אאא

אז היה לנו בשבוע האחרון את הקליפ המרגש והאותנטי של עקיבא גרומן, ״קידוש״. קליפ שנותן הצצה מרתקת וייחודית אל ההווי החברתי של הצ׳אלמערס, ה״רבי אהרלא׳ך״ ממאה שערים, היושבים ומתענגים יחד ביום שבת בשיר ושבח לקל חי, עם מיטב מאכלי שבת קודש, טשולנט, קוגל, הערינג, וכמובן משקאות משובחים המשמחים לב אנוש. זהו הקליפ השני בסדרה, אחרי הקליפ הראשון ״שלום זכר״ שריגש גם הוא עשרות אלפי אנשים. כמה אותנטי, כמה מתוק, כמה נוגע בלב.

אותי אישית זה ריגש במיוחד, והיה בשבילי סוג של סגירת מעגל. כי בכל זאת, ה״רבי אהרל׳ע״ הזה, זה שביסס והשריש בישוב הישן את הלבוש של הזברות וכיפת היארמולקע, הוא הרי לא אחר מאשר סבא רבא שלי, רבי אהרל׳ע ראטה זצוק״ל, מי שייסד את החסידויות השמרניות שומרי אמונים, תולדות אהרן ותולדות אברהם יצחק. מי כמוני יודע ומבין עד כמה קליפ כזה שהרבי אהרלא׳ך מככבים שם, הוא חידוש מרענן ומרגש. כשהוצאתי את הקליפ הראשון שלי, לפני כחמש שנים, המצב היה שונה. וודאי שלא היה מושג כזה שבן של אדמו״ר יוציא קליפ מוזיקלי, אבל לא רק זה. גם לא היה דבר כזה שאברך חסידי בכלל עם הלבוש והגארטל, יוציא קליפ בעודו מנגן בגיטרה.
 
בעיני אנשים מסויימים זו היתה כביכול בגידה במסורת אבותיי. לא עזר לי מה שניסיתי להסביר שבעיניי זה בדיוק המשך הדרך של אבותיי. למה המשך הדרך? סבא רבא שלי כותב בהקדמה לאחד מספריו, שבוודאי תמהים אנשים למה הוא מוציא ספרים חדשים, והרי יש מספיק ספרי קודש מהצדיקים הקודמים ומה לו לחדש חדשות.. והוא עונה: אין מקום לשאלה כזו בכלל, כמו שלא תשאלו למה הרופאים ממציאים תרופות חדשות כל הזמן. כי הרי יש מחלות חדשות. כלומר, כל דור צורך את הריפוי והעזרה שלו בצורה אחרת, כי גם הבעיות משתנות, ולכן צריך להוציא ספרים חדשים. ׳ובכן׳, עניתי לשומעיי, אם אוציא היום ספר, כמה מהצעירים יקראו בו כבר? לא הרבה. כי הנוער מחובר יותר למוזיקה. אבל אם אוציא קליפ מוזיקלי מרגש, הוא יגיע עם הזמן למאות אלפי נשמות, ויעורר בהם מחדש את הרגש היהודי, את געגועי הנשמה.
 
אז לצפות בסדרת הקליפים של עקיבא גרומן, חסיד תולדות אברהם יצחק מוכשר ובעל רגש, יחד עם החברים שלו מהשכונה, ועם טובי בעלי המנגנים, כל ה׳היימישע קרעמל׳, זה היה מרגש ומיוחד. וגם הרבה מצחיק. התיאור האותנטי של הצ׳אלמער, שחי במשך השבוע על הקוגל והארבעס ששריין לו מהקידוש אצל אייזנבאך והשלום זכר של קרישבסקי, גרם לי לצחוק בקול. מי שהגה את הרעיון הוא כמובן האיש והאגדה פנחס ביכלר, מנצח מקהלת מלכות. מי שהמציא לפני עשר שנים את המקהלות, והיום ממציא את הקליפים המוזיקליים היצירתיים במיוחד. פנחס היה זה שהכניס לי לראש לפני חמש שנים שאני חייב להוציא קליפים, כי היום אנשים אוהבים לצפות וליהנות מחוויה ויזואלית. צייתתי לו, ויש הטוענים שלקחתי את זה רחוק מדי..
 
