדינית המזיקה לאינטרס הישראלי, לפחות בעיניים ימניות.