כשעיבדתי לשרגי גשטטנר את אלבומו היה לו רק בקשה אחת שאותה ביקש בסיגנונו המיוחד ובחן שהיה רק לו. והיא, שלא יהיה חליל בדיסק בכלל! וביקש זאת שוב ושוב ותמיד שאלתיו מדוע? הרי חליל זהו כלי נגינה קסום.
והתשובה היתה לא פחות ממדהימה.. ״אין לי שום הסבר למה אני לא אוהב חליל ולא רוצה שהצליל הזה יהיה באלבום שלי״. כעת אני מבין שחליל זה הרי הכלי שהיו מקוננים בו על המתים (כמופיע כבר במשנה) אולי נפשו ידעה והרגישה?
קול נפלא היה לו שהעביר דרכו החוצה את פנימיות ליבו, שירתו מלאה היתה ברגש ובכוונה ובהבנה מוסיקלית מיוחדת.
בכלל שרגי היה אדם חושב ומבין. שום דבר לא לקח כמובן מאליו, מעולם לא עשה כי ״כולם עשו״ היה צריך להבין סיבת כל דבר ודבר בנפש האומן המיוחדת שלו, וזה ייחד אותו כל כך.
אומן ואדם נעלה היה.
לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון לחצו כאן
כשעובדים על אלבום חווים פרק זמן ארוך של חוויות משותפות והרבה שיחות והכרה פנימית. משום שבהפקת אלבום ישנם את כל סוגי הרגעים מהשמחים ועד הלחוצים ביותר.
שרגי היה אדם יקר שביקרים וזך נפש ואצילי וגם בשעות הארוכות והלחוצות כשהיה מה להעיר עשה זאת בעדינות ובחן שאי אפשר היה לסרב לו אף פעם..
אם הייתי צריך לתמצת הייתי משתמש במילה ״יקר ומתוק״. אדם כל כך מתוק היה, יקר ומתוק למשפחתו, ויקר ומתוק לחבריו ומתוק בקולו הנפלא ובהערלכקייט ובהליכותיו.
זה בלתי נתפס שפתיל חייו נקטע כך באבחה אחת כשכוחו במתניו ויופיו וקולו בשיאו, ובלתי נתפס שמשפחתו איבדה את יקירה.
בלתי נתפס!
יהי רצון שיבולע המוות לנצח עם ישראל זקוק לגאולה השלימה ולתחיית המתים ברחמים גדולים.