כרחם אב על בנים, ימי בין הזמנים, עם הבן והבת נהנים מה שכל השנה חולמים צוחקים ומשחקים.... לומדים ומשתעשעים,
הדלת נפתחת בצעקה איומה:
"בורודיאנסקי
בוא מהר יש פה החייאה..."
והשכן הצדיק בגבורה נושא בידיו ילדון בלא הכרה, אני משכיב על הרצפה ומתחיל בהחייאה, דקות הנצח לך דומיה, הידים לוחצת כמכונה, מתחנן לצוות לעזרה, הלב הקטן במלחמה, ולפתע אות חיים בחמלה, חזר הדופק והגיע עזרה,
עשרים דקות עבודה, צוותי מד"א ואיחוד הצלה, בחוץ רעש והמולה, התקהלות שלא בשגרה, ברמב"ם נלחמים, טראומה וניתוחים, הצוות משקיע להציל חיים.
בבית, הילדים יוצאים מהחדרים נבוכים, חיוורים, וכואבים, שואלים, הקטנה עם התהילים, הגדולה בבכי תמרורים, מתפללים על ילד שלא מכירים.
חולפות השעות, רצות השמועות, טלפונים מארבע קצוות, ואז הטלפון מהעסקנים, דודי ירד ללקוט שושנים, ילד קטן ללא חטאים, נלקח בגזירה של בעל הרחמים,
אברהם ישעיהו החמוד,
מעולם לא נפגשנו קודם, וכשנפגשנו לא דיברת, עשינו הכל להצילך, נלחמנו והיה קשה, אך כנראה בורא עולם זקוק לעוד קרבן ציבור, כדי שמשיח ילחץ כבר על הידית.
חמוד, יש לי בקשה קטנה: כשאתה עולה, אל תרפה, אתה קטן, אתה זך, אתה מתוק, אתה טהור, הפנים הקדושות שלך לא משים ממני כל הזמן. אל תדאג חמוד!
שם, כולם יאמצו אותך כולם יחבקו אותך אבל.... בבקשה, בבקשה: תדרוש משיח עכשיו! אל תסכים לשום דחיות ופשרות, פשוט תדרוש עכשיו!
0 תגובות