ערב הקמת הממשלה וסיום הסאגה הפוליטית לתקופה הקרובה, יש לנו הזדמנות לעשות חשבון נפש פוליטי.
איך מניצחון מובטח לימין ערב בחירות מועד א', הגענו לארבעה סבבים ללא הכרעה, שהסתיימו בכך שרוב חברי הימין מוצאים את עצמם בספסלי האופוזיציה, ומתכוננים לקרב חייהם. מחנה השמאל מציג את ההישג הגדול ביותר שלו בשנים האחרונות: החלפת שלטון נתניהו. לא בטוח שהם האמינו שזה יקרה, ובטח לא על ידי איש ימין אחר. במחנה הימין לעומת זאת סוערים הרגשות, והמהלך הוגדר כ"הונאת הבחירות הגדולה ביותר".
באופן אישי אין לי בעיה עם חילופי שלטון. יש לי בעיה עם גניבת שלטון, והפרה בוטה של הבטחות בחירות. בנקודה מסוימת הבין בנט, שהוא חצה את נקודת האל-חזור, והאופציות העומדות בפניו הן, ראשות הממשלה בממשלת טלאים עם פערי אידיאולוגיה עמוקים, או מחיקת ימינה. בואו נזכור, שגם בלי שכרון הגדלות של ראשות הממשלה, ימינה לא נהנית מתמיכה ציבורית רחבה. עוד בסיבוב הראשון בו ניסתה לרוץ, (גם אז מסיבות מגלומניות של יושב ראשה, שחשב משום מה שהוא מספיק חשוב לרוץ לבד), מצא את עצמו מחוץ לכנסת מתחנן לוועדת הבחירות לספור את המעטפות שוב מחשש לאי סדרים, שהתבררו למפרע כלא קיימים. אי הסדר היחיד היה, הבחירה התמוהה שלו להיפרד מהציונות הדתית, שהביא אותו לשולחן הפוליטי, ולנסות את מזלו לבד. בצ'אנס השני שקיבל, הוא ביצע הונאת בחירות משמעותית. נראה שבתת-מודע הציבורי, ידעו למה לא לבחור בו כבר בסיבוב הראשון.
בנט נהנה כרגע מחיבוק דוב תקשורתי. אפילו האנרכיסטים של הדגלים השחורים, פצחו במפגן תמיכה מול ביתו ברעננה. מאוד "אמין", שאותם אנשים תומכים במועמד ימני שכונה על ידי חברת כנסת מהרשימה המשותפת כ"נתניהו על סטרואידים". הניגוד בהלך הרוח התקשורתי מרתק, הבחירה במי לחזק ואת מי להשמיץ, נגזרת בצורה ישירה מפוטנציאל הפגיעה בנתניהו. ככל שהפוטנציאל גדול - החיבוק גובר. מעניין היה לקרוא את הסקר שהתפרסם לפני כמה שבועות תחת הכותרת "מי האשם העיקרי שלא קמה ממשלת ימין", והאופציות היו, בנט, נתניהו וסמוטריץ. לאן נעלם סער? מדוע זה בסדר, שבנט יפר את הבטחת הבחירות שלו, אבל לא בסדר שסער יפר? נראה שמישהו דחף את בנט תחת גלגלי השיח הציבורי של הפרות הבטחות בחירות, בזמן שסער שומר על שלו בקנאות הרחק מעין כל. כשבנט החליט להפר וללכת על המהלך, התקשורת שכחה מהכל, ועכשיו הוא על הגל, עד שכבר לא…
לאחר שכל זה נאמר, יסלחו לי חבריי הימניים, שאני לא שותף לנהי שלהם על אובדן המדינה והליכתה לשאול.
אמנם, לא זו התוצאה שרבים קיוו לה, בטח לאור העובדה שקבוצה גדולה מסתובבת בתחושה שגנבו לה את המדינה או לפחות את הקול. עדיין אולי דווקא חילופי שלטון יעשו טוב לציבור, כאשר הנהגה הקודמת התבצרה והתבססה בדילים, קומבינות ויותר מכל אחיזה איתנה בכיסא. הממשלה החדשה והשברירית, המורכבת בעיקר משנאה תהומית לראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו, תבין שהכל יכול לקרות. אני לא צופה את התפרקות הממשלה בתוך חודשים ספורים. אבל יהיה מעניין לראות אותם מתגברים על הפערים, כאשר הדבק המחבר ביניהם, שנאת נתניהו, יתחיל להתפוגג.
