בחסידות גור, כמו ברבים מחצרות הקודש בעולם, מתקיימת מסורת של השכרת מקומות ישיבה ומכירת כיבודים בבתי המדרש, במיוחד לקראת מועדים וחגים. בשנים האחרונות, עם התרחבות הקהילות והעלייה בהוצאות התחזוקה, הפכה השיטה הזו לאמצעי מרכזי למימון הפעילות השוטפת של החסידויות.
כעת הופתעו החסידים לשמוע על יוזמה תקדימית: בחסידות גור, החסידות הגדולה בישראל, הוחלט על מהלך תקדימי: מכירת מקומות ישיבה קבועים בבית המדרש הגדול בירושלים. המחירים נעים החל מ-100,000 ש"ח, כאשר המקומות הקרובים יותר למקום מושבו של האדמו"ר מגיעים למחירים של מיליון ש"ח ומעלה. מהלך זה נועד להתמודד עם העלויות הגבוהות של תחזוקת בית המדרש, המשמש כמרכז העולמי של החסידות.
במקביל, נקראים גם חסידים מהשורה לשאת בעול מימון בית המדרש הגדול ולחתום על הוראות קבע בסכומים של החל מ-230 ש"ח ומעלה. המהלך צפוי להניב הכנסות שנתיות של כ-23 מיליון ש"ח, שיסייעו בהחזקת המרכז העולמי של החסידות.
מסורת רבת שנים בחצרות הקודש:
השכרת מקומות ומכירת כיבודים אינה ייחודית לחסידות גור. בבתי כנסת רבים, במיוחד בחסידויות ובקהילות ספרדיות, מתקיימות מכירות פומביות של מקומות ישיבה וכיבודים, במיוחד לקראת החגים. המכירות הללו מהוות מקור הכנסה חשוב לקהילות, ומאפשרות לחסידים לזכות בכיבודים ובמקומות מכובדים בבית הכנסת.
כך, השכרת מקומות ומכירת כיבודים הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים הקהילתיים בחצרות הקודש, ומשמשות כאמצעי חשוב למימון הפעילות השוטפת של הקהילות.
בחסידיות הגדולות נערכים הגבאים מבעוד מועד למכירת כיבודי האדמו"ר, כגון פתיחת ארון הקודש, עליות שישי, ועוד, כשגדולי נגידי החצר זוכים לקנות בדמים מרובים עבור מורם ורבם.
אגב, רגע לפני שאתם מסיימים לקרוא: אם חשבתם שהנגיד שיזכה לשלם מיליון ש"ח על מקום בבית המדרש של גור יקבל מושב מהודר, כסא מרופד עם ידיות, סטנדר אישי ואולי גם קופסת טישו – אז טעות בידכם.
המציאות שונה לגמרי: גם מי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר יזכה, לכל היותר, לספסל עץ פשוט, ללא משענת. סטנדר? אין על מה לדבר. בתפילה, כמו כולם, בעמידה או עם הסטנדר הכללי.
בקיצור: בלתי לה' לבדו. זו לא רכישה של נוחות – זו הצטרפות למסירות נפש קהילתית על קיום המרכז הרוחני.
0 תגובות