"אוי מה היה לנו", מורי ורבי מגדל האור לאלפי בחורים ובני תורה, הלך לעולמו לאחר ייסורים קשים ומרים - בעשרים השנים האחרונות, זכיתי להיות תלמידו ומקורבו של מרן המשגיח זצוק"ל, נוכחתי לראות את דרכו ומשנתו החינוכית ומסירות נפשו לזולת. בגישתו הייחודית, התייחס המשגיח לכל תלמיד ופונה כאב וחבר, תוך הקפדה על "נושא בעול עם חברו".
בכל צעד בדרכו, ראה המשגיח חובה לסייע לכל אדם ובכל נושא. המשגיח אשר כיהן למעלה מ-50 שנה בתפקידו בישיבה, קירב כל אחד מתלמידיו ורומם את רוחם. בגישתו המיוחדת, היה מעיר המשגיח הערה בונה בעת הצורך ובנוסף פרגן תמיד והוקיר כל תלמיד ואברך.
המשגיח היה מקפיד להגיע לכל אירוע של תלמיד בישיבה, אף על פי שהיה עסוק תדיר בניהול הישיבה.
בחודש תמוז האחרון, הגיע המשגיח במסירות נפש וכאבים עזים, לחתונה של בן לאברך שהלך לעולמו. המשגיח אשר היה מחובר למחולל חמצן וישב בכיסא מיוחד, עלה שני קומות במדרגות ובקושי רב.
מקורבו הרב יהושוע אליאוף, ניסה להניא אותו להתאמץ, אך הוא התעקש ולא היה מוכן לוותר על שמחת חתן יתום. שהגיע לאולם לאחר דקות ארוכות, ניגשה האלמנה לקבל את ברכתו ולהודות על התאמצות הרבה.
המשגיח השיבה כי בעת פטירת בעלה, הוא אושפז לטיפול רפואי ונמנע ממנו להגיע לניחום אבלים. כעת ביום חתונת בנם בכורם, הוא הרגיש חובה לטרוח ולשמח את היתום ובני המשפחה.
האלמנה הנרגשת סיפרה לנוכחים שעשור לפני פטירת בעלה המנוח, הוא חלה ושהה בביתו. ערב אחד שמעה דפיקות בדלת, כאשר שאלה לשם המבקר ענה הרב בטבעיות אופיינית ’אהרון חדש’.
המשגיח הגיע בגפו לקיים מצוות ביקור חולים ולמשך שעה ארוכה, עודד את האברך המנוח וסעד את נפשו.
מסע הלוויה - בשידור חוזר:
למורי ורבי המשגיח זצוק"ל, היה עין טובה כלפי כל אדם. על פי משנתו, הקב"ה העניק ברוב חסדיו לאדם שני עיניים, בשביל לעצום מידי פעם עין אחת ולראות רק את החיובי ולא את השלילי.
מתוך ענווה גדולה, חי את חייו בפשיטות ממש ולא החזיק שום טיבותא לנפשיה, למרות תפקידו הרם כמשגיח בישיבה הגדולה בעולם, ישיבת מיר. בביקוריו בבתי אבלים, היה מנחם במשך שעה ארוכה את בני המשפחה ומספר על רבי יוחנן שאיבד את כל ילדיו ולמרות זאת, המשיך להרביץ תורה לתלמידיו.
המשגיח סבר בגישתו ואף הורה תדיר, שחובה להמשיך את מסלול החיים למרות אובדן בני משפחה. גם בתקופות הקשות שמצבו הבריאותי לא היה תקין, הקפיד הרב להגיע לחתונת כל תלמיד ולהבדיל לניחומי אבלים.
באחת הפעמים שסייעתי בידו להגיע לברית של אברך בישיבה, שאלתי אותו לשם מה לטרוח כל כך ולהתאמץ מעבר ליכולת. המשגיח השיב ואמר, שכל תלמיד שמח שהוא מגיע לשמחתו ובכך הוא מקיים מצווה ומעניק חלופה למתנה רגילה.
לפני שנה וחצי שיצא מאשפוז במצב קשה מאוד, אמר המשגיח כי הוא נשאר בעולם, בכדי לסייע לבחורים המבוגרים בישיבה ולהובילם תחת החופה.
בעת שחיתן המשגיח את אחד מילדיו, הגיע נדיב מתלמידי הישיבה והעניק לו תשורה כספית של אלפיים שקלים. תקופה קצרה לאחר החתונה, קרא המשגיח לתלמיד והחזיר את הכסף בתואנה שבזמן החתונה נזקק לכך, כעת אינו נצרך ולכן מחזיר את המתנה - לפני שנתיים, זכיתי לראות מקרוב את גדולת נפשו.
אחד מאברכי הישיבה שנטל הלוואה מגמ"ח כספים, החתים את המשגיח על ערבות. שהגיע זמן הפירעון, לא הצליח האברך לעמוד בהחזרים והמשגיח נאלץ להשיב את החוב במקומו. למרות זאת, המשיך המשגיח להעניק מכספו מלגה חודשית לאותו אברך כפי שנהג.
כאשר שאלתי למה המשגיח לא מקזז את החוב במענק הכספי שהורגל לתת לאברך מכיסו האישי, ענה המשגיח כי הוא אינו מערב את הצרה האישית של האברך עם עוגמת הנפש בגין ההלוואה.
לפני מספר חודשים חליתי בנגיף הקורונה, המשגיח התקשר לשאול בשלומי מתוך אכפתיות ודאגה. כך נהג עם כל תלמיד ואברך, למרות שהוא עצמו היה חולה וחלש מאוד. הייתי מתייעץ עם המשגיח על כל פרט, ובדרכו החינוכית צעדתי. מורנו המשגיח חינך אותנו להתמסרות וסיוע לאחר ונשיאה בעול, כך אני מקפיד לנהוג וזו צוואתו.
אבדה גדולה אבדנו, יהי זכרו ברוך!