1:
״ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה״.
הדרך הקצרה ממצרים לארץ ישראל היתה דרך ארץ פלשתים שהיא רצועה צרה וארוכה בדרום מערב כנגד אורך הים שבמערבו של ארץ ישראל.
עם ישראל שרק לא מזמן נעשו בני חורין לא יכלו עדיין להתמודד אם יגיעו לסיטואציה של מלחמה בפלשתים ואכן היה סיכוי שזה עלול לקרות במקרה ועם ישראל יעברו שם, מצב שעלול להוביל את ישראל לחזור מצרימה ואת זה לא רצה הקב״ה בשום פנים ולכן ציוום ללכת מהדרך המפותלת והארוכה.
החזון אי״ש שואל, הרי כתוב בפרשת שמות שהקב״ה מתגלה למשה במעמד הסנה הבוער ובין שאר הדברים אומר לו את שיקרה בעתיד ״תעבדון את האלוקים על ההר הזה״, משמע שהר סיני היה מיועד מלכתחילה לקבלת התורה ומתחילת פרשתנו משמע שעם ישראל עברו משם בגלל הפחד מפלשתים וללא קשר להר סיני כמקום קבלת התורה.
ומסביר שכנראה בגלל הטעם של ״פן ינחם העם״ אכן נבחר הר סיני ולולא סיבה זו היו מקבלים את התורה בארץ ישראל, או שהיה הקב״ה קודם מכניסם לארץ ישראל ואח״כ מוציאם לכיוון הר סיני לקבלת התורה.
2:
עם ישראל מגיעים למצב קשה בעומדם צמוד לים סוף בעוד המצרים אוטוטו מגיעים אליהם במהירות, עם ישראל נמצאים בחרדה גדולה ואז ״ויאמר משה אל העם אל תיראו, התיצבו וראו את ישועת ה׳ אשר יעשה לכם היום כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותה עוד עד עולם״.
בירושלמי במסכת תענית כתוב: ״תניא, ארבע כתות נעשו לאבותינו על הים, אחת אומרת ניפול לים, אחת אומרת נחזור למצרים, אחת אומרת נעשה עמהם מלחמה ואחת אומרת נצווח כנגדן.
זו שאמרה ניפול לים אמר להם משה ״התיצבו וראו את תשועת ה׳״.
זו שאמרה נחזור למצרים אמר להם ״כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם״.
זו שאמרה נעשה עמהם מלחמה אמר להם, ״ה׳ ילחם לכם״.
וזו שאמרה נצווח כנגדן אמר להם ״ואתם תחרישון״.
ומה הן ארבע כתות אלו? ארבע דעות חלוקות של בני ישראל עוד בטרם נהיו ממש לעם ובטרם נכנסו לארץ.
על זה אמר קהלת ״אין חדש תחת השמש״.
הנה כבר אז זמן קצר משפסקו להיות עבדים במצרים איך שהגיעה לפתחם בעיה, חלק מעדיפים להלחם וחלק מעדיפים לצווח ולהתפלל לה׳, חלקם העדיפו לכפור בה׳ ולחזור למצרים וחלק שמעדיפים להתייאש ורוצים ליפול לים.
מוכר לכם? הנה גם אנחנו בימים אלה בדיוק כמו אז.
חלקנו מעדיפים להלחם, חלקנו להתפלל, חלקנו לכפור וחלקנו מסתפקים בלהתייאש.
אם כן מה הפתרון?
צריכים אנו את שליחו של הקב״ה להנהיג אותנו, את המשיח בכבודו ובעצמו שיגיע בקרוב ועד אז נצטרך לפחות להסתפק בלכבד איש את דעת רעהו.
3:
את הוורט הזה כתבתי בטור זה בדיוק לפני שנה, אבל מפאת אהבתי אותו וחשיבותו בחרתי להביאו שוב גם השנה.
לאחר קריעת ים סוף ושירת הים כתוב ״ותקח מרים הנביאה אחות אהרון את התף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות, ותען להם מרים שירו לה׳ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים״
וקשה, מדוע כתוב ״ותען״ הרי לא מוזכר שמישהו שאל אותה שאלה?
ועוד קשה, מדוע כתוב ״ותען להם״, הרי לכאורה היא שרה לנשים והיה צריך להיות כתוב ״ותען להן״?
בעקבות מצבם החדש של עם ישראל כבני חורין והליכתם לקראת הר סיני וקבלת התורה, אסף משה את עם ישראל ושר איתם ביחד את שירת הים.
כשראו הגברים שמרים מתחילה לעשות שירת הודיה משלה לנשות ישראל פנו אליה בשאלה.
