''חוזרים לחיים'' ועם ישראל בארץ ישראל חזר לשגרה לאחר שנה מאתגרת בכל המובנים. אך משבר הקורונה על השלכותיו טרם הסתיים ובפרט במערכת החינוך. שנה זו הציפה בעיות קיימות שקודם לכן לא נראו, או שהתעלמו מהן. ובפרט בעולם הישיבות - עולמם של נערי ובחורי ישראל.
עולם התורה פורח, קמים עוד ועוד ישיבות. ישנם אלפי בחורי חמד אשר יושבים ושוקדים באהלה של תורה. מה שהיה כאן לפני 70 שנה כל זה בגדר חלום.
אבל לא ניתן להתעלם מהעובדה שאחוזי הנשירה בחינוך החרדי גדול פי שלושה מהציבור הכללי. אתגרים וניסיונות רבים אורבים בכל פינה, מה שבעבר היה דורש מאמצים כיום ניתן להגיע אליהם בקלות רבה ובהישג יד.
עובדה זו מתווספת לשלל בעיות שגרתיות המתעוררות בגיל ההתבגרות.
ישנם הטוענים שהנושרים אלו נוער שוליים ואינם מייצגים את שאר התלמידים וא''א להביא מהם ראיה על הכלל.
אך אין שחר לטענה זו, מי שחי את עולם הישיבות ורואה את מה שקורה, מבין שמדובר בנוער שמקומו בבית המדרש. מדובר בבחורי חמד שבאים מבתים טובים, ובמקום לצמוח ולגדול בתורה ויראת שמים, מסתובבים הם בשווקים וברחובות. הלב כואב למראה זה ולא נותן מנוח, אי אפשר להתעלם ולהמשיך כך.
צריך לחשב מסלול מחדש....
לא יתכן להלחם בכלי נשק ובצורת לחימה ישנה, בזמן שצורת הלחימה השתנתה. שינוי הניסיונות והאתגרים מחייב בהכרח שינוי בדרך החינוכית.
הפסוק במשלי (כד,ו) אומר ''חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'' יש כאן הדגשה שחינוך אמור להיות מותאם לכל נער ונער באופן נפרד, ולא כולם כעדר. עלינו להבחין מהי דרכו המיוחדת של כל אחד מהנערים, כל אחד ותכונותיו, כל אחד ואופיו, ובדרך זו לחנכו.
''כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין דעותיהם – מידותיהם – שוות''
דברים אלו אמורים גם ביחס למסגרות הישיבתיות ולמתכונת הלימודים. לא כולם מתאימים לצורה ולחומר הנלמד בישיבות.
תוספות בתחילת מסכת בבא מציעא כותב שרבי יהודה הנשיא אשר חיבר את ששה סדרי המשנה, הוא ''לא היה לומד כסדר, אלא כמו שהיו חפצים התלמידים''. וכאשר חיבר את המשניות, כתב אותם לפי הסדר.
יש להתאים את הלימוד לתלמידים כי ''אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ''. המטרה שהם ילמדו בחשק ובשמחה, עם סיפוק בלימוד התורה ולא להיפך חלילה עד שלבם קץ בתורה.
אחד מרבותי בישיבת קול תורה אמר - שמטרת הישיבה אמורה להיות כלי שרת לתלמידים, ולא שהתלמידים יהיו כלי שרת עבור הישיבה. צוות הישיבה אמור להיות מותאם ולהתאים את עצמו לאופי ולצורכי התלמידים.
נקודה נוספת ששלמה המלך מאיר לנו, שהמטרה בחינוך שכאשר יזקין הנער, לא יסור מדרך התורה שחונך אליה. על כן המחשבה צריכה להיות נתונה לטווח הארוך ולא למצב העכשווי. פחות חשוב פעולות החניך בזמן שהוא נמצא במסגרת הישיבה, יותר חשוב איך הוא יפעל וינהג לאחר שיסיים את לימודיו בישיבה.
על כן הדגש בחינוך צריך להיות על ערכים נכונים ופחות על פעולות. חשוב להעניק ולהנחיל לתלמידים מהו ערך לימוד התורה וערך התפילה ומידות טובות.
נערים רבים ראיתי אשר חווים משברים וקשיים אשר אין להם מענה ראוי. ישנם בעיות רבות אשר דרוש להם איש מקצוע בתחום הרגשי, אשר איננו כחלק מצוות הישיבה (למעט ישיבות היוצאות מן הכלל).
ברור שנערים רבים שנשרו, ניתן היה למנוע זאת אילו איש מקצוע במסגרת החינוכית היה נותן להם מענה מידי למצוקותיהם. חבל מאוד שלאחר מעשה פונים לקבל טיפול ויעוץ מקצועי, שהמצב אז מורכב יותר, הנפש פצועה ובלבו ישנם הרבה משקעים.
גם בישיבות טובות התלמידים היום צריכים וזקוקים לליווי רגשי מקצועי בפרט בדורנו.