השלטון הדיקטטורי-בגצ"י פסק שמדינת ישראל תכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים ר"ל.
כלל יסודי ביהדות בכלל ובחסידות בפרט אומר: "ירידה צורך עליה".
ובכן, איזו תועלת ומעלה אפשר להפיק מפסיקה נוראית זו של בג"ץ?
מאז קום המדינה ישנו מאבק על "הזהות היהודית" בארץ ישראל, פעמים שהמאבק על הזהות היהודית הוא גלוי יותר ופעמים שהוא נדחק לשוליים ומוסט לכל מיני ענינים צדדיים.
כפי שכתבתי שבוע שעבר, ישנן מספר דרכים כדי להבין על מה הבחירות בארץ ישראל ואוסיף כאן עוד כמה:
א. מאבק בין עדות, גוש מזרחי-עממי מול גוש אשכנזי-אליטיסטי. (ישראל השניה מול ישראל הראשונה - כך לפי ניסוחו של ד"ר אבישי בן חיים).
ב. מאבק בין גישה כלכלית-ליברלית אל מול גישה סוציאלית-קומוניסטית-ריכוזית נוסח ההסתדרות, מעמד הביניים מל המעמד השקוף.
ג. אפשר לחלק זאת לפי גישת הניידים מול הנייחים כפי הניסוח של ד"ר גדי טאוב.
ד. אפשר לנתח זאת כמאבק בשחיתות - כך לשיטת השמאל. מזה נגזר הסלוגן "רקלאביבי" "לך", ובתגובה לכך נולד הסלוגן "רק ביבי" "בא"…
ה. מזה נולד אפשרות נוספת להבין את המאבק על הבג"ץ ו"שלטון החוק"…
ו. אפשר לנתח את המאבק על עניני ביטחון ומדיניות.
ז. בחסות הקורונה ראש הממשלה מנסה להציג את המאבק על "מי יביא עוד חיסונים…" "הסכמי אברהם" ועוד כהנה וכהנה…
אבל השורש לכל המלחמות והמאבקים הללו, אחד הוא - "זהות יהודית". כל שאר הענינים הם זוטות, ההתמקדות בהן פירושה הסחת הדעת והסטת המאבק מן העיקר אל הטפל.
הסחת הדעת הזו מערבבת את הטוב והרע, כך ניתן למצוא ימניים (ואפילו דתיים) שיצביעו שמאל, כי הם נגד השחיתות (לדעתם) של נתניהו.
ובדיוק משום כך, צריך תמיד לזכור ולהזכיר שעיקר המאבק בין המחנות הפוליטיות מתנקז בסוף לשאלת הזהות היהודית של "ארץ ישראל", רק כך אפשר לברר את הטוב מן הרע ולהחזירו הביתה. קרי: לנצח בבחירות.
כהוכחה לכך אפשר לראות את הבחירות ב-2015, מצב הליכוד בסקרים, היה אז 'בכי רע', ובכ"ז היה ניצחון מוחץ לשלטון הימין-חרדים. וזה מפני זלזולו המופגן של יאיר גרבוז (כשבוע לפני הבחירות) במצביעי הליכוד אותם הוא כינה בלעג "מנשקי קמיעות ומזוזות"… (לאחרי הבחירות הודה יו"ר העבודה, מר בוז'י הרצוג, שזו היתה סיבת ההפסד, ויצא נגד הזלזול שבאמירה זו).
הניצחון היה מרשים, וזה למרות שגוש הימין-חרדים איבד כ-4 מנדטים של אלי ישי.
הוי אומר:
אם עם ישראל ידע ויפנים שהבחירות הן לא על זוטות כגון עניני כלכלה שחיתות ועדתיות, אלא על זהותה של המדינה היהודית, היהודים יתעוררו ויבואו בהמוניהם.
אממה.
נמצאים אנו בזמן מטורלל, הפרוגרסיבים שולטים בתודעה. את האג'נדות הפרועות שלהם הם זועקים ומקדמים בראש כל חוצות, חשופי שת על מנורות ותחת כל עץ רענן. את השרצים והשקצים שלהם (כדוגמת אבתיסיאם מראענה) הם מכשירים ומטהרים בגאוה ומבלי להתנצל ולהרכין ראש.
במסגרת הטרלולל שזורע השמאל הפרוגרסיבי, החכ"ים החרדים פוחדים להעלות לסדר היום הציבורי את הענינים הקדושים לנו ה"שנויים במחלוקת", אם מתוך חשש "מה יגידו", אם משום נמיכות הרוח כללית (מעין ענוה שכזו) שטבועה ב-DNA של הציבור החרדי, ואם משום ההנחה והמחשבה שאין לנו סיכוי כרגע לשנות את המשוואה.