אבל הופ׳ס. תראו מה קרה בעקבות הקליפ החדש של גרומן. ראיתם את הפאטשקעוויל? השבוע כוסו כל קירות ׳מאה שערים׳ בפאטשקעווילים מרתקים במיוחד. שמענו על פטשקעווילים המוחים על חפירות בבתי קברות, על חילול שבת בסלילת הרכבת, על גיוס צעירים חרדים לצבא.. אבל פאטשקעוויל על הפקת קליפ מוזיקלי חסידי?? שפשפתי את עיניי בתימהון ובדקתי אם אני רואה אמת. אבל אני רואה את זה בסטטוס של עקיבא גרומן עצמו. ״עקיבא זה אמיתי או בדיחה״? אני שואל אותו. ׳אמיתי אח שלי׳ הוא עונה לי. ״אתה רציני איתי״?? זה היה נשמע לי יותר תרגיל של יח״צ מבית היוצר של ביכלר.. ״איך אמיתי״ אני שואל אותו. מרחו את השם שלך ברחובות והפכו אותך ל׳ראש חבורת ריקים ופוחזים׳ רק בגלל שהוצאת קליפ מוזיקלי? אתה מבטיח לי?
 
הבנתי שזה אמיתי. ויש אפילו בתוך המודעה הגדולה, מודעה קטנה של ׳העדה החרדית׳. טוב, אני מניח שדייני העדה לא ידעו שיצרפו את המודעה שלהם יחד עם המודעה האחרת הגדולה. הניסוח של העדה במודעה היה בכל זאת קצת שונה מהנוסח שהסיקריקים או הקנאים ניסחו במודעה הגדולה. אבל עדיין. העדה הוציאו מודעה של מחאה, בגלל קליפ מוזיקלי מרגש וחסידי.
 
אז אפשר לכעוס ולתמוה על הקלות בה עושים פאטשקוויל משמיץ על אברך ירא שמים עם משפחה וילדים קטנים, אפשר גם לשבת ולצחוק על מה שקורה בתוככי השכונה המסוגרת והשמרנית הזאת, אבל אולי כדאי קודם לנסות להבין, מה באמת בקליפ של גרומן הרגיז את הקנאים כל כך? איפה זה מתנגש עם תפיסת עולמה של העדה החרדית או של הקנאים הקיצוניים, עד שזה גרם להם להוציא מודעות מחאה חריפות כאלו ברחבי השכונה? בשביל להבין את זה, נתבונן בנוסח הכתוב במודעה, הן של העדה והן של ׳המעוררים׳, וננסה לנתח מה בקליפ הנוכחי מנוגד כל כך לתפיסת עולמם ואורחות חייהם.
 
מהתבוננות בטקסט נראה ששני דברים מרכזיים הרגיזו אותם והקפיצו את רוחם. הדבר הראשון הוא, עצם נתינת הלגיטימציה לשימוש בטכנולוגיה. הרי קליפ לא רואים בלוח המודעות של בית הכנסת. אפשר לראות אותו רק במחשב, או מכשירים טכנולוגיים אחרים. לא חייבים אמנם חיבור לאינטרנט בשביל זה, שהרי אפשר להעביר את זה באונקי אחד לכל מחשב. אבל בכל זאת, זוהי נתינת לגיטימציה לצפות בקליפ. ומה רע בקליפ? קליפ זה כבר משהו שמזכיר סרט. שמא מתוך צפייה בקליפ יבואו לצפות בסרט. יתחיל עם סרט כשר, ומי יודע אם לא ימשיך לצפייה בסרט פחות כשר. אוקיי. אז אפשר כמובן להתווכח על זה. כי האם בגלל החשש שלא יקשיבו למשל למוזיקה עם תוכן לא כשר, נגביל את ההיתר להאזין למוזיקה חסידית גם כן? או האם נגביל לקרוא בספרי קריאה בכלל בגלל שיש בעולם ספרי קריאה לא כשרים? יענה אולי מי שיענה שזה שונה בגלל שאין עוד מספיק תעשייה של סרטים המתאימים לקהל החרדי, וממילא הפתיחות לסרטים יש לה יותר סיכוי לגרום לצפייה בסרטים אחרים. אבל מצד שני, הרי הציבור ממילא כבר נפתח לאפשרויות הללו, והעולם תמיד הולך קדימה ולא אחורה, ואם כן לכאורה עדיף וחכם יותר ליצור הרבה תוכן כשר וקדוש בשביל למלא את הצורך ואת החלל, וכך נשמור את הדור הצעיר מלפנות לרעות בשדות זרים.
 
