פרק ב': בכתבה הקודמת סיפרנו על ספר מאת מחבר בן זמננו, 'תלמוד בתרא' מאת הרב ישראל נתנאל רובין, שחיבר גמרא על מסכת עוקצין מסדר טהרות שאין עליה תלמוד בבלי, ובסגנון ועימוד הספר חיקה באופן מדויק את צורת הגמרות הנדפסות. מכאן אנו עוברים לפולמוס שסער לפני כמאה וחמישים שנה סביב ספר דומה, 'סדרי טהרות' מאת הרבי מראדזין, הרה"ק רבי גרשון חנוך הניך ליינר זי"ע.
'סדרי טהרות' על מסכת כלים יצא לאור בשנת תרל"ג (1873) ובראשו עשר הסכמות, ביניהן הסכמתו של גדול הדור, הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, ועוד הסכמות מגדולים מפורסמים, כמו בעל ה'שואל ומשיב' הגאון המפורסם רבי יוסף שאול נתנזון, בנו של מרנא הנצי"ב רבי חיים ברלין, בנו של מרן החתם סופר רבי שמעון סופר מקראקא, ועוד.
המחבר חיקה את צורת הגמרא המוכרת לכל פרטיה, מלבד פרט אחד שמשום מה אולי לא שם לב אליו – הגמרא שלו התחילה בדף א', ולא בדף ב' כמקובל. מטבע הדברים משך הספר תשומת לב רבה, ותשבחות ומחמאות זרמו אל המחבר מכל עבר.
אולם לאחר כשנה וחצי, נקטעה החגיגה פתאום. כרוז נדיר בחריפותו שפרסמו רבני וילנה בעיתון 'הלבנון', קונן על כי "בדור יתום הזה הרים אחד מהמחברים את ראשו לקבץ על כל משנה ממסכת כלים מהש"ס ומהתוספתא ומהמדרש ג"כ השייכים לפי דעתו למשנה ההיא, ויכנה אותם בשם "גמרא". ואוי לעיניים שכך רואות, בעוונותינו הרבים, ואוי לנו שכך עלתה בימינו!"
לדעת רבני וילנה, "אחרי חתימת כל התלמוד, קדש הקדשים, לא איתא עוד אינש על כולא יבשתא, אשר יבוא אחר המלך [...] לעשות כמתכונת התלמוד הקדוש, הנחתם בגושפנקא קדישא בימי רבינא ורב אשי". בכעסם כי רב, הוסיפו רבני וילנה גם דברי זלזול בעבודתו של הרבי מראדזין עצמה: "והמחבר הנ"ל חיברם הבל להבנת פירוש המשנה דכלים שם בחיבורו אשר כינה אותן בשם "גמרא", ובאמת נראה לכל כי אין להדברים ההם שום יחס ושום קשר אל דברי המשנה ההיא אשר הובאו עליה הדברים הללו מהש"ס שבמקום אחר".
על הכרוז חתמו כמה מרבני וילנה, ובראשם רבי בצלאל הכהן ורבי יוסף סקביץ, המוכרים ללומדים מהגהותיהם על הש"ס, 'מראה כהן' ו'פורת יוסף', הנדפסות במהדורות הנפוצות של ש"ס וילנה. האירוניה היא, שרבי בצלאל קיבל מן הרבי מראדזין את ה'סדרי טהרות' מייד לאחר צאתו לאור, ושלח לו בתמורה את ספר השו"ת שלו, 'ראשית בכורים', יחד עם מכתב ברכה חם. ברם, כעבור שנה החליט לצאת נגד ה'סדרי טהרות' בחריפות כזו, ולא הסביר ונימק מדוע חזר בו לפתע. כפי שנראה, זהו רק חלק מן המסתורין האופף את הפרשה כולה.
לרבי מראדזין, מצידו, לכאורה לא היה מה לחשוש מרבני וילנה. הרי היו בידו עשר הסכמות על הספר, ביניהן הסכמתו של גדול הדור, רבי יצחק אלחנן ספקטור מקובנה. לשמו של רבי יצחק אלחנן ספקטור חרדו כל מיליוני היהודים שחיו אז באימפריה הרוסית, ומעמדו הציבורי היה ודאי גבוה בהרבה מזה של רבני וילנה. אולם במהרה גילה הרבי מראדזין, כי הדברים אינם כה פשוטים, ועל כך נדע בפרק הבא...
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com