אאא

היום כ' אדר היארצייט של האדמו"ר מוויזניץ' בעל ה'ישועות משה', ומחר כא' אדר היארצייט של רבי אלימלך מליז'נסק בעל ה'נועם אלימלך'.

בעל ה'ישועות משה' נהג לצטט את דברי רבי אלימלך מליז'נסק.

כיצד ניתן לעלות השנה לציונו של רבי אלימלך בליזנסק?

רבי אלימלך הבטיח לפני פטירתו, שמי שיעלה לקברו לא יפטר מהעולם בלא תשובה.

התבטא על כך ה"תפארת שלמה" מרודומסק, ואמר:

ביום זה עומד רבי אלימלך וכפיו פרוסות, והוא ממליץ טוב בעד השופכים שיח על ציונו, וקוראים מספריו הקדושים ללמוד ולקיים.

השנה לצערנו, נותר לנו להדליק נר לעילוי נשמתו, לתת פרוטה לצדקה, ללמוד מפניני תורתו,  כיון, שהלימוד מתורתו הוא: "הידבקות רוחא ברוחא" האדם שלומד את תורת הצדיק, הדבר נחשב כאילו השתטח על קיברו.

שני הצדיקים יבקשו שימליצו טוב עבור כלל ישראל.

'האחים הקדושים' – רבי אלימלך ואחיו רבי זושא

רבי אלימלך מליז'נסק היה תלמיד חכם גדול מופלג ובעל פלפול. בעצת אחיו רבי זושא מאניפולי, הוא התקרב לרבי דוב בער ה"מגיד" ממעזריטש זיע"א, והתעלה במעלות רמות ונשגבות בתורה וביראה.

סיפר רבי אלימלך לאחיו רבי זושא,שפעם אחת כשעלה למעלה - לעולמות העליונים, פגש את בעל 'חסד לאברהם' (סבו של החיד"א), כאשר ראה אותו בעל 'חסד לאברהם' שאלו: רבי, הנה אני חיברתי בעז"ה עשרה חיבורים קדושים, והם חשובים מאוד בגן-עדן.

אמור נא לי, מפני מה מרעישים כל העולמות מתנועותיכם (בארץ) למטה? אמרו לי מה מעשיכם? כי לא נוכל לעמוד על עומקם עד היכן הדברים מגיעים...

עם כל גדולתו קדושתו  היה רבי אלימלך ענוו במיוחד.

כיצד מגדיר האדמו"ר הזקן על ענוונותו של רבי אלימלך?

יעיד על כך הסיפור הבא: לאחר שיצא סיפרו 'נועם אלימלך', נשאל האדמו"ר הזקן על מהות מחבר הספר, אותו אדם ששאל את השאלה לא הניח את הספר 'נועם אלימלך' על השולחן, אלא, מתחת הספסל כי היה מתנגד.

ענה לו אדמו"ר הזקן: "גם אם היית מניח אותו עצמו תחת הספסל, גם אז היה שותק ולא היה אומר מאומה".

לימוד מה'נועם אלימלך' - המסוגל לרפואה

האדמו"ר מוויזניץ' בעל ה'ישועות משה' היה נוהג לומר לחסידים שנסעו לציונו הקדוש של רבי אלימלך מליז'נסק, שלימוד התורה הבאה מספרו 'נועם אלימלך' - שמסוגלת מאוד לרפואה:

"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי - אני ה' רופאך".

מקשה רש"י ואומר: "בוודאי כאשר לא ישים - למה לרפואה?"

אומר רש"י שברור שהקב"ה לא ישים על ישראל את כל המחלות שהוא שם על מצרים, אבל, כיצד הדבר מתקשר ל"אני ה' רופאך"?

מה החידוש היותר גדול?

אומר רבי אלימלך מליז'נסק שנראה לפרש:

מדוע כתוב: "אני ה' אשר הוצאתיך מארץ מצרים" ולא אני ה' אשר בראתי שמים וארץ? שהרי, בריאת שמים וארץ זה חידוש יותר גדול - מיציאת מצרים.

אבל, מה שנראה באמת שיציאת מצרים זהו חידוש יותר גדול מבריאת שמים וארץ, כיצד יתכן הדבר?

הקב"ה ברא את העולם, מחמת שהוא רוצה להיטיב לבריותיו, ולכן, אין בריאת העולם חידוש אצל ה' יתברך, כי טיבעו של הקב"ה הוא להרבות חסד ולהיטיב עם ברואיו.