אז זה כנראה סלע המחלוקת. רוב הציבור החרדי שהוא מתון יותר בתפיסת עולמו, מצדד בדרך השנייה. ליצור תוכן יהודי כשר שמביא יראת שמים ומחבר את הלבבות. אחרת, אנחנו גם מאבדים את הדור הצעיר, וגם מפספסים דרך נפלאה איך להעביר את המסר שלנו אל הצעירים. הרי בסך הכל אנחנו רוצים לחבר אותם עם המנגינות מבית אבא, עם המורשת היהודית, ועם התשוקה והגעגוע של הנשמה לאל חי. פעם עשו את זה בטיש או ב׳חבורה לצעירים׳ או התוועדות חסידית, שאספו עשרות או מאות אנשים ועוררו בהם את הניצוץ היהודי, והיום עם קליפ אחד מגיע אותו מסר למאות אלפי יהודים ברחבי העולם. אותה גברת בשינוי אדרת, ובהיקף גדול בהרבה.
 
אבל האם זה הדבר העיקרי שהרגיז את הקנאים הקיצוניים? נראה שלא. שימו לב לכותרת של המודעה. ״ובמושב לצים לא ישב״. שימו לב גם לקטעים הראשונים במודעה. ״חבורת ריקים ופוחזים ובראשם עקיבא גרומן, נועדו יחדיו לשחק ולהתל ולערוך סרט ליצני על מנהגי ישראל קדושים.. כאשר לצים אלו עוטים על גופם בגדי שבת, שטריימלעך, ספודיקעס, בעקיטשעס, וחלק מהם אף בקאפטן ירושלמי, לדמות כאילו מדובר בעיצומו של שבת קודש רחמנא ליצלן.. התהוללו וסבאו בהרבה יותר מתרטימר בשר תאווה וחצי לוג יין ושאר משקאות משכרין, כשהם פוצחים כביכול בשירי שב״ק שייראה כדרך הרפורמים בשעתם שניגנו בבתי תיפלותיהם בשב״ק במקהלה ועוגב ר״ל, תוך כדי צחוק וליצנות ומשחק כדרך שחקני הגויים ר״ל, דבר זה הוא בזיון וזלזול נורא מאין כמוהו בקדושת השבת ובקדושת ישראל״.. במודעה הקטנה של רבני העדה החרדית שצורפה למודעה הגדולה נכתב גם כן: ״היה בזה ״זלזול בכבוד בית הכנסת, וביום השבת קודש״, וקרירות בנושא הפגעים הטכנולוגיים״.. מהו הזלזול בבית הכנסת וביום השבת שעליו מדברים רבני העדה החרדית? זה כנראה מה שהקנאים הקיצוניים הרחיבו והסבירו יותר במודעה הגדולה.
 
אם לנתח את הטקסט הזה, שמתאר את הקליפ כבעל תוכן בעייתי (חוץ מעצם הלגיטימציה לטכנולוגיה), הרי ששלוש נקודות מרכזיות, הן אלו שהופכות את התוכן של היצירה לבעייתי כל כך בעיניהם של אותם קנאים ובעיני העדה החרדית. צחוק (׳תוך כדי צחוק וליצנות׳), משחק (׳כדרך שחקני הגויים׳), וההדמיה כביכול מדובר בשבת קודש, כאשר ברקע שומעים מוזיקה (׳כמנהג הרפורמים׳). נעזוב לרגע את הטיעון האחרון שמשווה את הנעשה בקליפ אל מנהג הרפורמים לנגן בעוגב בשבת, השוואה די הזויה בעיניי. גם רבני העדה החרדית מרמזים לכאורה על כך בכתבם שהקליפ מביא זלזול ב׳כבוד השבת׳. נניח לזה כרגע וננסה להבין את שתי הנקודות הראשונות, אשר מזעזעות את נפש הקנאים ומנהיגי העדה החרדית.
 
