רבים שואלים כיצד יכול להיות שדווקא במעמד כל כך קדוש מתרחש אסון כל כך נורא?
לצערנו זו לא פעם ראשונה שאנחנו נִיתְקָלִים שיש אסונות במעמדים של קדושה.
"צדיק ורע לו" (ברכות ז' א).
אנחנו נִיתְקָלִים בכך ביום יום.
עברנו עכשיו שנת קורונה ומתו שם אנשים בלי קשר למעמד המוסרי והרוחני שלהם.
יהדות זה לא מיסטיקה. יהדות זה לא מופע קסמים שאם אתה עושה כך וכך אז עכשיו אתה מקבל כך וכך.
ככה הרבה פעמים אנשים חושבים ואז אומרים טוב, אם יש פה הבטחה והכל מסתדר אז גם לא צריך לארגן בטיחות, לא צריך להתחשב בחוקים, לא להתחשב במגבלות העולם הזה כי יש הבטחה...
לא!
היהדות אומרת לבן אדם: אתה תעשה את מה שאתה מבין שצריך לעשות. איך יודעים מה לעשות?
פעם ידענו מה צריך לעשות על ידי נבואה.
היום אנחנו יודעים על ידי שכל ותורה.
אנחנו מבינים מה הקב"ה רוצה מאיתנו ואנחנו עושים את זה בגלל שאנחנו מבינים שזה הדבר הנכון לעשות.
האם נקבל מיד את השכר כאן ועכשיו? לאו דווקא!
למשל, "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות, כ', י"ב). כל מי שמכבד את ההורים הוא מאריך ימים?
דורשים חז"ל "ליום שכולו ארוך" (קידושין לט ב). לפעמים זה יראה פה בעולם הזה, ולפעמים הכוונה היא לחשבון טווח הנצח.
אתה מתחבר אל העולם הארוך.
או ביטוי שבבית המקדש עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים (משנה אבות ה ה). בבית המקדש היתה מציאות כזו העולם הרוחני היה כל כך דומיננטי שגם לא היתה התחשבות בחוקי הפיזיקה.
כיום אנחנו רואים מול עינינו שזה לא כך.
אז המשנה הזו משמשת כהשראה שצריך לדעת שהקודש מעניק לבן אדם למרות הצפיפות הנפשית הרוחנית את המבט הארוך את הרווח מבחינה אידיאלית לכל חייו.
אז מה, אז עכשיו לא מחשבים חישובים שנכנסים עכשיו למעמד של מירון או בכותל המערבי? לא צריך לחשב כמה אנשים נכנסים וצפיפות? ודאי שלא!
גם במקרה הזה, גם במקרים אחרים, כשנת קורונה, ניתן ללמוד איך עובדים את הקב"ה: לעבוד לשם שמים! לא עבודה של כספומט.
שאלה: הרב אנחנו נתקלים בהודעות שרצות על המספר 45 שמופיע בזוהר?
קיבלתי גם את ההודעות האלו, מי שיראה שם את ההקשר זה בכלל לא קשור לנושא הזה, הכניסו 45 וזוהר והמילה מירון ועשו מזה מיסטיקה...
אבל אני שואל באמת את אלו שאומרים את ההודעות האלה: תגידו אם באמת ככה אנחנו מנהלים את העולם, על פי רמזים בזוהר וכזה, אז ידעתם שהולך להיות אסון נכון? אז איך לא התרעתם?
זה לא עובד ככה!
הדרך שבה כיום אנחנו מנהיגים את העולם היא על ידי שכל ותורה.
כך אומרים חז"ל: "מיום שחרב בית המקדש חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא יב א). שיקול הדעת התורני מתוך התורה הוא זה שמנהל.
הפקת הלקחים מהאסון האיום והנורא הזה היא לא חישובי גימטריות, וכל מיני רמזים מיסטיים מי אשם ולמה אשם, והטחת האשמות לא מבוססות מתוך דמיונות וסערות רגשות, אלא הבנה מתוך דעת ותבונה ומתוך שכל תורה.
לעלות למירון זה דבר נפלא וחשוב.
הוא לא אורגן בצורה נכונה.
זה חלק מזה שזה לא משהו ממלכתי אלא נעשה טלאי על טלאי.
זה גם חלק מהבגרות הרוחנית: צריך להבין שאנחנו חלק מתוך מדינה, ויש פה מערכת וחוקים והדברים צריכים להתנהל באופן הנכון. ואז אנחנו הולכים והופכים את הארוע בעזרת ה' שיהיה ארוע באמת נכון כפי שהוא צריך להיות.
לא צריך להפסיק את הארוע במירון, אבל צריך לעשות אותו מתוך צורה נורמלית על פי המגבלות של העולם הזה.
והאור הזה של רשב"י בעזרת ה' ימשך ויאיר לעולם בדרך הנכונה כמו שקדושה אמורה להופיע בתקופה שלנו בעזרת ה'.
והדברים יהיו לעילוי נַשְׁמוֹתֵיהֶם של הקדושים הללו שמתו והם לצערנו בעולם הזה כבר לא איתנו, אבל הם יהיו חלק מהעולם שכולו ארוך, לחיי העולם הבא.