אבל, ביציאת מצרים הקב"ה היכה את המיצרים במכות מופלאות, וזה ממש נגד טבעו של ה' יתברך, ואיך יתכן שהקב"ה נותן 'מכות'? שהרי "מפי עליון לא תצא הרעה"?

מכאן אנו למדים, שמטרת המכות שהמיצרים קיבלו, היה בעבור להיטיב לעם ישראל, כי עיקר רצונו של ה' יתברך הוא, להיטיב לעמו – צאן מרעיתו.

הקב"ה היכה במיצרים נגד טיבעו, וזה – חידוש גדול!

וכל מטרת המכות היו בעבור - להיטיב לעם ישראל!

כל מחלה – לא אשים עליך!

כאן מגיע הקשר בין שני חלקי הפסוק, תחילת הפסוק: "כל המחלה אשר שמתי" לחלקו השני: "לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך".

הקב"ה רק טוב ומיטיב לעם ישראל, ולכן, פתרון הקושיה מדוע הוא היכה את המיצרים, נמצא בהמשך הפסוק:  

"כי אני ה' רופאך" – המכה שהקב"ה הביא למיצרים היא – הטבה לישראל, אבל להשים חלילה שום מחלה על ישראל זה בלתי אפשר, כי מה הטבה יבוא מזה.

מפי עליון  לא תצא רעות – לעולם!

המחלה היחידה שיכולה לבוא מאת השי"ת, היא מחלה כזו שיש בה רפואה לישראל, ונמצא כי אינה "רעה" שאינה יוצאת "מפי עליון" אלא היא הטבה כטבעו של השי"ת - להיטיב לברואיו.

וממילא מובן כי מחלה שאין בה רפואה - אינה יכולה להיות בעולם! וזהו: "לא אשים עליך".

כל מחלה שהקב"ה שם על המיצרים, היתה במטרה של: "לא אשים עליך" ובכך הקב"ה מראה את טובו לעם ישראל, דהיינו:

כל מכה שהמיצרים קיבלו, היתה - הרפואה לעם ישראל.

אין כזה מושג, שהקב"ה יביא מחלה שלא יצא ממנה טובה לעם ישראל: אין שום מציאות כזאת! ולכן:

כל המכות והמחלות שהגיעו על המיצרים, מטרתם: "לא אשים עליך".

ויותר מזה, המכות שהקב"ה הביא על המיצרים:

דווקא הם שהביאו לעם ישראל את גאולתם - ויצאו ממצרים.

הרהור תשובה מציל מהמגפה

בפרשתנו כתוב: "ונתנו איש כופר נפשו" (שמות ל יב) כאשר האדם חוטא הוא מתחייב בנפשו.

אומר רבי אלימלך מליזנס'ק, בפסוק זה - יש עצה טובה לאדם.

עם ישראל התבקשו להביא מחצית השקל, כי לספור אותם, וכאשר סופרים את עם ישראל בצורה מדוייקת, הדבר ח"ו יכול להביא למגיפה.

אבל, אם עם ישראל יהרהרו בתשובה, הדבר יכפר להם על נפשם, ועל כל עוונותם, וזהו: "בפקוד אותם" – הפקידה של הקב"ה היא מלשון – ביקור. הקב"ה יבקר את עם ישראל, במטרה - להשפיע עליהם שפע.

ואז "לא יהיה בהם נגף בפקוד אותם", רצה לומר, שבעת שפוקדים את עם ישראל, לא יהיה עליהם שום קיטרוג, ולכן, לא יהיה בהם 'נגף' מלשון: מגיפה, ומדוע? כי הרהרו בתשובה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

נוסף על כך, הפקידה - הביקור שהקב"ה יבקר את עם ישראל:

יזכה אותם בשפע! ('נועם אלימלך פר' כי תשא).

מה יקרה בביאת המשיח?

'וורט' ידוע של ה'נועם אלימלך', שבזמן שהמשיח יבוא יהיה בלבול גדול באמונה, ולכן, יהיה מאוד קשה להחזיק ולחזק את האמונה.

והדבר דומה לחבל גדול ממחזיקים אותו משני הקצוות, ומנערים אותו חזק חזק, ורק מי שיחזיק חזק בחבל, הלוא הוא 'חבל האמונה', ויזכה לראות ולקבל את המשיח.

לע"נ בעל ה'ישועות משה' רבי משה יהושוע בן רבי חיים מאיר הגר ומרגלית, ולע"נ  בעל ה'נועם אלימלך' רבי אלימלך בן רבי אליעזר ליפמן ומיריש מאניפולי, זכות הצדיקים תגן על כל עם ישראל, אמן.