״צחוק״. לאורך כל הקליפ יש הומור מצחיק. חיקוי הדמות הצ׳אלמערית, בכל תהלוכותיו, חולשותיו, ומנהגי היומיום שלו בעולמו. צחוק? לעשות קליפ עם הומור ולצחוק? מנוגד לחלוטין להשקפת עולמה של מאה שערים. היהדות דוגלת ברצינות, כובד ראש, והטלת אימה ויראה תמידיים על הצעירים, שמא חלילה ירצו לרגע לפרוק עול קצת. לצחוק סתם כך, ביום שלישי אקראי? זו כבר קלות דעת וליצנות. פירצה בחומה. מה עוד? ״משחק״. אברכים חסידיים מעיזים להציג קטעי משחק, בכשרון וחופש יצירתי. לבטא בחופשיות כשרונות של משחק? להציג קטעי משחק של אנשים מוכשרים המציגים הדמיה מרתקת של החיים החברתיים בשכונה? מנוגד לתפיסת עולמה של מאה שערים. ״כדרך שחקני הגויים רחמנא ליצלן״. גויים עושים משחק, אצל יהודי אין דבר כזה. זוהי הפקרות וקלות דעת. מה גם שעשו את זה בבית הכנסת, זה כבר ממש זלזול בכבוד בית הכנסת, שהרי הרעיון של ׳משחק׳ בכלל מנוגד לאורחות חייו של יהודי ירא שמים. אולי גם הטיעון האחרון שמשווה את המתרחש בקליפ למנהג הרפורמים מכוון לאותן נקודות. זה לא העניין של המוזיקה דווקא הנשמעת כביכול ׳בשבת׳ כמו הרפורמים. זה ה׳כיף׳ הזה שאתם חווים שם בסעודת שבת. שמחה, צחוקים, עליזות, יין.. איך הם כתבו שם? ״תרטימר בשר תאווה ומשקאות המשכרין״. שבת זה עניין רציני! לא התוועדות שכולה שמחת חיים פורצת ועליזה, שיחות חברתיות מהנות, והנאה מכל רגע. שבת זה כובד ראש, יראה ואוירה רצינית. חוויה של הנאה חברתית? לא זוהי השבת שאנחנו מכירים. זו כבר קלות דעת. ׳ובמושב לצים לא ישב׳, זועקים קנאי מאה שערים.
 
אני רוצה להתמקד בנקודות אלו המתבטאות במודעה. הפאטשקעוויל אמנם היה מרוח רק בקירות מאה שערים, אבל הקנאות של מאה שערים לא מבטאת רק את תפיסת עולמם של אותם אנשים, הקיצוניים בשמרנותם וסגירותם. נכון ששם זה ברמה מאוד קיצונית, אבל בעיניי, זה קצת מבטא גם את תפיסת העולם של חלק מהחברה החרדית. כלומר, תפיסת העולם הזו שרואה בצחוק וכיף, שמחת חיים פורצת ומשוחררת, וביטוי חופשי של כשרון משחק, משהו בעייתי, תפיסה זו יש לה לדעתי שרשים גם בקרב חלק מהציבור החרדי הכללי. יש לה שרשים מסויימים בהשקפת עולמה של החרדיות. אלא שבמאה שערים החרדיות מקבלת את הביטוי הקיצוני ביותר שלה. אפשר לשבת ולהגיד ביקורת על תפיסת עולמה המצומצמת בעינינו של אנשי מאה שערים, אבל צריך לומר את האמת. זה לא מתחיל ונשאר במאה שערים. גם אנחנו קיבלנו לפעמים מסרים דומים, מדור ההורים שלנו, או מחלק מאנשי המערכת שחינכה וגידלה אותנו. מאה שערים היא הגירסא הקיצונית יותר של תפיסת העולם שלנו.
 
האם ישנה בעיה בלחיות חיים טובים, בליהנות מהחיים, או בלבטא כשרון מתוך שחרור בריא? נדמה לי שאני לא צריך להגיד את התשובה. כל בר דעת מפוכח מבין שזו שטות להגיד כך. צריך כמובן לשים גבולות. יש בעיה בלחיות חיים המקדשים את ההתמכרות למנעמי עולם הזה. יש בעיה בלהתגשם ולהישקע בהבלי העולם החולף. אבל הבורא ברא את העולם ללא ספק בשביל שניהנה ממנו, וכמו שאנו מברכים בכל חודש ניסן בברכת האילנות, ׳אשר ברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בהם בני אדם׳, והבורא העניק כשרון לאדם ללא ספק בשביל שיתרום לאנושות בכשרונו. אחרת, בשביל מה קיבלנו את הכשרונות.
 
