מהו סוד האש?
התאריך 02/12/2010 נחקק לעד בתודעת הציבור הישראלי, "אסון הכרמל".
גם אחרי עשור, הכאב עדיין לא פסק. גם אחרי עשור, כולנו זוכרים את ההלם והאלם.
44 אנשים יקרים, שכל שהם רצו היה לעזור ולהילחם בלהבות האש. 44 אנשים יקרים, שעלו בסערה השמימה. בטוח אני שזכויותיהם עומדות להם ולמשפחותיהם.
רציתי לשתף אתכם במחשבות שעלו בי אז, כילד בן 7. ובתובנות העולות בי כיום, ממרחק של עשור. זה היה נר ראשון של חנוכה.
אחרי הדלקת הנרות, ישבנו כל המשפחה, שרנו את שירי החג, וכנראה גם אכלנו לביבות - ואז החלו להגיע הידיעות, "אוטובוס נשרף בכרמל" "אוטובוס הסוהרים" ועוד.
לפתע, החלו עולות בי המחשבות...
"הרי רק לפני רגע, אנחנו עצמנו, הבערנו להבות אש. והרי אש נרות החנוכה, היא אש חגיגית. אש המסמלת לנו את נס הניצחון על היוונים, מסמלת תקומה ושמחה. ומה שונות להבות אלו מאותם להבות המשתוללות בכרמל? איך אותה האש מרקדת בין שמחה לצער ותוגה?"
השאלות הללו נסגרו אי שם במוחי, והיום אחרי עשר שנים באה לי ההבנה.
מהו סוד האש?
בהסתכלות מדעית, טבע האש הוא לכלות. בין כשהלהבות מכלות את החמצן שסביבן, ובין כשהאש מכלה עצים וחומרי בעירה אחרים.
זה הרי היה הנס עם משה רבנו "והסנה בוער, איננו אוכל"
ואם נסתכל על דברים אלו בהסתכלות שכלית ומעמיקה, נוכל לדייק את ההבדל בין להבות השמחה ללהבות העצב. הבדל זה עומד על השאלה "מה האש מכלה?"
כאשר אנו מדליקים את להבות החנוכייה, אנו מדליקים את אותו "מעט אור" שדוחה "הרבה חושך". וכך למעשה האש כטבעה אוכלת ומכלה, אבל היא מכלה את הרע, את החושך, ומשאירה לנו את הטוב, את האור.
אבל לצערנו יש פעמים שהאש מכלה לנו את הטוב, את השמחה, ומשאירה לנו להתמודד עם הרע, עם העצב.
כך גם "אש המחלוקת". כאשר חברים רבים אחד עם חבירו, אזי "אש המחלוקת" מנתקת ושורפת את הקשר ביניהם.
אם ניקח את התובנה הזו לחיי היום יום שלנו, נוכל לדעתי להשכיל ממנה רבות.
בואו ונשתדל, להשתמש רק באותה האש האוכלת את הרע.
בואו ונשתדל, להשתמש באש רק כדי לרתך ולחזק את הקשרים ביננו, ולא חס וחלילה באש שתשרוף את החבל המקשר בין איש לרעהו.
בואו ונשתדל להרבות את "אש החסד" ולא ח''ו את "אש הקנאה".
זה לדעתי "סוד האש".
אני בטוח! שאם כך נעשה, במהרה בימינו נזכה, ובאותה האש ירד אלינו משמיים בית-המקדש.
יהיו הדברים לעילוי נשמתם של 44 הנספים ב-"אסון הכרמל"