הנה לדוגמא:
ממשלת ישראל בונה גשרים בשבת, ומבין החרדים אין פוצה פה.
ממשלת ישראל מפקירה את שטחי ארץ ישראל (כולל שטחי C והנגב) לערבים ואין פוצה פה.
ממשלת ישראל מעבירה כספים לכנסיות ואין פוצה פה. וטרם דיברנו על ההפלות בחסות מדינת ישראל, על גיוס בנות לצבא עד ליחידות הכי קרביות תוך הפרת כל כללי ההיגיון והצניעות, מצעדי תועבה, ועוד כהנה וכהנה.
(היו כמה שטענו לי שמנהיגי הציבור החרדי הגיעו למסקנה שיש דברים שאסור לגעת ולהתעסק בהם כי זה גורם לבלבול בקרב בני הנוער.
לפענ"ד טענה זו איננה נכונה.
טענה זו טומנת בחובה מוקש נוראי.
טענה כזו מפקירה דה-פקטו את הזירה לצד השמאלי והמטורלל שעל המגרש, פשוטו כמשמעו.
זה נכון שלא כל ילד (בשנים או בחכמה) צריך לטפל בסוגיא, זה נכון אולי שהטיפול בסוגיא לא עובר דרך הפגנות נגדיות וכיו"ב.
ברור שצריך לדון בכובד ראש כיצד ומה לעשות, אך אסור לזנוח את המערכה. ותחילתה של המערכה היא הרמת קול זעקה על כל הרעות החולות).
הנה דוגמא נוספת וחשובה: עד עצם היום הזה לא תוקן "חוק השבות", דבר שהרבי מליובאוויטש התריע עליו כבר לפני יותר מחמישים שנים. ומאז הבעיה רק הלכה והתעצמה, ואין פוצה פה (שמונת המנדטים בגוש האנטישמי של ליברמן, הן רק קצה הקרחון של הנזק. עיקר הנזק הוא נישואי התערובת שכבר קיימים כאן).
החכ"ים החרדים נדרשים לסוגיות ציבוריות בעיקר כשהנזק מגיע לטווח שהחרדי המצוי מרגיש את הנזק. כך גפני נדרש ודאג למענקי קורונה גם לילד הרביעי-עשירי. כך ליצמן דאג לטיפולי שיניים חינם עד גיל 18. זעקות השבר של החכ"ים החרדיים היא בעיקר בעניני קצבאות ילדים, אוטובוסים בפורים (נושא חם), תקציבי ישיבות, חוק הגיוס וכיו"ב. הם מבינים שצריך איזושהי הצדקה להוציא את החרדי מהבית ביום הבחירות אל הקלפי, וזה הסחורה שהחרדי דורש. כמובן שסוגיות אלו גם הם חשובות, אך הם עוסקות בענין הנוחות הטכנית של המגזר החרדי בארץ הקודש. יש סוגיות חשובות מהן, דהיינו הסוגיות שעוסקות באופן ישיר ב"זהות יהודית" של תושבי ארץ ישראל.
לכן אני כ"כ שמח שבג"ץ הכירו בגיורים רפורמיים, עכשיו כאשר בג"ץ הרים להנחתה, תקוותי שסוף סוף החכ"ים חרדים ירוצו על הראש של בג"ץ עד הסוף (!) ויבהירו לאן פניהם מועדות. עכשיו כאשר הבג"ץ רומס את תורת ישראל ועם ישראל בריש גלי, החרדי המצוי לא ישתוק אל מול חילול הקודש. החכ"ים החרדים ידברו באופן גלוי על המפלצת הבגצי"ת השוכנת בארצנו הקדושה, ועל דרכי הטיפול בה. קרי: פסקת התגברות. תיקון חוק השבות (ובכלל זה: הוצאת המסתננים המתבוללים בתוכנו) חיזוק הסטטוס-קוו וחיזוק "הזהות היהודית" בארץ ישראל כולה למן הים ועד הירדן.
אם יתמידו בקו זה, וידגישו בעיקר את לב המאבק על הזהות היהודית בארץ היהודים (ולא יתעסקו רק בקנסות קורונה ואוטובוסי פורים), זה יאלץ גם את מר נתניהו להדרש לענין ולדבר באופן גלוי על נקודה יהודית זו (במקום להתעסק רק בחיסונים), זה יביא את לב המאבק לתודעת הציבור הישראלי, וזה יביא את הניצחון. ו"מעז יצא מתוק".
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר, הריני כפרת משכבו.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com