פרשת המרגלים אותה נקרא השבוע, השליכה על המשך דרכו של עם ישראל, כשבמקום להיכנס מיידית אל הארץ הנכספת התגלגלו בגלות לא פשוטה במשך ארבעים שנה במדבר , כשבמהלכה נפטרו רובם של יוצאי מצרים ולא זכו להיכנס אל הארץ. ננסה לחדד מכך את המסר מפרשה היסטורית כאובה זו.
המרגלים שנבחרו לתפקידם כנשיאי ישראל התחילו את תפקידם כאנשים הגונים וישרים, אך האינפורמציה אותה הם הביאו לעם ישראל בעצה שאינה טובה, בדיבור קל על 'חסרונותיה' של ארץ ישראל מנקודת מבטם, , הביאו את היזק אדיר לשעה ולדורות. קשה לאמוד את הנזקים שנגרמו בעקבות אותו אירוע , על פי חז"ל כל הגלות הייתה נחסכת לו היו נכנסים ישירות לארץ ישראל ובית המקדש היה נבנה מידית. וכל זה בעקבות אותה עצה, אותו מעשה קל לכאורה. מפחיד!
לעומת זאת, כפי שמלמדים חז"ל "מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות" יכולים אנו ללמוד מכך מה כוחו של מעשה טוב אחד, עצה טובה והוגנת שיכולה לשנות את מפת העולם כולו, ולטובה! וישנם על כך דוגמאות לרוב, במשך ההיסטוריה היו אנשים רבים שבמעשה טוב אחד הכריעו את הכף.
*
השבוע הזדמנתי בשעות הערב לאזור המלונות בתל אביב, השעה שעת מנחה, ואני מוצא את עצמי בתל אביב הפקוקה בשעות העומס שלה, כשעל פי גרסת הוויז' הזמן שבו ייקח לי להגיע עד בית הכנסת הקרוב ביותר שאני מכיר – הוא הרבה אחרי שקיעת החמה...
בניסיונותיי לאלתר מנין לתפילה התקשרתי לידידי הרב יצחק בר זאב מנהל "מדעים ויהדות" תל אביב ורבה של בית הכנסת הגדול והוא הפנה אותי לבית כנסת במרחק דקה ממני! חזרתי לו שוב על הכתובת, הייתי משוכנע כי הוא טועה... והוא שוב חוזר ומסביר לי בדיוק איך לחצות את כביש המלונות, להיכנס לסמטה בין שני בניינים ושם אני מגלה מחזה מרהיב, ריאה ירוקה עם עצי צל מרשימים שנישאים לגובה רב, שבסיומה ניצב בגאון בית כנסת 'יחזקאל' כשהוא כבר מלא במתפללים מהאזור המכונה 'צפון תל אביב הישן'.
*
בין תפילת מנחה לערבית התוודעתי לפיסת היסטוריה על קצה המזלג על גלגולו של בית הכנסת והתופעה המופלאה שראיתי במו עיני. בית הכנסת הוקם לפני למעלה משבעים שנה, האזור היה שכונת צריפים על ימה של תל אביב, ונקרא על שם 'יחזקאל' – מעפיל שניצל בדרכו לארץ ישראל ונרתם לבניית בית הכנסת. עשרות שנים לאחר מכן כאשר הצריפים פונו לטובת הקמת המלונות באזור, מבנה בית הכנסת עבר תהליך שימור מבנים ונשאר עומד שם לתפארה. אך לפני כעשרים שנה התדלדל ציבור המתפללים שהיו באים עד אז גם מרחוק, והמקום היה בסכנת סגירה ושממון. קוצים ודרדרים מצאו את מקומם בחצר בית הכנסת והעפילו לגובה עד שכיסו את החלונות. מספר יהודים טובים היו באים מפעם לפעם כדי לנקות את האבק שהצטבר למרבה הכאב.
הגבאי המיתולוגי מר דוד זינגר לא יכל לשאת את הכאב והביזיון, ובמסגרת השיעורים המתקיימים במלון שירת דבורה – סיפור נושא לטור בפני עצמו, על מסירותם של משפחת קנול היקרה, יחד עם ידידי הרב אברהם מייזליש מנכ"ל תקות אחינו – הכיר את רבו הרב אריה לוין, והתייעץ עמו כיצד לסגור בכבוד את בית הכנסת 'יחזקאל' ומה לעשות עם המקום לאחר הסגירה.
*
מכאן אנו חוזרים אל המסר שלמדנו מפרשת המרגלים. כאן הגיעו המילים הטובות, המבט החיובי והעצה ההוגנת בכיוון הנכון. הרב לוין פנה אל הגבאי והציע לו הצעה הפוכה, במקום לסגור את בית הכנסת, נעביר לשם את השיעור היומי שלנו כצעד ראשון כדי שלא ייסגר.
מאותו יום ואילך הועתק שיעורו הקבוע של הרב לוין, שלימים התמנה כרב צפון תל אביב ורב מחלקת הנישואין ברבנות, לבית הכנסת 'יחזקאל'. ומשם קרה המהפך, כמו כדור שלג התגלגלו הדברים עד שכיום המקום פורח, עשרות מתושבי האזור מגיעים לפקוד את בית הכנסת, החל מהמתפללים הקבועים יום יום, והמשך בדמויות מפורסמות שפוקדות את המקום מפעם לפעם, אישי ציבור ידועים ומפורסמים שבאים לבית הכנסת בהזדמנויות מיוחדות, ובדרך זו אף נוצר קשר בין ראש העיר רון חולדאי לבין הרב לוין שמשמש כאמור גם כרב בית הכנסת.
אחת לשנה יוצאים המתפללים לרחובה של עיר עם ספרי התורה למעמד הקפות שניות, וכל הרחובות הסמוכים נסגרים לתנועה עד לשדרות בן גוריון. ואלפים רבים של משתתפים חוגגים יחד לכבודה של תורה.
זו דוגמא ללקח שמלמדת אותנו התורה בפרשת המרגלים, מעשה טוב אחד, חשיבה חיובית ועצה טובה והוגנת, עשויה לשנות את התמונה מהקצה אל הקצה.
לסיום, אציין כי זו היא סגירת מעגל מיוחדת בכך שידידי הרב לוין נקרא בשמו אריה על שם זקנו הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין שמפורסם בתואר 'רב האסירים', כל כך מתאים שנכדו הקרוי על שמו ישלים את המלאכה בזיכוי הרבים וקירוב לבבות – יחד שבטי ישראל .