מנהל הישיבה זועק: "הבחורים שבורים, איפה המדינה?"

הרבנים, וראש הישיבה רבי אליעזר יהודה פינקל שליט"א, בילו את יום שישי בביקורים בדירות וניחמו את התלמידים כמיטב יכולתם, אך אמרו שהם זקוקים לעזרה מקצועית כדי לסייע להם.

הבאנו אנשי מקצוע, אך למרות כל העזרה שהצלחנו לארגן, אנו מקבלים מספר רב של שיחות ומיילים מהורים, הזקוקים נואשות להיות עם ילדיהם, שנמצאים כעת במשבר עמוק.

יש לי רשימה של 98 הורים, שפנו אלי כי בנם עבר טראומה ספציפית - כמו לראות את חברם הקרוב נפטר ממש נגד עיניהם - ולמרות המטפלים שהובאו, הבנים צריכים להיות ליד הוריהם בשעה קשה זו.

"אני צריך להיות שם עם הבן שלי", אומרים לי הורי הבחורים השבורים. "בתקופה הגרועה ביותר בחייו - הוא זקוק להורה".

לסיוע למשפחות הנפגעים באסון מירון לחצו כאן

ממוצאי שבת אני מנסה ליצור קשר עם גופים שונים. ממשרד הפנים, משרד הבריאות והמשרד לענייני תפוצות, ועד הקונסול הכללי הישראלי בניו יורק. האנשים שדיברנו איתם היו מנומסים, הביעו דאגה וביקשו שנשלח להם את רשימת 98 הבחורים האלה שהוריהם צריכים לטוס כדי להיות איתם. אך עדיין לא קיבלנו תגובה רשמית. ובינתיים, זמן יקר במיוחד מתבזבז.

באופן לא רשמי, אני שומע מאנשים המקורבים לפקידי ממשל, שהם שאלו "למה שהבחורים לא יחזרו לאמריקה?"... שיא חדש של חוסר רגישות ובורות.

הרי בחורים אלה מסרו את נפשם להגיע לישיבה בארץ הקודש. הם לא מזמן רק יצאו מבידוד, לאחר טרטור של אין סוף ניירת, בירוקרטיה, תקנות ו'מתווים', והצליחו להתחיל את 'זמן קיץ'. האם ניתן להעלות על הדעת להכריח אותם כעת לשוב לארה"ב???

ומעבר לכך. לא מזמן המציאו עוד נוהל, בסבך החוקים: כל בחור שהיה בישראל ורוצה לעזוב, חייב להסדיר את אישור הכניסה שלו במשרד הפנים טרם יציאתו. וכמה הוא זמן ההמתנה לתור הבא במשרד הפנים? יותר מחודש...