אאא

והנה זה שוב קורה. "סוף לשלטון החרדים!", מתנוסס הסלוגן באותיות קידוש לבנה מעל תמונתו של מיודענו מר ליברמן ברחבי המדינה. מי מאיתנו יודע באיזה שלטון מדובר? אותו ציבור שנאלץ להילחם עבור כל פיסת קרקע עבור מוסדותיו; אותו 'מגזר', כלשונם, שנאלץ להיאבק עבור קורת גג של קבע עבור ילדיו, לפתע הפך ל'מפלגת השלטון'? נשמע הזוי.

מסתבר, שבדמגוגיה זולה ניתן לרכוש עשרות אלפי מצביעים, גם כשאין כל קשר בין המציאות בשטח לבין הקמפיין האכזרי.

סיכום קצרצר של הכנסת ה-23: הממשלה האחרונה הוקמה משתי המפלגות הגדולות, כשהן לבדן עברו את 61 המנדטים. המפלגות החרדיות היו הגלגל החמישי. כתוצאה מכך, למרות פעילות המפלגות החרדיות, ההישגים בנושאים העומדים על סדר היום בציבור שלנו די 'תקועים'. חוק הגיוס לא עבר; תלמודי התורה ובתי הכנסיות היו הראשונים להיסגר, ועד עכשיו טרם נפתחו כדבעי; בנייה ציבורית נרחבת להקלה על מצוקת הדיור גם היא טרם הגיעה.

אז איך זה עובד להם? כיצד קלישאות מופרכות אלו גוררים אלפי מצביעים נלהבים?

השאלה המזדעקת - איך אנשים בכלל קונים את זה? כידוע, העולים מרוסיה הינם אנשים חכמים ונבונים. איך פתאום 'איבדו' את שכלם והתהפכו עלינו כך בין לילה?

כאן עלינו לחשוף את האמת המרה. זה לא בדיוק שהם 'התהפכו' עלינו, הם היו שם כל הזמן - ועל זה בדיוק ליברמן רוכב! אלא שאנחנו לא שמנו לב לכך.

תמיהה נוספת שעולה מאליה באשר למפלגה זו, הינה העובדה המדהימה, שמנהיגה ליברמן עבד במשך שנים רבות בשיתוף פעולה מלא עם המפלגות החרדיות. מה אירע פתאום? הפך את עורו?

נתחיל מההתחלה

זה אירע בדיוק לפני 30 שנה. הלא יאומן התרחש: מסך הברזל האימתני נפל, כן כן, אותה מעצמה ענקית ואימתנית, 'ברית המועצות', החלה להתפורר, גלות רוסיה באה אל קיצה וכעת ניתן ליהודים לשוב אל ארצם ולמולדתם.

כאן בארץ, היהדות החרדית קיבלה את הבשורה בהתרגשות אדירה. עד היום ניתן לפגוש פה ושם 'אסירי ציון', גיבורי כוח שנלחמו במסירות נפש לשמור תורה ומצוות ולעלות לארץ ישראל. התחושה הייתה ש'הנה מיליון יהודים כאלו בדרך לכאן'. אולם, מה רבה הייתה ההפתעה לגלות את הסחורה שהגיעה...

"גלות הקמוניזם" האיומה והנוראה נמשכה כ-70 שנה, הכחידה כליל את היהדות והביאה למצב בו היהודים עצמם כבר לא ידעו מה זה אומר שהם יהודים! קשה לתאר את המצב האיום הזה. בתוך אותה גלות, לדאבון הלב, יהודים רבים עשו הכל כדי להטמיע את ילדיהם בין הרוסים המקומיים, מתוך מחשבה כי כך לא יסבלו מהאנטישמיות הנוראה. הם שלחו אותם למוסדות ההשכלה הטובים ביותר, ודאגו לכך שיוכלו להתפרנס בכבוד וששום גוי לא יוכל לקרוא להם בכינויי הגנאי הנפוצים 'טפילים' ו'אוכלי חינם'.

אך למרבה ה'הפתעה' (או שלא...) הגויים המשיכו לשנוא את היהודים, דווקא בגלל שהם מצליחים במעשי ידיהם...

לצערנו הרב, מכל העלייה מברית המועצות ב-30 השנים האחרונות, כ-2% בלבד זכו לחזור בתשובה. כל השאר אמנם חיים בארץ ישראל, אבל החיים ממשיכים כרגיל... מה שיוצר מצב, שבחיים האישיים כמעט ולא יוצא להם להכיר חרדי מקרוב. ההיכרות היחידה שלהם הינה דרך התקשורת, שכידוע אינה אוהדת גדולה שלנו, ומשכך - כל ההסתכלות שלהם עלינו מעוותת לגמרי.

