אאא

הפרסום במדור 'היסטוריה ואקטואליה' ב'כיכר השבת' מתוך עלונו של הגר"ש אלתר 'בנאות דשא' שהקשה על המעשה המפורסם מהאריז"ל ונשאר ב'צריך ביאור' הכה גלים בעולם התורני.

תלמידי חכמים רבים ביקשו להגיב על הפולמוס ועל מקורות הסיפור על האר"י שעומד במעט סתירה לפסק הנשר הגדול הרמב"ם שאין לקב"ה גוף.

לכן פנינו לקבל דעת תורה מחכמי ישראל מובהקים בדור האחרון, מרן הגרי"ז מבריסק, מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, והמקובל שיבלח"ט מחבר 'אבן השוהם' שליט"א.

 הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל מספר את סיםור האר"י (מערכת "גאון יעקב")

מאחד מחכמי בריסק המובהקים נמסר לכותב השורות שגם מרן הרב מבריסק הגרי"ז סולובייצ'יק נקט שאסור לספר את הסיפור הנ"ל, אולם לאחר מכן הגיע רבי אברהם ראטה עם הספר 'משנת חכמים' (אות רכ) למהר"ם חגיז שהעיד על מעשה זה.

הגרי"ז קרא כמה פעמים את הסיפור מתוך הספר, ואמר שהוא חוזר בו. ואז שאלו הרב ראטה מה הפשט בסיפור, ולא ענה לו הגרי"ז.

מקור אחר מחכמי בריסק טען לי שהסיפור היה מעט אחרת, וכך דבריו: "הגרי"ז ששמע את הסיפור  אמר שאסור לספר זאת, 'זה גישום'.  ר' אברהם ראטה הביא את הספר 'משנת חכמים' להגרי"ז.  הגרי"ז קרא את הסיפור  ור' אברהם שאל את הגרי"ז  'וואס איז פשט מה הפשט'?.  הגרי"ז שתק.  ר' אברהם חיכה 20 דק לשמוע מהגרי"ז,  והגרי"ז לא הוציא מפיו אף מילה, ואז ר' אברהם הלך".

ספר משנת חכמים למהר''ם חגיז בו הובא מעשה לחם הפנים בצפת (אוצר החכמה)
ספר משנת חכמים למהר"ם חגיז בו הובא מעשה לחם הפנים בצפת (אוצר החכמה)

מאת מרן הגר"ע יוסף הובא בשם מקורבו שנים רבות הגר"א שטרית בספר 'רבנו' שבתאריך ט"ז אייר תש"ס התדיין הרב שטרית עם מרן הגר"ע על סיפור זה, וכך לשונו:

"אמרתי לרבנו, איך מסתדר הסיפור הזה עם מה שכתוב בגמרא, ואמר לי רבנו, מי אמר שהסיפור עם האר"י נכון, כנראה הוא לא נכון, ואמר לי בלשון הזה: "אני לא מאמין לסיפור הזה", וכי הרב שאמר לו שלא צריך להניח את החלות בארון הקודש עשה מעשה לא טוב?".

מתלמידו של הגה"צ המקובל בעל "אבן השוהם" הגר"א  ציינוירט שליט"א, שמעתי שפירש את כדלהלן:

  • "ודאי פשוט וברור שהרב היה צריך לומר לאיש פשוט שמהיום והלאה אכן אסור לו להמשיך לקיים עם המנהג של הלחם, ולהסביר לו בטוב טעם, שהתמימות שלו עשה רושם גדול בשמים,  אבל מכאן ולהבא הרב היה צריך ללמד את האיש פשוט את ההלכה שנפסקה, שאסור לגשם את הקב"ה, אבל הרב חטא בזה שגרם שהאיש הפשוט נתחרט חרטה גדולה על מה שעשה ובזה גרם שהאיש תהה על הדבר שעשה, וזה גרם קיטרוג גדול בשמים".

כאמור הסיפור על האריז"ל שהעיד מהר"מ חגיז זי"ע בספרו 'משנת חכמים' הוא על אחד מהאנוסים מפורטוגל שעלה לעיה"ק צפת בזמנו של האר"י הקדוש, ושמע את הרב של בית הכנסת דורש מידי שבת אודות 'לחם הפנים' שהיה בבית המקדש, ובימינו, בעוונותינו הרבים, נעדר מאיתנו. אותו אנוס לשעבר, שהיה עם הארץ, הבין שאין לקב"ה נחת רוח, בשל חסרון לחם הפנים בזמננו.

מכאן ואילך היה אותו אנוס מבקש מאשתו בכל יום שישי לאפות חלות ריחניות ועסיסיות בשביל ריבון העולמים, והיה מניחם בארון הקודש בבית הכנסת בו היה מתפלל. למחרת, בעת פתיחת הארון להוצאת ספר תורה, היה האנוס מביט מה אירע לחלות, וכשראה כי אינן במקומן, הבין לתומו כי ריבון העולמים אכל את החלות שהכינה אשתו, והיה מאושר על שגרם נחת רוח לקב"ה. האמת היתה, שהשמש שמח בכל שבוע לקחת את החלות לביתו.

יום שישי אחד אירע, ורב בית הכנסת, שבעקבות דרשתו התחיל האנוס להביא 'לחם הפנים' לריבון העולמים, הבחין באנוס מניח את החלות בארון הקודש. מיד גער בו: "שטיא! וכי סבור הינך שהקב"ה הוא בעל גוף, ואוכל ושותה? ודאי השמש לוקח את זה, ואתה סבור שהשי"ת הוא המקבלם – אדרבה, עוון גדול הוא לייחס גשמיות לקב"ה, שאינו גוף ואינו בעל גוף ח"ו!".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

האנוס התחיל לבכות על העבירה הגדולה שעשה. לא עברו אמנם מספר רגעים, והנה הגיע שליח מהאר"י הקדוש, ומסר לרב בית הכנסת, שעדיין עמד שם והטיף מוסר לאנוס: "צו לביתך, כי למחר בעת שהיה לך לדרוש – מות תמות!".

נחפז הרב אל האר"י ושאל, מה פשעו ומה חטאתו שנגזרה עליו מיתה? הסביר לו האר"י הקדוש: "לפי שביטלת נחת רוח שהיה לו להקב"ה, שמיום שחרב ביהמ"ק לא היה לפני הקב"ה נחת רוח כזה כמו באותה שעה, שהיה אנוס זה מקריב לפניו 'לחם הפנים' בתמימות ליבו".

למעשה, כפי שהובא, המעשה שנוי במחלוקת בידי גדולי ישראל האם אכן התרחש כפי תאורו של מהר"ם חגיז.

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]