בפוליטיקה הישראלית, תמיד המציאות עולה על כל דמיון. אבל הסיפור שאנחנו חווים בימים האחרונים בו נפתלי בנט ואיילת שקד, חוברים למפלגת העבודה ומרץ הוא בגדר מדע בדיוני גם לאסטרטגים הגדולים ביותר.
ישנו סיפור ידוע של רבי נחמן מברסלב שאף פעם לא התעמקתי בניסיון להבין את המשמעות שלו. אבל בימים האחרונים, מתוך התוהו ובוהו הפוליטי שאנחנו חווים, הבנתי עד כמה הוא משמעותי בדיוק בימינו. וכך רבי נחמן מספר:
"פעם אחת אמר המלך לאהובו המשנה למלך: 'כיון שאני חוזה בכוכבים, רואה אני, שכל התבואה שיגדל בשנה זו – מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע. אם כן, תטכס לנו עצה מה לעשות'.
אמר המשנה למלך: שכדאי שיכינו בשבילם תבואה, כדי שלא יצטרכו לאכול מהתבואה החדשה. ענה לו המלך: "אם נעשה כעצתך, ורק אנחנו לא נהיה משוגעים, וכל העולם יהיה משוגע, הרי שיקרה ההפך – אנחנו נחשב למשוגעים. על־כן בוודאי נצטרך גם אנחנו לאכול מהתבואה החדשה. אבל כך נעשה- נסמן סימן על מצחנו על מנת שנדע שאנחנו משוגעים. וכשאסתכל על מצחך וכן כשתסתכל על מצחי – נדע מהסימן שאנחנו משוגעים."
תפקיד ראש הממשלה הוא פסגת השאיפות עבור כל פוליטיקאי. אבל עליה וקוץ בה – דווקא מתוך הכמיהה הגדולה להגיע לתפקיד, עלולים לקבל 'ורטיגו' ועוורון חושים. בשנים האחרונות חלק מראשי הממשלה "השתכרו" והתחילו לזגזר בדרך אל התפקיד או כאשר ניסו להמשיך להחזיק בו בכל מחיר.
הדוגמה הקיצונית ביותר הייתה אריק שרון שבימיו הטובים בנה והקים ישובים רבים ואף כונה 'אבי ההתיישבות', התבשם כל כך מריחו המשכר של תפקיד ראש הממשלה, עד שעשה לופ של 180 מעלות באוויר, והחריב במו ידיו את גוש קטיף וצפון השומרון. בימיו הטובים הכה באויב בנחישות (ללא רגישות) כשהקים את יחידת 101, וכמפקד אוגדה במלחמת יום הכיפורים. אך לאחר שבתו על כיסא ראש הממשלה, הגיש על מגש של כסף ללא כל תמורה את ישובי חבל קטיף וצפון השומרון.
את דרך הוורטיגו של שרון המשיך שותפו וממשיך דרכו אהוד אולמרט. אולמרט היה ליכודניק שרוף. אני זוכר שבתור ילד הייתי בהפגנה נגד חלוקת ירושלים, ואהוד נאם שם בנחרצות נגד המהלך. אך בדרכו אל כיסא ראש הממשלה 'המשכר', הגהה את 'תוכנית ההתכנסות' ותכנן לפנות את רוב חלקי יהודה ושומרון.
נפתלי בנט, עכשיו אני פונה אליך.
יש לך המון זכויות שצברת בשנותיך כפוליטיקאי. ייצגת את הימין הערכי, הלא מתפשר. 'חתרת למגע' בצורה מדהימה בימי צוק איתן ויש לך חלק גדול בהצלחת המערכה. גם בתוך הציבור הציוני דתי עשית מהפך תפיסתי אדיר. במקום להיות מפלגת שוליים – כבר מתחילת דרכך הבהרת שמפלגת הציונות הדתית צריכה לשאוף להנהגת מדינת ישראל.
ואכן הצלחת, עשית את הבלתי יאומן. אתה כבר כמעט שם.
אבל נפתלי, עצור.
כצופה מהצד, נראה שמתוך הכמיהה הגדולה ל'תפקיד המשכר', אתה כבר בעיצומו של הוורטיגו. אתה מפר את הבטחותיך מלפני הבחירות, וחובר לשמאל הקיצוני ולשונאי ישראל. מפלגת ימינה שאמורה לייצג את הציונות הדתית, חוברת אל מפלגות אנטי דתיות החפצות לבנות מדינה 'ככל הגויים'.
נפתלי, פתחת כבר את חבילות הדגן של 'החיטה המשגעת' וריחה המשכר כבר החל להשפיע עליך. אך נפתלי, לפני שאתה 'טועם' מהחיטה ונהפך לראש ממשלה, אל תשכח את סיפורו של רבי נחמן. תזכור שהדרך לתפקיד, והתפקיד עצמו 'משכרים'. כדי לא 'להשתכר', 'לזגזג' ולאבד את כל ערכיך, נפתלי, תסתכל על עצמך במראה. האם הדמות שמשתקפת מולך היא אותו נפתלי בנט הימני, האידיאולוג, ואיש האמת שהוביל את הציונות הדתית, או שמא זו דמות של פוליטיקאי מזגזג מתוך 'שכרות' לאחר שהריח את כיסא ראש ממשלה. מפוליטיקאים כאלה כבר מאסנו. כדאי לך לשים לידך ולהיוועץ בתדירות עם אנשי עשיה או רבנים נטולי שאיפות פוליטיות שיהוו עבורך מצפן ערכי, כדי שלא תאבד את כל ערכי הימין האידיאולוגי והציונות-הדתית שבעבורם נבחרת.
כציבור ימני אידיאולוגי ודתי לאומי באמת הגיע הזמן שננהיג את המדינה. אנחנו לא צריכים לפחד מסכנת 'החיטה המשגעת', אך חייבים לעשות לנו סימן כדי שלא 'נשתגע' ונמכור את כל ערכינו.