מה פעל הבעש"ט הקדוש?
סיפר ה'תולדות' רבי יעקב יוסף רב ק"ק פולנאה, שבזמן שהייתה מלחמה בין יוון לישמעאל, אמר הבעל שם טוב הקדוש: ראיתי בשמים שני שרים נלחמים, השר של יון והשר של ישמעאל, וראיתי שהשר של יוון חוזר בחרון אף, ומזה הבנתי, שח"ו תהיה לישראל צרה גדולה.
והתפללתי שיהיה להיפך, ואכן, השר של יון גבר וניצח, ואמר הבעל שם טוב הקדוש, שרק שני יהודים לא יכל להציל מידם.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הקב"ה קיבל את פעולתו של אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש והשר של יון ינצח את השר של ישמעאל, כך הקב"ה עוזר לעם ישראל לנצח בכל דור ודור את מי שקם עלינו לכלותינו, ומצילנו מידם, וכל ניצחון הוא מכוחו של מלך העולם.
עם ישראל – העזים שבאומות: עם ישראל מקבל כח ועזות להילחם ולנצח כל מלחמה ללא פחד ומורא, מתוך הכרה ועזות פנימית ש'אין עוד מלבדו', כי 'ברית עולם' שהקב"ה חתם עימנו מנצחת כל מלחמה.
כל מלחמה מתנהלת בעזות מצד שני הצדדים, וזה - מידה כנגד מידה.
'עזות מצח' של יון, כנגד 'עזות דקדושא' של החשמונאים:
ה'שם משמואל' אומר, מידת מלכות יון היתה 'עזות מצח', ובמידה זו השתמשו החשמונאים לנצח את היוונים, אבל, יש להבדיל:
ה'עזות מצח' של החשמונאים היתה – מצד הקדושה!
"להיות עז כנמר בעבודת השי"ת, ולא יתבייש מפני המלעיגים עליו, ויבטלם בליבו, ויהיו בעיניו - כ'אפס' ו'אין'".
החשמונאים – "בכח מסירות נפשם ובעוצם קדושתם,
המשיכו הארה וקדושה עד שהצליחו לבטל את הכח של היוונים".
מידת 'עזות פנים': ה'שם משמואל' אומר, שלא פשוט להשתמש במידת 'עזות פנים', ואפילו לא - לדבר שבקדושה!
כי יש להיזהר: "שלא יסתעפו ממנה גסות רוח ועזות פנים".
מדוע מדליקים נרות חנוכה בפתח הבית מבחוץ? אומר ה'שם משמואל' שהסיבה שתיקנו חז"ל הדלקת נרות חנוכה בפתח הבית מבחוץ:
"שמדחה כח החיצונים" כמו שאמרו חז"ל:
"מעט אור ידחה רב חושך" (שם משמואל, פר' מקץ, תרע"ז).
מהיכן החשמונאים שאבו הכח להילחם מלחמה 'בלתי הגיונית'? העזות טבועה בעם ישראל.
ה'עַזִּים' שבאומות – צריכים תורה: הגמרא אומרת:
"שלושה עזים הן... ישראל עזים שבאומות" (ביצה כ"ה ע"ב).
על התורה נאמר: "ה' עז לעמו יתן" ואין עוז – אלא תורה.
ישראל – עזים שבאומות, קיבלו את התורה שנקראת – 'עוז'.
התורה ניתנה לישראל: "כדי שיעסקו בה, והיא מתשת כחם - ומכנעת לבם".
"מימינו אש דת למו" (דברים ל' ג') "דנא דבי רבי ישמעאל אמר הקדוש ברוך הוא, הללו ראוי שתינתן להם דת אש, איכא דאמרי (יש מי שאומר) מנהגם של אלו אש, והם עזים כמו אש, שאלמלא ניתנה תורה לעם ישראל - אין כל אומה ולשון יכולים לעמוד בפניהם".
אבל, לעומת זאת כתוב: "שלושה סימנים באומה זו, רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים" איך זה מסתדר ביחד?
ישראל – העזים שבאומות: הגמרא מתרצת: שבאמת - עם ישראל מאוד עזים, ואין קשים מהם! ראיה לדבר: משה רבנו עבר כל מיני קשיים עם עם ישראל, ועל כן:
התורה ניתנה להם, כדי - לשבר את עזותם!
ובכח התורה יכולה להפוך כל אחד מישראל מ"עזים שבאומות",
ל-"ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים".
האדם כולל – שני נפשות: המהרח"ו אומר, שיש לאדם שתי נפשות: נפש
אלוקית ונפש בהמית, שכתוב: "נשמות אני עשיתי":
שהן שתי נפשות "דלכל איש ישראל – אחד צדיק ואחד רשע.
נפש אחת מצד הקליפה והסטרא אחרא וכו'.