הרי בסיס השמחה הגדולה של עם ישראל הוא הליכתם לקראת קבלת התורה שעליו נשות ישראל לא מצוות, ואם כן שאלו אותה על מה בדיוק היא הולכת לשיר??
עכשיו מובן מה שכתוב ״ותען להם״, ענתה על שאלה זו, וענתה להם, לגברים, ולא להן.
וכך ענתה להם מרים, ״אשירה להשם כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים״.
הרי לכאורה קשה, מה אשם הסוס ומדוע מגיע לו לטבוע? הרי האשם הוא הרוכב??
אלא שמאותו שורש שהסוס נענש בגלל שעזר לרוכב, זוכה אשה לשכר על זה שעוזרת לבעלה שיוכל ללמוד תורה, ועל זה שכרה גדול.
אם כן אכן ראוי היה למרים לשיר ביחד עם נשות ישראל על הליכתם לקבלת התורה.
זה גם יסביר לנו את האמור בשיר השירים ״כסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי״.
אחד השבחים המיוחדים של נשות ישראל הצדיקות בתמיכתן בלימוד התורה של בעליהן ואכן הן יקבלו על זה שכר ממש כאילו למדו הן תורה.
4:
רגילים אנחנו לחשוב שכשנולד לנו ילד חדש במזל טוב הוא מגיע עם שאלון מיוחד שצריך למלא איך בדיוק אנחנו מעדיפים שהוא יהיה.
והאמת היא שהשאלון בעצם כבר בוצע למעלה בטרם ירדה הנשמה אל ילדנו.
עוברות להן השנים ואנו נוכחים לדעת שלכל ילד יש את הנשמה המיוחדת שלו, את השליחות שלו, את הרצונות שלו והכי חשוב האישיות המיוחדת רק לו.
חלקם של ״השאלונים״ אכן ממולאים למעלה לפי רצונם של ההורים אך מה לעשות שלא תמיד אנו מקבלים בדיוק מה שאנו רוצים.
נשמה של ילד לא נמצאת לבחירה כפירות וירקות בשוק.
כל נשמה יש לה כתובת, מטרה ושליחות מיוחדת שעליה החליט הקב״ה ולנו נשאר רק לטפח ולא לקלקל, לקרב ולא חס ושלום להרחיק ובקיצור, לחנך את הילד כפי דרכו!!
דרכו שלו ויותר חשוב דרכו של ה׳ בעצמו שייעד אותה לילד זה.
עברנו שבוע מאתגר ואני יודע שהכי קל לתת כותרת פשוטה לבעיה שהיא ממש רחוקה מלהיות פשוטה ולקרוא לנוער המיוחד והצדיק הזה ״נוער שוליים״.
כולנו חוטאים בזה לא אחת והגיע הזמן לחשב גם בזה מסלול מחדש.
זכרו שמאוחרי כל ״נער שוליים״ יש לב ונשמה, הורים ומשפחה.
פליז, בואו נחשב מסלול מחדש.
השבוע באחד הלילות כתבתי פוסט קצר על נושא חשוב זה, לא עברו עשר דקות ויצרו איתי קשר מעיריית בני ברק וביחד החלטנו לנסות לקרב ולטפח את הנוער המיוחד הזה.
יומיים אחרי ואני שמח לבשר לכם על התקדמות יפה וחשובה, אדאג לעדכן.
לאחר השיחה האחרונה עם אחד הרכזים אתמול בשעות הקטנות של הלילה, ישבתי וכתבתי מדם ליבי את השיר הבא.
אי שם באמצע החיים נושר לו עלה
אי שם בתוכה של סופה עוד פרח כלה
אי שם במרחב של האחו אבד עוד טלה
אי שם באחד הבתים עוד בור מתגלה
אי שם באמצע המדבר נמצאת נשמה תועה
אי שם מעבר לאופק ישנה שמש שדוהה
אי שם במרחקים נגזרה על מישהו שואה
אי שם בין ההרים אדמה פצתה את לועה
היכן היתה פרשת הדרכים בה עצמנו עינינו
מדוע ולמה סגרנו ליבנו לבננו
היכן הוא הרגע החשוב בו נרדמנו שנינו
האם אבדנו את הגוזל שפרח ואיננו
אנא חזור אלינו ילד יקר שלנו
סליחה שטעינו שרים לך כולנו
זולגות הדמעות על חטא שחטאנו
כי שוב לא נפר את מה שהבטחנו
הכיצד שכחנו שאתה יחיד ומיוחד
כמו פרח מוגן שאותו אף אחד לא קטף
איך ומדוע לא הושטנו לך יד
כן זה אתה יחיד ומיוחד,
יחיד ומיוחד.
סוף שבוע מיוחד לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי