חיים וינגרטן, ראש אגף מבצעים בזק"א, מתגורר כ-300 מטרים מהאולם בו התרחש אסון הפארנצ'עס בחסידות קרלין סטולין, דקות לפני כניסת חג השבועות, בו נהרגו שניים מהחסידים ומאות אחרים נפצעו בדרגות שונות.
כעת, בריאיון באולפן 'כיכר השבתק, משחזר וינגרטן את הרגעים הראשונים והקשים בזירת האסון, אליו הוקפץ דקות לפני שיצא לתפילת חג עם עשרות אורחים שהיו בביתו, רובם חסידי קרלין שהגיעו ליישוב כדי לשהות במחיצת האדמו"ר.
קטעים מהריאיון
הרגעים הראשונים: "עם הדלקת נרות, אני מסיים להתארגן. אני שומע את המכשיר קשר של זק"א מכריז 'פצוע קשה בקרלין', ובמקביל אני שומע רעש מוכר, רעש כמו במירון. אני לובש גופיה ורץ לזירה, אני רואה נחיל של אנשים שמתקרב אליי. היו שם למעלה מ-2,500 ואפילו יותר. והכל מזכיר את מירון, כולם מנסים לצאת. אבל כולם יוצאים בזהירות, בסדר. נתתי צעקה 'כולם לנפות', ידעתי שאמבולנסים צריכים להגיע..
"ירדתי למטה, ושם אני רואה טליתות עם דם. אתה ישר רואה את התמונות מהפיגוע בהר נוף. איפה שאני מסתכל אני רואה פצועים. אני רואה החייאה, ועל ידו מישהו עושה החייאה 'פה אל פה', זה דבר שלא רואים. לכל מקום שאתה מסתכל אתה רואה פצועים, אתה לא באמת יודע מה לעשות. אני מבין שאני לא מוכן לאירוע הזה, אני מבין שזה לא אירוע רב נפגעים, זה מאות. בכל מקום אתה רואה אנשים פצועים".
"הגופה" שזזה בצילומים: "ראיתי את זה והייתי בשוק. מדובר במקום ענק, היו שם מאווררי ענק של מפעלים, השקית זזה מהרוח. ראיתי מול העיניים שלי את השקית זזה, פתחתי את השקית והסתכלתי פנימה. עשו עליו החייאה למעלה מחמישים דקות, הייתה לו פגיעת ראש קשה מאוד, לא היה לו סיכוי. נקבע לו מוות בטוח, שלושה רופאים שונים, מאה אחוז. הרוח גרמה לתזוזה הזו. בחי ראיתי את זה, היה מאוד קשה".
רגעי השבר האישי: "זה הדבר הכי קשה, אני דומע עכשיו. אני רוצה לבקש מאישתי סליחה, היא הכינה, ערכה, עשרות אורחים. אני מגיע לבית ולא יכול לאכול. אישתך מסתכלת ומנסה לחזק, ואני 'גיבר' ומנסה לחזק אותם. זה בשכונה. , זה אצלנו, החסידים שאני אירחתי בבית - שלושה נפגעו. אתה רואה את השולחן ערוך, רוצה לעשות קידוש, וחלקם לא נמצאים. זאת ארוחת חג שאתה לא יכול.. אני באמת מבקש סליחה מאישתי".
צפו בריאיון
0 תגובות