אאא

במוצאי שבת התקיימה אחת ההלוויות הכאובות ורוויות היגון בהן השתתפתי בימי חיי.

ציפי יודלביץ ע"ה נקטפה בדמי ימיה. מרגע היוודע בשורת האיוב, כאילו נעצרו החיים מלכת. הלב ממאן להאמין.

כשכנה של ציפי ע"ה מזה 13 שנים החלטתי לכתוב כמה מילים לזכרה של האישה המיוחדת שהלכה בטרם עת, כדי שאולי נלמד להיות טובים יותר זה לזה, ויהיה זה לזכותה.

ציפי ע"ה היתה אם למופת בישראל. פשוטו כמשמעו. רק להסתכל עליה וללמוד מה זו אימא ורעייה, מה זו מסירות והשקעה. הבית תמיד הקרין נעימות, סדר וניקיון, ומדיף ניחוחות נעימים של תבשילים הנמהלים בריח של ניקיון ושלווה. תמיד מעבר לדלת נשמעו צהלות הילדים שמחים, מאושרים, אוהבים.

אישיותה הנדירה, כלילת השלמות, הקרינה על סובביה וככה גם חינכה את ילדיה. מספיק רק להתבונן על הילדים ועל הבית וללמוד חינוך מהו. איך הטמיעה בילדים דרך ארץ, אמת, אהבת חסד, צניעות, ענווה, פשטות וחן, ואת מלאכת החינוך המופלאה טיפחה כמובן יחד עם בעלה, המחנך הרב שמואל יודלביץ' יבדלט"א.

בשנות חייה הקצרות הספיקה להקים מורשת חיים נפלאה שנותר רק להתבונן בה, להחסיר פעימה, וללמוד. כמה חסד ואהבת הזולת היו בה. לב ענק שידע רק להכיל ולחבק. כישוריה הבלתי נדלים הובילו אותה לעסוק במקצוע של סיוע ונתינה כמזכירה רפואית בקופת חולים, תפקיד אותו מילאה במסירות אין קץ. בכל אירוע משמח או עצוב, היא הייתה הראשונה לשאול אם צריך משהו, לאפות, לבשל, לארגן, לעצב, או סתם להתייעץ. הכל עשתה תמיד במאור פנים ובנפש חפצה, וככה גם חינכה את ילדיה. מעבר להיותה אימא נפלאה הייתה גם רעייה מסורה. דאגה ותמכה בכל פועלו החינוכי של בעלה הרב שמואל יבדלט"א והייתה שותפה מלאה להישגיו ולהצלחותיו עם תלמידיו.

בלתי נתפס שהשכנה האהובה הלכה לבלי שוב. פתאום, באמצע החיים.

אבל ככה זה בעולם הזה... הקב"ה רוצה לידו את הטובים ביותר. לנו נותר רק להתבונן ביצירת המופת שהותירה בעולם הזה בפרק זמן כה קצר, וללמוד ממנה איך להפוך את העולם הזה למקום טוב יותר. ואסיים בתפילה, שהרופא לשבורי לב יעזור לבני המשפחה היקרים לאסוף את השברים, לחבוש את הפצע הפעור והמדמם ולמצוא נחמה במשנת חייה המיוחדת.

יהי זכרה ברוך.