הייתי בטוח שלג' בעומר הזה במירון, יסוכם אצלי בעיקר סביב האחדות המרגשת שחוויתי בריקודים בחצות הלילה. חרדים, דתיים לאומיים, מסורתיים, חילונים, בעלי ראסטות ובעלי פאייעס, מזוקנים ומגולחים - כולם, כולם, רקדו יחד בהתלהבות.
אבל, גזירה קשה שינתה הכל.
בתחילה זה היה נשמע אירוע נקודתי, אך פתאום הדיווחים החלו לשטוף את הסביבה. הרוגים, פצועים, החייאות - כל המושגים הללו התערבלו ברוח הקרירה לכדי מצב רוח מתוח ומודאג.
רגע אחרי ההלם הראשוני, התחלנו ללכת לעבר היציאה מההר. אך לא היינו לבדנו. שיירות שיירות של אנשים נשים וטף במלא מובן המילה, צעדו בשתיקה. ברקע, חיילים עם אלונקות ירוקות, לצד כונני מד"א ואיחוד הצלה פילסו את דרכם באמבולנסים, אופנולנסים ובריצה רגלית לזירה, כדי לסייע.
לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון
בדרך, פגשנו בחור שסיפר שהוא חשב לומר וידוי, מאחר והיה בטוח שמהאירוע הזה הוא לא יוצא בחיים. הוא ביקש טלפון לעדכן את המשפחה (וקיבל כמובן), ועוד בחור שביקש לעדכן את המשפחה ולבדוק מה שלום אחיו, ועוד אחד. מיני מוקד בסמסונג מאולתר.
בשלב כלשהו התקדמנו לעבר החפ"ק של עזר מציון המלאכים. אלו, פתחו עמדה של טלפון לעדכון משפחות והפצירו בהם לחייג ולהרגיע. בנוסף, הגישו אוכל חם, שתיה חמה, מים ומה שרק אפשר כדי להפיג את המתח ולתת לאנשים פינה חמה וטובה. כל זה לצד פינוי נפגעים מההר על ידי האמבולנסים והסעת נכים מהחניונים להר ובחזרה.
בחפ"ק פגשתי שני בחורים נוספים, שסיפרו שהיו בתוך התופת. נפלו ונמחצו ובנס הצליחו לקום או קיבלו עזרה שהצילה את חייהם. מרגישים שקיבלו את חייהם במתנה. ניסים.
וכך, במשך הלילה, אתה שומע על ניסים גדולים מחד, ועל אסון גדול ומחריד ביותר, מאידך.
הבוקר מגיע ואתה רואה שתי אחיות שחיפשו את האח כל הלילה. מודיעים להם שהוא ב"ה חי אך פצוע. הם בוכות ודואגות. אתה רואה גם איך דואגים להם בחפ"ק בתוך דקות ספורות לרכב שיקח אותם לבית החולים.
אבל מה שריגש וטלטל אותי בעיקר היה, לראות תיעודים של קהילות ובתי כנסת בעולם, שנפתחו והתכנסו במיוחד לרפואת הנפגעים.
זה מסוג האירועים שאין לך מה לחשוב עליהם. התחושות והרגשות מסתובבות בבטן ובראש ואתה מנסה להישאר חזק, להיאחז בכל שביב של גבורה יהודית, של המידות המדהימות שיש בעם שלנו, של ה"איש את אחיו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.."
ובבוקר בבוקר, אתה מרפרף קצת על סטטוסים ורואה תמונה שצילם חבר טוב, דוד קליגר, בדרך מבית החולים עם גיסו שנפצע וב"ה שוחרר.
וצף מאליו הפסוק: "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.."