יש דרכים שונות איך להסביר למה הרבה מאיתנו כן התחנכו על כך שהיהדות היא עול כבד, ושההנאה והחיים הטובים והביטוי החופשי של הנפש הם מנוגדים כביכול לרוחה של היהדות הנאמנה ולדרכם של יראים ושלמים. מה שברור אבל הוא, שתפיסה זו התפתחה רק במהלך הגלות, ושזו איננה תפיסת עולמה המקורית של היהדות. קריאה קלה בתנ״ך מציגה תפיסת עולם אחרת לחלוטין, בה חיו אבותינו. קראו לרגע את הפסוק בקהלת (ה׳ י״ז): ״הנה אשר ראיתי טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמול תחת השמש מספר ימי חייו אשר נתן לו האלוקים, כי הוא חלקו״. או פסוק נוסף בקהלת (ח׳ ט״ו): ״ושיבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח״. אבל מאז חורבן המקדש עברנו אלפיים שנות יסורים. חווינו על בשרינו סבל רב במשך דורות רבים. רק לא מזמן חווינו שואה איומה ונוראה. ויצאנו כמובן עם הרבה שריטות מכל העסק הזה. עברנו טראומות קשות כאומה המנסה לשרוד בשארית כוחותיה, ונשארו בנו צלקות וכאבים רבים. עברנו גם טראומות רוחניות, במאות השנים האחרונות. תקופת שבתי צבי, השכלה, רפורמה, חילון.. נכנסנו לוואקום של פחד וחרדה. ומאז, כל פתיחות נפשית קלילה מפחידה אותנו. ׳מי יודע מה יקרה בעקבות זה׳. אולי הילד ייפתח יותר מדאי, ויעזוב חלילה בהמשך את מסורת אבותיו.
 
אבל מה שאנחנו לא מבינים זה שלסגור את הנפש ולא לתת לה ביטוי, זה הרבה יותר חמור ומסוכן מבחינה רוחנית. כי כמו שלהרעיב את הגוף זו סכנת מוות לגוף, כך להרעיב ולהתכחש אל צרכי נפש האדם זוהי סכנת מוות לנפש. אתה יוצר אדם שחי חיים כבויים, לא אוהב את החיים, לא אוהב את המערכת, וממילא גם לא אוהב באמת את התורה ואת היהדות ולא מחובר אל הנשמה שלו. כי אם הנפש כבויה וחסומה, גם הנשמה נכבית. הם עובדים בשיתוף פעולה, בצורה ברורה וחד משמעית.
 
אינני נכנס להתווכח עם קנאי מאה שערים ואנשי העדה החרדית לגבי בחירתם להתנזר לחלוטין מהטכנולוגיה. הם מנסים לשמור את הצעירים מכל חשיפה קלה למה שקורה בעולם, וזוהי זכותם. זה אמנם לא יעבוד להרבה מדי זמן, אולי עד עוד עשר שנים, אחרי זה גם הם יבינו שהדור הצעיר כבר חשוף ממילא לטכנולוגיה וחייבים לתת אלטרנטיבה, מענה אמיתי שיתמודד עם מה שהם נחשפים אליו. כלומר, גם למכור יותר תוכן יהודי ורוחני בישיבות ולא רק פלפולי גמרא, ולדבר איתם על אמונה ויהדות ולחבר אותם עם הנשמה, וגם, להשתמש עם הטכנולוגיה עצמה לצרכי הפצת אור וקירוב והתעוררות רוחנית. אבל זכותם של אנשי מאה שערים לבחור להיות אחרונים ברשימה. אני מודה שיש בכך מעלה. כי אורך באמת זמן עד שאנחנו לומדים לבנות את הכלים להתמודד עם הידע החדש שאנחנו נחשפים אליו, ויש מעלה מסויימת בלהיות האחרון שמגיע שם, עד שהעולם יספיק לבנות כלים שיהיו די חזקים ובריאים בשביל להתמודד ולתת מענה למצב החדש.
 