שנות התשעים

בשנות ה-90, כשהעולים היו פה עוד טריים, הוקמו שתי מפלגות דוברי רוסית, 'ישראל בעלייה' של שרנסקי ו'ישראל ביתנו' של ליברמן, שהתחרו ביניהן מי יעזור יותר למגזר בקליטת העלייה.

ליברמן שרד בקרב, בגלל שבתבונתו הצליח תמיד לשדר את מה שהאנשים הללו רצו לשמוע. בזמנו הם רצו לא להישאר רק במקום של 'עולים', אלא גם להשפיע על המדינה שתהיה יותר ימנית ולאומית, ויחד עם זאת גם לא יותר מדי 'דתית' כי מבחינתם לא זו היהדות שהם מכירים.

ליברמן תמיד סיפק את הסחורה נהדר, בקמפיינים הוא תמיד דיבר שיעשה שינויים וידאג לציבור. אמנם 'בשטח', פעם אחר פעם הוא היה מתיישב בקואליציה עם החרדים, בטענה שישפיע מבפנים... למעשה, הוא עבד בשיתוף פעולה מלא עם החרדים, ובכך לכאורה לא סיפק את הסחורה.

 דרעי ל'כיכר': הטעות הגדולה שלי היא הקשר עם ליברמן (תמונה: חיים גולדברג )

בשנים האחרונות, מבחירות לבחירות הולך ומתמעט כוחו הפוליטי. עיקר מצביעיו הם אנשים מבוגרים שרואים בו את המנהיג שלהם, שמשקיע בהם כל השנה ודואג שיהיו עבורם 'הוסטלים' עם תעסוקה (יש לו אפילו עלון המופץ שם; מעניין מהיכן הגיע הרעיון...), אולם הבעיה הקשה מבחינתו שאת הצעירים הוא לא הצליח לאגד סביבו, משתי סיבות: משום שנתפס כלא אמין, ומשום שדור צעיר זה כבר גדל כאן, והוא לא רואים את עצמו כרוסי אלא כישראלי לכל דבר. אדרבה, מקטנותם הם התביישו ב''רוסיות'' שלהם ועשו הכל כדי להפוך להיות כמו כולם.

זו הסיבה שמבחירות לבחירות מפלגתו נעשתה קטנה יותר ויותר. סיבה טכנית לחלוטין: רוב מצביעיו אינם צעירים... 
כדי לא להיעלם מהמפה היה חייב ליברמן לעשות שינוי קוטבי, ולשכנע את הדור הבא שחלקו לא מצביע כלל מחוסר עניין וחלקו מצביעים למפלגות ישראליות. לשם כך צריך היה למצוא מכנה משותף לכולם, וכאן הגיע הפתרון הגדול: ברוך ה' שיש חרדים...

תחושת ההשפלה

ילדי העולים דאז, הם פחות או יותר בשנות הארבעים לחייהם. הם עשו בגרויות, שירתו בצבא, למדו באוניברסיטה וכיום גם מסודרים כלכלית פחות או יותר ומרגישים ישראלים/יהודים לכל דבר ועניין.

דבר אחד מפריע להם: תחושת חוסר השייכות. הם לא כאן ולא כאן. הם רואים מסביבם שלכל אחד יש השתייכות שבטית מסוימת, מי אשכנזי ומי ספרדי וכו'. ומה איתנו, הם שואלים. המצב הגיע עד כדי תופעה, שרבים מהם התחילו במוצהר לחגוג את ראש השנה האזרחית, בטענה שזו המסורת שלהם...

וישנה עוד נקודה: כאשר הם באים לרבנות להירשם לנישואין, הם נתקלים בדרישה משפילה מבחינתם, כאשר הם מתבקשים להוכיח את יהדותם. 'והרי אנו יהודים, ומי אתם שתפקפקו בזאת?'. מעניין שטענת ההשפלה לא נשמעת אף פעם מאף אחד, כאשר הוא נדרש לעבור בדיקה ביטחונית בנתב''ג או כאשר הביטוח הלאומי דורש הוכחות לתצהירים וזימון לוועדות רפואיות... רק כאשר מבררים את היהדות, קמה צעקה גדולה ומרה.

ואכן, לפעמים קשה להוכיח, כי לדאבוננו ברוסיה היתה התבוללות קשה, כפי שתיארנו. רבים מהם רואים את עצמם כיהודים, למרות שזה לא מדויק. הבה נדמיין לעצמנו אדם שרק אביו יהודי, ולכן ברוסיה, בגלל שם משפחתו, היה נחשב כיהודי וסבל שם מהאנטישמיות בלי רחמים, וכאן בישראל הוא מגלה שבעצם לחינם סבל...

