רבי זאב וולף קִיצֶיס, מגדולי תלמידיו ומקורביו של הבעל שם טוב הקדוש, נולד בשנת ה'תנ"ה (1695) בעיר מז'יבוז' שבאיחוד הפולני-ליטאי.
רבי זאב, אשר נקרא קיציס על שם אמו, נודע עוד בצעירותו כגאון ובקיא בכל חלקי התורה, ואף הייתה לו ידיעה מקיפה בשאר החכמות.
את ראשית דרכו ברבנות עשה רבי זאב וולף כרבה של קהילת טולצ'ין. מאוחר יותר עבר למז'יבוז'. כאשר הגיע הבעל שם טוב לקהילת מז'יבוז', לא היה חשוב בעיני רבי זאב בתחילה. הוא סבר כי הכינוי "בעל שם טוב" אינו נאה לצדיק. אולם, לאחר שנוכח בגדולתו האמיתית של הבעש"ט על ידי מעשה שאירע, התקרב אליו והיה לתלמידו הקרוב ביותר.
רבי זאב קיציס הפך ליד ימינו של הבעש"ט ואף התגורר בביתו של רבו. הבעל שם טוב העריך מאוד את תלמידו, ואמר עליו: "אין ביני לבינך אלא כחוט השערה, אבל החוט הזה לא תוכל לעברו לעולם".
רבי זאב נודע בדקדוקיו העצומים בקיום המצוות ובצדקותו המפורסמת. מספרים עליו שהיה מחמיר על עצמו שלא לאכול בשר שלא הוכשר בנוכחותו, וזאת אף במקרים שבהם רבו, הבעל שם טוב, כן אכל מאותו בשר. הוא היה מדקדק כה רבות, עד שרבי יצחק מראדויל כתב עליו שהיה "טובל אפילו מחט".
באחת השנים, ציווה הבעל שם טוב על רבי זאב וולף קיציס, שהיה שמשו, להיות בעל תוקע בראש השנה. רבי זאב קיבל על עצמו את הזכות הזו בשמחה והחל להתכונן מר"ח אלול, ללמוד את כל הכוונות האפשריות בתקיעת שופר, בהתרגשות רבה ובהכנעה גמורה.
כשהגיע יום ראש השנה, נכנס רבי זאב לבית הכנסת של הבעש"ט ביראת כבוד. הוא הניח את נייר הכוונות שלו בתוך המחזור. אולם, הבעל שם טוב הבחין בנייר ולקח אותו בחשאי מן הספר והטמין אותו בכיסו.
כאשר הגיעה שעת התקיעה, חיפש רבי זאב את נייר הכוונות ולא מצאו. צערו היה גדול ביותר; הוא החל לבכות ונשבר לבו. הבעל שם טוב לא התמהמה וציווה עליו להתחיל בסדר התקיעות. רבי זאב, בלב שבור ובצער מרובה, החל לתקוע בבכיות גדולות.
בסיום התקיעות אמר לו הבעש"ט: "אף שנה לא היו תקיעות אשר עלו כל כך גבוה עד כיסא הכבוד, השנה יותר מכל שנה". אז הראה לו הבעש"ט את דף הכוונות והסביר לו: "הקב"ה מעדיף ורוצה לב שבור יותר מכוונות גדולות ועצומות של תקיעות השופר". המסר היה ברור: "קודשא בריך הוא ליבא בעי" (הקב"ה רוצה את לב האדם), שכן "לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה".
רבי זאב העיד על גדולת רבו ואמר: "ועיני ראו ולא זר" את נפלאותיו העצומים של הבעש"ט, אשר השיג רוח הקודש בזכות חסידותו, ענוותו ויראת שמים שלו. בדומה לרבו, שאף גם רבי זאב לעלות לארץ ישראל ואף החל במסע אליה, אך מסיבות שונות נאלץ לשוב.
רבי זאב וולף קיציס נפטר בשיבה טובה ביום י"ב בחשוון בשנת ה'תקמ"ט (1788), בהיותו כבן 93. מקום מנוחתו נמצא בעיר מז'יבוז', שם זכה להיקבר באוהל הבעל שם טוב.
0 תגובות