האם היה מותר להם לעשות פאטשקעוויל כזה? ברור לי שלא. כי גם אם אתה בוחר לתת לילד שלך חינוך שמרני כזה שאסור אפילו לצפות בקליפ חסידי מרגש, אתה לא יכול לבזות ברחובות השכונה אדם רציני וירא שמים שרצה להפיץ אור וחמימות יהודית וחסידית, בדרך שמתאימה לרוב רובו המוחלט של הציבור החרדי. אין לי מושג איך קיבלו את זה בחסידות תולדות אברהם יצחק, אליו משתייך עקיבא, אבל בוא נגיד שהאדמו״ר יחליט שהוא לא רוצה שמישהו מהקהילה שלו יעשה קליפ מוזיקלי, יש לו כמובן זכות לתת שיחה פנימית לאברכים שיותר הוא לא רוצה שזה יקרה. ובכך תם הסיפור. עד כמה שידוע לי, לא שמעתי שהיתה שיחה כזאת מהאדמו״ר אחרי הקליפ הראשון שיצא לפני כחצי שנה, ונראה לי שבחסידות עצמה בכלל נהנו מהרעיון של הקליפ, אולי חוץ מהשמרניים ביותר, כמו שיש תמיד בכל קהילה. מותר לאדם לחנך את ילדיו לא לצפות בקליפים, גם הכי חסידיים ומרגשים. יש לכל מי שרוצה זכות להגיד לילדים שלו שבעיניו לעשות קליפ לא דבר רצוי. איך שבא לך לחנך את ילדיך. אבל לקחת אברך חשוב ולמרוח אותו על מודעה בכל רחבי השכונה, בגלל קליפ מרגש עם תוכן יהודי קדוש? בעיניי יש כאן מעשה של שחיתות. כי הוא עשה מעשה שבעיני רוב הציבור החרדי הוא חיובי ומרגש. אתה לא יכול ללכת להשמיץ אדם בלוחות המודעות, רק בגלל שיש לך תפיסה מאוד מאוד שמרנית.
 
אבל לא על זה הקדשתי את הטור. פאטשקעווילים במאה שערים, אוקיי, שמענו, גדלנו על זה. זה לא מהיום. כבר מאה שנה אולי ככה. אני לא הולך לתקן את מאה שערים, ואני חושב שעם הזמן גם הם יעברו תהליך של איזון. אני מדבר בכלל על נקודה אחרת, שהיא היתה דגש גדול במודעה, ואני סבור שזה לא מתחיל במאה שערים, אלא בתפיסת עולמה של החרדיות בכלל. לא ברמה של מאה שערים כמובן, אבל יש לה שרשים עמוקים במערכת החינוכית שלנו. זוהי התפיסה שמאמינה בלכבות את הנפש, בלסגור את הרצון של הנפש להתבטא, להשתחרר, ליצור, ולחיות טוב.
 
הגיע הזמן שנתרפא מהשריטות שלנו. הגיע הזמן שנצא מהגלות של הנפש, מהאמונה בחיים מיוסרים ובגידול רובוטים שלא אוהבים את החיים ואת עצמם ולא מוצאים את עצמם באמת. היציאה והשחרור מגלות הנפש היא הקדמה ליציאה מהגלות שלנו בכלל. היא אולי ההתחלה שלה. הגיע הזמן שנאמין שהבורא אוהב אותנו ורוצה שנחיה בטוב. בורא העולם רוצה ללא ספק שיהיו לנו חיים טובים, שיהיה לנו סיפוק מביטוי ותרומת הכשרון שלנו, שנשמח עם החיים שקיבלנו, ושנחיה בהרחבת הדעת. כאשר הנפש שלנו תהיה בריאה וחופשיה, גם הנשמה שלנו תבריא. כאשר נצא מגלות הנפש, נתחיל לצאת מגלותה של הנשמה, נתחיל לאט לאט לחוות גם את האור הפנימי של הנשמה, את האור הפנימי שיש בלימוד התורה ובקיום המצוות.
 
מותר ליהנות בחיים, מותר לצחוק, מותר לשמוח, מותר לשחק ולבטא כשרון, ומותר לרגש ולשמח אנשים. זה טוב, זה משחרר, וזה מאיר את הנפש ואת הנשמה. הבורא שברא אותנו אוהב אותנו, והוא רוצה שנשתדל לחיות את החיים הכי טובים שאפשר. בואו ניצור ביחד לילדים שלנו, עולם מלא שמחה, אור, כיף, הנאה, רגש, ביטוי בריא של הנפש, וביטוי מלא של געגועי הנשמה.