גם מי שכבר 'משפיל' את עצמו ומוכן לעבור גיור, אזי הוא רוצה להתגייר לחילוני ולא לחרדי... 'למה לחילוני מותר לחיות כאוות נפשו ויהדותו לא נפגמת?' הוא שואל, רוצה אני להתגייר לחילוני... כאשר כל הדרישות הללו לא מתקבלות, האשם נופל על החרדים, המצטיירים כמי שעושים דווקא, כדי להרע להם ולהתנשא עליהם.

ישנן עוד בעיות רבות ומגוונות, והתקשורת - לא רק הרוסית - מלבה את ה'אפליות' וכמובן שמצדדת ותומכת בדרישותיהם, וההסתה חוגגת.

כעת אנו מתחילים להבין שזה לא שהם התהפכו עלינו, אלא שבאמת יש כאן בעיה. ואם חשבנו שבסיבוב השני והשלישי מצביעי ליברמן יענישו אותו על כך שעזב את הגוש, נהפוך הוא: סוף סוף הם רואים שהוא מתעקש בשבילם ולא מוותר.

מצער מאוד שבמקום שינסו באמת לעזור לבוחריהם, הם מעדיפים את הדרך הקלה: לשסות בהסתה כלפינו, ולהציגנו כאשמים במצב. הרי וודאי שאפשר לפתור את מרבית הבעיות בהידברות ובשום שכל. אפילו בעיות שאינן קשורות כלל וכלל אלינו, דוגמת הפנסיות בגילאים מסוימים, הם לא פטרו: אחרי הבחירות הראשונות הוצע לליברמן סכום עתק לפתרון בעיה זו, אם רק היה נכנס לממשלה, אך הוא העדיף שלא להתפשר והתנה את כניסתו באי צירוף החרדים, ואת התוצאות ההרסניות לכל המדינה, אנו מרגישים עד עצם היום הזה...

בל נשכח שליברמן עצמו עלה לארץ ב-78', הרבה לפני הגל המדובר, והיה בין הבודדים שנלחמו ועלו לכאן עם מודעות יהודית עמוקה. לא בכדי הוא הצליח להתחבר ולשתף פעולה עם הנציגים החרדים. כל מעשיו בשנתיים האחרונות אינם אלא פוליטיקה מתוכננת ומתוחכמת, אך וודאי שכאשר הוא יילך, ויבאו הצעירים יותר לשלטון, אנחנו עוד נתגעגע אליו...

חובה עלינו לפעול ביתר עוז, בכל הכוחות, להגדיל את כוחנו בכנסת, כדי ששבעת המנדטים שלו לא יוכלו לבצע את זממם. הפעם באמת מדובר בסכנה מוחשית, כי את הבעיות שיצרו החילונים במו ידיהם, דוגמת 'חוק השבות', הם רוצים לפתור על חשבון הרס היהדות ה' ירחם.

במקביל, כל אחד ואחד מאיתנו באופן פרטי, יכול לנסות ולהתחבר ליהודים הללו שאמונתם נגזלה מהסבים והסבתות שלהם, ואין להם שום היכרות אישית איתנו. מספיק אפילו להגיד בוקר טוב בחביבות, ולמהדרים - אף להזמין לסעודת שבת וכו', ואם יתחילו להתעניין, אף לשולחם למוסדות הקירוב הרבים שיש לדוברי רוסית, ובראשם ארגון 'תולדות ישורון' בנשיאות הרה"ג ר' בן ציון זילבר שליט"א.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זוהי הדרך היחידה והבטוחה ביותר שאנשים יפקחו את עיניהם ויפסיקו להאמין לאנשים שכמותו, ובעזרת השם טכנית הם לא יוכלו להיבחר שוב.

סוף דבר

מכל האמור נשכיל להבין את המערכה הקשה הניצבת בפנינו. ליברמן היטיב לדרוך על 'יבלת' של ציבור ענק המרגיש מושפל, והוא מלבה את השנאה בכל דרך אפשרית נגד הציבור החרדי. מבחינתו, כל אמצעי כשר בעיניו על מנת להשיג את קולות בוחריו, גם במחיר הכפשת ציבור ורדיפתו!

ואנו? כבר אין לנו כח לעוד בחירות. נמאס לכולנו מההתעסקות בנושא. התחושה היא, שמוטב לנו לישון ולא להתעסק בבוץ הדביק הזה. אך גדולי ישראל שליט"א, מורי דרכנו, מעוררים אותנו: מה לך נרדם??  'הם', רודפינו ומכפישנו, מתחרים מי ישמיץ אותנו יותר, ואנו לא נעמוד על נפשינו? 

כמובן, הסכנה לא נגמרת בבחירות, אלא רק מתחילה שם! ניקהל ונעמוד על נפשנו. ונראה בישועת השם!

  • הכותב, הוא יעקב (יאשה) סולגניק, מנהל מטה דוברי רוסית ב'דגל התורה'.