יש נטייה לנתניהו לצייר את אלו שלא הולכים לפי גחמותיו, כלא-ימניים, משל הוא מחזיק את המפתח להגדרה מיהו ימני. בדיוק כמו החרדים שמחזיקים את האישור למיהו חרדי ולמי מותר לשים כיפה. היה מרתק לראות את השנאה שהפנו לשיקלי, כשהתברר שהוא מתפלל בבית כנסת רפורמי, והחלטת בג"ץ בנושא הגיור לא מטרידה אותו, ואת האהבה שהוא קיבל כשהוא פרש מימינה. מסתבר שאנחנו מעריכים אנשים, רק כשהאידיאולוגיה שלהם מסתדרת עם שלנו, ולא על זה שיש להם אידיאולוגיה איתנה שמנחה אותם.
קראתי את ההסכמים הקואליציוניים, ואת הרעש וזעקות השבר מהצד הימני והחרדי של המפה הפוליטית, בעיקר שמעתי שם זאב זאב. תנו לי רגע לשים מראה למציאות שלנו. מה שראינו ברחובות הערים המעורבות בחודש האחרון, קשור ישירות לאובדן משילות והרתעה, שנתניהו אחראי לה. הוא מאשים את בנט בהפקרת הנגב. יש בכלל נגב? או שהכל שם נשלט על ידי כנופיות פרוטקשן ובדואים אלימים? איפה היה נתניהו 12 שנים כשתושבי הנגב התחננו למעט משילות? מה לגבי הסדרה או עצירת הבניה והתפשטות הבניה הערבית הלא חוקית? מה עם פיצול תפקיד היועמ''ש, שנתניהו כל כך מרבה להאשים בכל מה קורה כאן. וכמובן התקשורת, שק החבטות של נתניהו: למה הוא נתן תספורות לערוץ 10 ולא נתן לו לגווע? למה להקים תאגיד שידור מכספי ציבור, בידיעה ברורה שהוא יצטרף למחול השדים נגדו? למה לא להצטרף לקולות נגד סגירת גלי צה"ל, תחנה שמזמן איבדה כיון והפכה מהבית של החיילים, לבית של אויבי החיילים? ועדיין לא דיברנו על ביטחון אישי במרחב הציבורי בשכונות רגילות, הזרמת כסף לחמאס, ואי רצון מובהק לקבל החלטות בנושאים חשובים.
בשורה התחתונה לנתניהו יש לא מעט זכויות. הוא היה ראש ממשלה נהדר, אבל לחובתו עומדים גם לא מעט דברים, שהוא נהנה להכפיש איתם את הצד השני. "בנט ימנע תקיפה צבאית באיראן", כאילו שלא מדובר בטיעון תיאורטי על גבול המגוחך. הרי גם נתניהו כראש ממשלה נמנע מתקיפה צבאית באיראן, בנתיים.
מה באשר לקיצוץ הקצבאות ועולם התורה? אף אחד לא לומד תורה או מביא ילדים כדי ''להרוויח'' ביטוח לאומי…
בסופו של דבר בנט הוא איש ימין, אמנם מגלומן עם כמות מנדטים קטנה מהמפלגה הקטנה באופוזיציה, שכנראה הכיסא קרץ לו יותר מכל. אבל בשיתוף שאר מפלגות הימין, לא תהיה פה מכירת חיסול של ארץ ישראל. מזכיר, שבמשך שנות כהונתו של נתניהו פונו לא מעט התנחלויות, שטחי C לא הוסדרו והרשות הפלסטינית עובדת ללא לאות לחזק בהם את האחיזה. אפילו מפינוי היישוב היחיד שנתניהו הבטיח לפנות - חאן אל אחמר הוא התחמק, וכבר יש חאן אל אחמר ב'
יכול להיות שמעז יצא מתוק, ודווקא בנט ירצה להראות שהוא לא איבד את הדרך לגמרי, ויעשה מהלכים ימניים מרחיקי לכת. אין ספק שהדרך להקמת הממשלה הזו הייתה לא כשרה, גרמה לאובדן אמון שגם ככה לא במיטבו, בפוליטיקה.
לא זכורים לי מקרים רבים, בהם פוליטיקאים לקחו קולות ממחנה מסוים, והעבירו אותם לצד השני ברגל גסה. חושבני, שאפשר להרגיע את הפאניקה, ולתת לממשלה הנכנסת כמה ימי חסד.
הצד השמאלי ינסה להוכיח לבוחריו, שנאמנותם הייתה מוצדקת, ולאחר 22 שנות יובש פרלמנטרי, היה כדאי לחכות לרגע הזה.
מסופקני כמה נזק הם יצליחו לעשות.
חשוב מכל לזכור: יש בורא עולם שמנהל הכל, והוא מחליט מה יקרה ואיך. לא בנט, לא לפיד וגם לא נתניהו באמת מנהלים כאן.
אל לנו לחשוש! אנחנו בידיים טובות.