אאא

בפתח הדברים, גילוי נאות: אני לא אובייקטיבי בנוגע לחה"כ לשעבר אליהו ברוכי. לא, לא בגלל היותי עובד לשעבר בלשכתו. אני פשוט חבר שלו. נפגשנו לראשונה בשנת תשע"ח מעט לפני הבחירות לרשויות המקומיות בפתח-תקווה. ברוכי, באותם ימים חבר מועצה ויו"ר יהדות התורה בעיר, הציע לי לנהל את קמפיין הבחירות המקומיות. נפגשנו כמה פעמים ודיברנו על הצורך לייצר לקהל הפתח-תקוואי, גם החרדי, תכנים דיגיטליים. כך נוצר גם הקשר המקצועי עם יוני איזנשטיין המוכשר (אפרופו גילוי נאות: אני לא אובייקטיבי), ומעט מאוחר יותר הפורמט הזה הועתק לשמחתנו גם לבחירות הארציות (שהתקיימו שוב, ושוב ושוב).

החברות נמשכה גם בכנסת. הח"כ הצעיר בעט בכל גינוני הכבוד המינימאליים שהתפקיד מחייב, והמשיך להתנהג "כאחד האדם". לא, לא בנסיעה ראוותנית בתחבורה ציבורית או בתמונות מביכות בחוף הים. אבל כן בשיחה בין אישית. בזמינות אין סופית לפניות הציבור ובקשר המיוחד עם כל גוף או אדם שפגש אותו בתפקידו. "אתה לא עובד אצלי - אתה עובד איתי", זה משפט שכל העובדים בלשכה שמעו ממנו רבות.

על דברי המשנה באבות "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", ישנה אמרה מוכרת שאני לא יודע מי חתום עליה. אני בכל אופן שמעתי אותה לראשונה בשמו של הרב הראשי לישראל הרב יצחק הרצוג זצ"ל: "אהוב את המלאכה שברבנות, ושנא את הרבנות שברבנות".

האם חבר הכנסת לשעבר אליהו ברוכי מכיר את האמרה הזאת? האמת, לא בדקתי. אבל הרגשתי שהאמרה הזאת מאפיינת היטב את עבודתו כח"כ. הכנסת היא מקום שמייצר מלאכה ושררה כאחד. ברגע אחד אתה מוקף בפניות שונות (אגב, ידעתם שכל הפוליטיקאים החרדים ללא יוצא מן הכלל, מוצפים - אין לי מילה אחרת - באין ספור פניות ציבור? מדובר בהיקף פניות שלא קיים באף לשכה של ח"כ מהציבור הכללי. בדקתי. זאת עובדה שראוי להקדיש לה טור נפרד), ומצד שני ברגע אחד אתה זוכה בהמון שררה. מוזמן לנאום, להתראיין, לסייר או סתם "לכבד אותנו בנוכחותו". עמדתי שם לידו כשהגיעו הפניות הרבות והשונות. הפניות של המלאכה שברבנות והפניות של הרבנות שברבנות. ראיתי במה הוא התאהב ואת מה הוא שנא וממש התקשה להתרגל (למעשה, הוא לא הצליח להתרגל).

דוגמאות? יש המון. כל מי שבא במגע עמו יעיד על כך. הנה דוגמה אחת שלא נראה לי שידועה למישהו: כשאליהו נכנס לכנסת, במסגרת ההסכם בין יהדות-התורה לליכוד הוא התמנה לתפקיד סגן יו"ר הכנסת. את התפקיד היו צריכים לאייש ברוטציה נציג מטעם דגל התורה (אליהו ברוכי), ובמחצית השנייה של הקדנציה (לו הממשלה הייתה ממשיכה להתקיים...) נציג מטעם אגודת ישראל. שלא במפתיע נוצר קשר מיוחד בין יו"ר הכנסת יריב לוין לסגנו החדש. כחלוף זמן, הציע היו"ר לסגנו ח"כ ברוכי להיות חבר בוועדה של "פרס יושב ראש הכנסת". מדובר בתפקיד שלא מחייב הרבה מלאכה, אבל כן מעניק רבנות. כח"כ חדש ויחסית אנונימי אתה יושב סביב שולחן אחד עם אנשים בכירים בחברה בישראל, ובכלל, מדובר במינוי משמח שמעיד מה חושב עליך יו"ר הכנסת. בקיצור, כעובד בלשכתו שמחתי מאוד מההצעה. למחרת, אליהו אומר לי שהוא בדק את התאריכים של הישיבות בנושא, וזה אמור להימשך גם אחרי הרוטציה שלו כסגן.

מה הבעיה? שאלתי.

"אין לי ספק שיריב הציע לי את התפקיד בגלל שאני סגן שלו. אני רוצה לומר לו שישקול זאת שוב כי לא בכל ההליך אני אהיה סגן שלו".

נהניתי מהכנות של הפוליטיקאי הצעיר אותה הכרתי מזמן, אבל לא הסתרתי ממנו את דעתי שהפעם מדובר על ויתור מיותר. 

טוב, בנושאים כאלו הח"כ לא נהג להתייעץ עם אף אחד חוץ מעם יושרו הפנימי. הוא מיהר להתקשר ליו"ר הכנסת והציג בפניו את הבעיה וביקש ממנו לשקול שוב את המינוי. מאוחר יותר קיבלתי דרישות שלום מיושב ראש הכנסת שמכיר ח"כ אחד או שניים, על כך שהוא לא נרגע מהיושרה של הפוליטיקאי החדש.

זהו. זה לא פוסט פרידה. קל לחשב את התרחיש הפוליטי שיחזיר אותו חזרה לכנסת כדי להמשיך לשרת את הציבור. אבל זאת נקודת זמן מספיק חשובה כדי לציין ולהוקיר את פעילותו עד כה, ואני יודע עד כמה אני כותב כאן כעת לא רק בשמי.