אאא

הילד שלכם חזר הביתה מהקעמפ. כששוחחתם איתו בטלפון הוא נשמע כל כך מאושר, עסוק בעשייה, פעילות, חוויות עוצמתיות, טיולים, לימודים, חברים, ואתם? מאושרים! רציתם את זה עבורו, שילמתם הרבה כסף כדי שיספוג חינוך בדרך של שמחה והנאה.

והנה הוא נכנס הביתה, אתם כבר רוצים לשמוע איך היה, הכנתם לו את האוכל האהוב עליו, אפילו תליתם שלטים ואתם מצפים לראות ילד מלא בהתלהבות וחיות שלא שוכח להודות לכם על המאמץ וההשקעה.

אבל במקום זאת נכנס הביתה ילד סחוט מעייפות שרק רוצה לישון. וכשהוא קם, הוא משתף מעט מאוד, עצבני, מרוחק, לא משתף פעולה, והמילים היחידות שהוא מוציא זה תלונות על כמה שמשעמם לו ולא טוב לו, מתבכיין על דברים פעוטים - מה שלא עשה מעולם ואולי אפילו מציק לאחיו.

זה כל כך מאכזב אתכם. היכן ההערכה שלו? איפה הילד המאושר איתו דיברנו בכל ערב בשבועיים האחרונים? מה קורה פה?

התסכול של ההורים לגיטימי לחלוטין. אך לפני שאתם מדביקים לילד תוויות ומגיבים לו באופן שרק יוסיף שמן למדורה, חשוב להבין מה הרקע להתנהגות הזו: אלה סימפטומים שמאפיינים מעבר חד וקיצוני. לרוב הם חולפים כעבור מספר ימים, הילד מתרגל לשגרה והחוויות שעבר חוזרות לצוף אצלו כאירוע מרגש, חד פעמי ויוצא דופן - והוא ישתף אותן בנדיבות רבה יותר.

מדוע זה קורה?

הבן שלכם היה בפעילות אינטנסיבית מאוד 24/7. לא היה לו רגע דל, הכל סביבו קרה בעוצמות מאוד גבוהות, והמעבר החד לשגרה שבבית מורכב וקשה עבורו. פתאום נוצר חלל ריק, החסר מורגש והוא לא יודע איך להכיל ומה לעשות עם ההצפה אותה הוא חש. אין לו מילים לבטא זאת והוא מספר לכם על תחושותיו דרך התנהגותו.  

הנפש זקוקה לזמן הסתגלות כדי להכיל מעברים חדים כאלו. נסו להיזכר במצבים שאתם יצאתם מהשגרה - איך הייתה חוויית החזרה שלכם? איך הרגשתם והתנהגתם?

ישנו קושי דומה מעט במעבר בין השבת שמלאה בקדושה, בזמן משפחתי, התנתקות ורוגע אל יום ראשון ושגרת העבודה הלחוצה. לפעמים קשה להתניע את השבוע וזה לוקח זמן, למרות שזהו מעבר שקורה לנו מדי שבוע, אנחנו עדיין מתקשים להתרגל לכך.

נפש הילד צעירה והמעבר הוא כל כך עוצמתי וחד שלוקח לו מספר ימי הסתגלות כדי לחזור אל השגרה ולקבל אותה.

אז מה עושים?

1. זכרו: זה מצב זמני

קודם כל, חשוב להירגע ולזכור שזו התנהגות זמנית שתחלוף בקרוב. יתכן שתחוו מספר ימים של קושי, אך זהו מצב שבאופן טבעי ישתפר מיום ליום. עצם המודעות תסייע לכם להכיל את הסיטואציה ולא להיבהל או לכעוס על הילד, וכך תוכלו לסייע לו להביע במילים את הקושי שהוא חווה ויחד תוכלו לחשוב מה יסייע לו.

2. פחות תסכול, יותר הכלה

הבן שלכם קם בבוקר, התפלל, אכל ארוחת בוקר והחל לחפש לעצמו תעסוקה וכשלא מצא הוא פותח בתלונות: 'משעמם לי, מה עושים היום, לאיפה הולכים, אוף משעמם פה בבית, נמאס לי'. אתם מנסים להסביר לו שהיו לו מספיק חוויות וכדאי שקצת ינוח, אבל זה ממש לא מספק אותו והתלונות עולות שלב: 'כמה רע בבית, חבל שבכלל חזרתי, עדיף להישאר בקעמפ' ועוד פנינים.

בשלב הזה אתם עלולים להגיב לו בכעס שנובע מתסכול ואכזבה ולהתרעם עליו מדוע הוא מחפש עוד אטרקציות, לא מספיק כל מה שקיבלת? למה אתה אף פעם לא מעריך?

תגובה כזו עלולה להחמיר ולהעצים את התגובתיות של הילד ואת תחושת חוסר האונים שלו ושלכם.  

במקום זאת, נסו לפתח איתו שיחה כיצד הוא חווה את המעבר בין הקעמפ לבית, להתעניין בחוויות שעבר. תוכלו גם לשקף לו שזה מעבר חד וייקח מספר ימים להסתגל חזרה לשגרה. הקשיבו לדעתו והגיעו ביחד לפתרון מה יכול לסייע לו. ההכלה שלכם, ביטוי הקושי במילים ומציאת דרכי פתרון תסייע לילד לצלוח את הימים האלו בקלות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חינוך ילדים' ותישארו מעודכנים

3. הצבת גבולות

אם הילד חוצה גבולות ומרשה לעצמו להתנהג בחוצפה או להציק לאחיו, חשוב להציב מולו גבול מיד. תוכלו לומר לו: 'כשאתה מדבר בחוצפה או מציק לאחיך זה גורם לנו לכעוס עליך וזה יוצר הרגשה לא נעימה בבית. אנחנו שמחים שחזרת ומחכים לשמוע את החוויות שלך מהקעמפ, ואם אתה מרגיש קושי אפשר לדבר עליו ולחשוב ביחד מה ניתן לעשות, אך אנחנו לא מקבלים התנהגות כזו'.

מלבד היתרון החינוכי בהצבת הגבול, אתם למעשה מנכיחים את ההרגשה והציפיות שלכם מהילד ואת הרצון לסייע לו ולמצוא דרכי פעולה יחד.

נתתם לילד מתנה לחיים. גם אם זה לא מרגיש לכם כך עכשיו, אתם הורים מדהימים והילד זוכר זאת ומעריך מאוד.

ציפי אהרונוב היא מטפלת רגשית בפסיכודרמה MA ומנהלת מרכז 'חיבורים' - טיפולים רגשיים, סדנאות והרצאות