אאא

עומדים אנו בפתחו של חודש ניסן, חודש הגאולה, שמתחיל במוצאי שבת הקרובה. בשבת זו בנוסף לסיום ספר ויקרא נקרא גם את "פרשת החודש" שעוסק בקרבן הפסח שקרב בחודש ניסן, "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה".

לפי דעה אחת בתלמוד , בחודש זה נברא העולם. אין ספק שרוח לבלוב הפריחה וההתחדשות ניכרים בו מכל פינה. והחל מראש חודש אנו יוצאים ומברכים על כך את הברכה המיוחדת "ברכת האילנות".

כפי שתיארתי בעבר, הטור הנוכחי מגיע למגוון קוראים בקשת רחבה, במגוון רחב של מדיות ואפיקי מידע שונים. ישנם המוגדרים כחרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים. אני משתדל בדרכי למצוא ולחזק את נקודות החיבור המשותפות לכולנו כיהודים, בסימן 'יחד שבטי ישראל'.

בורא העולם קבע את יום השבת כ'זכר למעשה בראשית', השבת מופיעה כבר בפרשת השבוע הקודמת, ובכך גם פותחת פרשת השבוע. וכידוע, היא מקור הברכה!

ואמנם לצערנו בארצנו הקדושה נושא שמירת השבת בפרט במרחב הציבורי היא אחד ממוקדי החיכוך הגדולים  בציבור הישראלי. אם כי בעירנו חדרה הדברים מתנהלים יחסית על מי מנוחות, ומצליחים להגיע להישגים מבורכים בשמירה על אווירת האחדות והכבוד ההדדי גם בנושא זה , אך במקומות אחרים, כמו גם בעיר הסמוכה ונראית אלינו, חריש – החיכוך צף ועולה שוב ושוב.

לאחרונה שוחחתי עם כמה מעמיתי ומכרי שאינם נמנים על שומרי השבת כהלכתה, והרגשתי שניתן לעלות שלב, ולרומם את השיח בנושא טפח מעל גבי הקרקע. מעבר לטיעונים המקובלים והנדושים על יום מנוחה וכל מה שסביב לזה.

התורה שניתנה לנו כעם ישראל מן השמים, היא של כולנו, ולכולנו מגיעה הזכות לשאוב ולטעום מעומק באר המים החיים. ובפרט בנושא השבת, כאשר כמה שלא נרחיב ונעמיק, לא נגיע אפילו כטיפה מן האוקיינוס.

אתן דוגמא אחת, בתקווה שהמסר יובן. אביא כאן מעט מדברי האור החיים הקדוש שמסביר על פי תורת הקבלה את משמעותה של השבת.

השבת – סוד קיום העולם!  , המדרש מסביר לנו מה בעצם התווסף בעולם ביום השבת, וכלשונו "מה היה העולם חסר – שבת". הדברים סתומים, מהי בריאה זו ששמה "שבת", שעל ידה הושלם מה שהיה חסר בבריאה?  וכן בזוהר הקדוש מבואר רעיון מקביל, כי לבריאה לא היה קיום עד שבאה השבת.

ומבאר האור החיים הקדוש על פי  חז"ל במדרש כי העולם היה רופף ורועד עד שבאה שבת, ונתקיים העולם ונתייסד.

ובהמשך דבריו מסביר כי העולם היה חסר קיום, עד שבאה שבת - ועמד העולם. ומוסיף: כי בשעת הבריאה לא ברא ה' כח בעולם זולת לעמוד ששת ימים, מטעם הכמוס עמו יתברך, וידוע ליודעי אמת. והשם ברא בחכמתו יום אחד מיוחד, וביום זה חוזר ה' ומשפיע נפש לעולם, במידה המקיימת את העולם לעוד ששה ימים, וכן על זה הדרך. ובלעדי יום זה היה העולם חרב בגמר ששת ימים וחוזר לתוהו ובוהו!

ולאור היסוד המופלא הזה מבאר האור החיים הקדוש את דברי התלמוד  "כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו", מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", כי כאמור השבת היא המקיימת את העולם כולו לעוד ששה ימים נוספים, ולכן מי שזוכה ומקדש את השבת, מקיים ושומר קדושתו, בזכותו ודרכו העולם עולו מתקיים, והוא שותף גדול כדין וכהלכה לקיום העולם כולו!

אין ספק כי הדברים עמוקים ונשגבים, העולם כמו נברא מחדש בכל שבוע מכוחה של השבת. קיומו של העולם נובע דווקא מאותו יום אחד ומיוחד שבשבוע שבו איננו עושים שום מלאכה, לא יוצרים ולא מחדשים דברים. ודווקא מכוחו העולם מתחדש ומתקיים לששה ימים נוספים – עד לשבת הבאה.

הדברים רוממו אותי, והתרוממתי איתם יחד עם החברים אותם שיתפתי ברעיון זה. הרגשתי שבשיתוף בנקודות האור העמוקות והמרוממות הללו נפתח שיח עמוק יותר, מכבד יותר, ובעיקר אמיתי יותר! והתועלת בו היא כפולה ומכופלת.

אניח לכם אותו כאן, להעמיק בו בעצמכם עוד ועוד.

את המסקנות אשאיר לכם להסיק בעצמכם...