פרק ה': התחקיר אודות מעשה המיוחס לאריז"ל על 'לחם הפנים' שהכין יהודי צפתי תמים לקב"ה שגער בו רב הבית כנסת, והאר"י מסר לו שעונשו הוא מיתה, שעל כך הקשה הגר"ש אלתר ונשאר ב'צריך ביאור', הכו גלים בעולם התורני.
בפרקים הקודמים ציטטנו את מרן הגרי"ז מבריסק, מרן הגר"ע יוסף, הגר"י קמנצקי, המשגיח הג"ר ירוחם לבוביץ, הגר"י בּלָאזֶר - ר' איצלה' פטרבורגר זצוק"ל, ויבלח"ט רבה של ירושלים העתיקה הגאון רבי אביגדֹר יחזקאל הלוי נֶבֶּנְצָל. כולם התיחסו למעשה, כל אחד עם גישה ייחודית לו.
אנו משוחחים עם הג"ר יהושע יחזקאל סופר, מחשובי חסידות חב"ד, שמשמש כמרצה וסופר בתורת חב"ד ומחשבת ישראל. הרב סופר כיהן כשליח ורב הקמפוס באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע וכיום הינו משמש כמרצה במכללת בית רבקה ומוסר שיערים רבים בכל רחבי הארץ.
קורות חיים מרתקים ביותר יש לרב סופר. בוגר ישיבות פוניבז' ובריסק, שהתוודע לחסידות חב"ד ולמד את תורתה, ומשום כך הוא נאלץ לעזוב את הישיבה הליטאית לטובת ישיבת תומכי תמימים המרכזית בכפר חב"ד.
הרב סופר: "אני שמעתי גירסה דומה למה שפרסמת על מעשה האריז"ל. בצפת העתיקה נשא רב דרשה, בה אמר 'רַחֲמָנָא לִבָּא בָּעֵי', שפרושו" ה' רוצה את הלב. היה בקהל יהודי פשוט שחשב שהכוונה היא שהקב"ה אוהב לקבל כקרבן 'בשר הלב'.
"אותו יהודי הלך לאיטליז וקנה בשר לב, ואשתו הכינה אותו למטעמים, והוא שם מגש עם לב מוכן לאכילה בארון הקודש (אולי עם תוספות אורז פירה וכו'...) וחשב שהקב"ה לקח את הקורבן שלו.
"שנה אח"כ חזר הרב הדרשן לאותו בית כנסת וכשנכנס הריח ריח צלי, ולא הבין מהיכן מגיע ריח צלי בבית כנסת. הוא הלך לפי הריח והגיע לארון הקודש וראה מנת 'לב' מונחת כמנחה לריבון העולמים.
"פתאום הגיע היהודי הפשוט להחליף את המנה שהכין לקב"ה. והרב תפס אותו על חם וירד עליו על אמונתו הפשוטה. ועל זה האריז"ל גער באותו רב, ואמר שמיום שנחרב המקדש לא נהנה הקב"ה כמו מתמימותו של אותו יהודי פשוט".
במאמרים הקודמים הובאו מקורות לגר"ע יוסף והגרי"ז מבריסק שסברו שלא יתכן המעשה כפי שהובא במשנת חכמים למהר"מ חגיז. איזו בעיתיות הם הבינו בסיפור, שכבודו אינו מבין?
"ראה: הרי גם על קורבן במקדש אתה יכול לטעון שמדובר בגישום ובכפירה בי"ג עיקרים של הרמב"ם. הטעות של היהודי הפשוט שהוא חשב שהקב"ה בעצמו לוקח את הקורבן באש השמיימה, והוא התלהב מזה שהקב"ה אוהב את זה. כמו המעשה על רבי חנינה בן דוסא שביקש שיקחו רגל של זהב למעלה, והיה נס וכך הוה. גם התמים חשב שקורה לו נס, והוא התרגש שהקב"ה לוקח את הקרבן שלו, והוא הרגיש קרבה לאלוקים.
"סוגיה שצריך להסביר שבימינו ציבור הלומדים אינו מודע לכך, הוא איזה ענין יש לקב"ה בקורבנות? אתה מכיר בחור בישיבה או אברך שמבין סוגיה זו? אף אחד לא יכול לומר שזה כפירה לתת לקב"ה בשר, וכך נהג אותו יהודי פשוט צפתי. ולכן האריז"ל גער ברב בית הכנסת, ולא בו.
***
בכלל צריך להעיר הארה. יש כאלו שלא לומדים פנימיות התורה ומחשבת ישראל. וכל דבר קטן צועקים עבודה זרה! אפיקורסות!. כל דבר צריך להכיר את העיקר אמונה היטב ולדעת מה ההפך של האמונה.
אם רצה הרב להצילו מדיעות שגויות, היה צריך להסביר לו את המופרכות בתפיסתו, אפרושי מאיסורי 'דיעות' איננה בגערות וביזיונות, אלא בהסברת הרעיונות!
ואין צורך לכפור בעצם הסיפור המקובל במסורת...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com