והנפש השניה היא 'חלק אלוק ממעל' - שנאמר: "ויפח באפיו נשמת חיים", מאן דנפח – מדיליה נפח, מי שנופח – ממנו נפח" (עץ חיים, בשער הקדושה, נ', פ"ב).
ובעל התניא הוסיף את המילה "ממש" - "חלק אלוק ממעל – ממש", כלומר: היהודי הוא בדיוק כמו הקדוש ברוך הוא, ולכן:
הוא צריך להרגיש את הממשות של ה'חלק' האלוקי שבו, וימנע ממנו לחטוא.
המאבק היום יומי בין שתי הנפשות: אדם לומד תורה, ואף יש שזוכה ללמוד את 'פנימיות' התורה, ומתוך כך הוא מבין שתפקידו להשליט את הנפש האלוקית על הנפש הבהמית – עד נשמת אפו האחרונה.
כפה עליהם הר כגיגית – מדוע? הקב"ה עקר במעמד נתינת התורה, את הר סיני והעמיד אותו מעל ראשי בני ישראל, ואמר להם: "אם מקבלים אתם את התורה, אני מחזיר את ההר למקומו, ואם לאו – שם תהא קבורתכם" ובני ישראל - קיבלו את התורה (שבת פ"ח).
ה'תוספות' מקשים, שהרי כבר יום קודם, בה' בסיון – אמרו עם ישראל:
"כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע", ואם כן:
מדוע כפה עליהם הר כגיגית? ומתרצים, הקב"ה חשש שעם ישראל יראו את:
האש הגדולה שתבער במעמד הר סיני, יתחרטו - ולא ירצו לקבל את התורה!
מדוע לתת את התורה עם 'אש'? הרב בירנבוים זצ"ל מקשה, האם הקב"ה לא יכל לתת את התורה בלי 'אש גדולה'? ואז, גם לא היה צריך לכפות עליהם 'הר כגיגית'? ומתרץ:
תורה בלי 'אש' - אינה תורה!
ה'אש' התורה בוערת ומחממת את האדם, לעשות את רצון ה' יתברך, בבחינת: "רשפיה רשפי אש שלהבתי־ה" (כתרה של תורה דף כ"ג).
וה'אש' שעוזרת לאדם, לגבור על יצר הרע – ה'נפש הבהמית':
"בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה - תבלין".
עץ חיים היא למחזיקים בה – ושומחיה מאושר: בשמחת תורה שנת תר"ז, ה'צמח צדק' שמע תורה מרבי פנחס רייזעס, ששמע מהאדמו"ר הזקן בשם הבעש"ט הקדוש: "עץ חיים היא למחזיקים בה – ותומכיה מאושר" (משלי ג,יח). הבעש"ט הקדוש אמר:
שאפשר לקרוא את המילה 'תומכיה' כ'ושומחיה' (בשי"ן שמאלית) ומדוע?
מי ששומח עצמו עם התורה - ומשמח את התורה:
הוא 'מאושר' – בבנים ובני בנים עוסקים בתורה.
הוסיף על כך ה'צמח צדק': "זה מאה שנה שהבעש"ט אמר תורה זו, וגם עתה הוא אומר תורה זו בגן עדן" (ספר השיחות תרצ"ט).
תורה ותפילה – 'אור' שמנצח את ה'חושך': הנפש האלוקית בוערת כ'גחלת אש', ועוזרת לגבור על הנפש הבהמית, וכשהאדם לומד תורה, בוערת בו: "ריתחא דאורייתא" – אש קודש!
'אש' קודש - שמרוממת ומעלה את האדם לדרגות רוחניות, שעוזרות לו לגבור על הנפש הבהמית.
החשמונאים ידעו לקחת את ה'עזות' – לקדושה.
וכך, לנצח את היוונים - ולטהר את השמנים.
נשאב מימי החנוכה את הכח: מחר בלילה נדליק נר ראשון ונשאב כח מההדלקה להתגבר על כל חושך ומכשול בעזרת 'אש' הנשמה האלוקית שטבועה בכל יהודי ולעולם לא נטמאה, ובעזרת 'אש' התורה.
שלהבת הנשמה עולה מאליה: כל אחד שמדליק נר חנוכה, ומסתכל על שלהבת הנרות ומתפלל ברגעים קדושים אלו שאורו יאיר, זוכה שאורו של נר החנוכה ימשיך להאיר את נשמתו כל השנה בשלהבת 'אש' קודש, עד שכולנו כאחד נזכה:
ששלהבת ליבנו תעלה ותאיר מאליה, ולא תכבה לעולם, אמן!
יהי רצון שימי חנוכה הקדושים יאירו ויפעלו ניסים וישועות לעם ישראל, ונזכה לגאולה במהרה ברחמים, אמן!
0 תגובות