וְכֹל מַאֲמִינִים שֶׁהוּא תָּמִים פָּעֳלוֹ

ליטאי, חסידי, חב"די וברסלב; איך נראה ראש-השנה שלכם?

האם באמת יש הבדל בין ראש השנה הליטאי לחסידי? כיצד נראה ראש השנה באומן ומהו ראש השנה החב"די? 'כיכר השבת' עם "ארבעה ראשי שנים הם"; כיצד נראה ראש-השנה שלכם? (יהדות, חרדים)

ישראל גינצבורג | כיכר השבת |
ערב ראש השנה באומן (צילום: חיים גולדברג, כיכר השבת)

בכל החגים יש הבדלי סגנונות בלבד בין העדות והחוגים, אך בראש השנה כמעט ומדובר בחגים שונים לחלוטין.

'אימת הדין' ששורה על האברך הליטאי פוסחת על הברסלבע'ר העליז שנוסע לאומן, וה'שמועס' שמוסר המשפיע החסידי אינו דומה לוועד שמוסר משגיח בישיבה ליטאית בערב ראש השנה.

'כיכר השבת' מציג "ארבעה ראשי שנים הם: ראש השנה הליטאי, ראש השנה החסידי, ראש השנה החבד"י וראש השנה באומן".

מה הראש-השנה שלכם?

ראש השנה הליטאי

מוישי, (21) הלומד באחת הישיבות הליטאיות הנחשבות משתף אותנו בניואנסים הקטנים:

"המשל הקלאסי מתאר את ראש השנה, כיום של מאזן חשבונות. כל בעל עסק בודק בסוף ובתחילת השנה רווחים מול הפסדים - וגם הקב"ה כביכול בודק מי מקדם את העולם ומי לוקח אותו אחורה. עובד שלא מקדם את העסק מפוטר או יורד לדרגה נמוכה יותר, ועובד שתורם לעסק מקודם לדרגה בכירה יותר וגם מקבל משכורת ומעמד גבוהים יותר.

"ראש השנה הוא יום של דין. והמטרה שלי היא לחזור בתשובה, לערוך חשבון נפש, ולהיות הגרסה הכי טובה של עצמי. מכיוון שאני מלא בעבירות, אני חייב לחזור בתשובה ולהוכיח לקב"ה שבשנה הבאה אני הולך להיות בן אדם טוב בהרבה, בכדי לקבל תפקיד וכלים לשנה הבאה".

האם אתה באמת מאמין שבשנה הבאה תהיה בן אדם טוב יותר?

"זאת שאלה כואבת שאני מעדיף כמה שפחות לחשוב עליה כדי לא להתייאש. מצד אחד כשאני מקבל על עצמי את הקבלות אני מרגיש שאני יכול וחייב לעמוד בהם, אך לצערי זה לא מחזיק מעמד לטווח הארוך. בעלי המוסר מציעים לקבל קבלה ממש קטנה אך משמעותית, אבל בכל שנה אני מקבל על עצמי קבלות גדולות ולא מחזיק מעמד. אני יודע שזה לא נכון לבחור בקבלה גדולה מדיי, אבל אני לא מסוגל להשלים עם זה שאשתפר רק בנקודה קטנה, ואמשיך להתמודד עוד שנים רבות עם הבעיות הגדולות והכואבות...".

האם אתה מרגיש שראש השנה מאיים עליך?

"בוודאי, ככה הוא אמור להיות. ראש השנה זה 'יום דין', ואתה לא מצפה שיהיה לך משפט שיקבע את גורלך כשאתה רגוע ועולץ. אף אחד לא אוהב לעמוד למשפט ולמבחן, אבל על כורחנו אנו נאלצים לתת דין וחשבון".

האם הלחץ הזה עוזר לך להתחבר לקב"ה?

"היום הזה לא אמור לגרום לנו לאהבת ה', ראש השנה הוא יום של דין וכמובן שדין לא אמור לגרום לקרבה אלא דווקא להבנת המרחק בינינו. בשונה מיום כיפור שבו אנחנו רואים את עומק רחמנותו של הקב"ה, ראש השנה אמור להוביל אותנו ל'יראת השם'. יראה היא הבנת הפער שבינינו לבין הקב"ה, והיא מובילה למרחק ולא לתחושה קרובה".

האם יש לך תובנה מעניינת שהתחדשה לך השנה?

"בכל שנה הייתי חושב על העבירות שלי, ועד כמה אני רחוק מהקב"ה, והשנה שמעתי באחת ה'שיחות' שהמחשבה על העבירות שלנו רק גורמת לריחוק ולא מקדמת אותנו לתיקון עצמי. תתאר לעצמך שאתה עושה מאזן ובודק מי מהעובדים שלך רציני ומי לא. אתה מזמן את אחד העובדים לשיחה על תרומתו לחברה, וכשאתה מתחיל לדבר אתו הוא מבכה על כך שהוא לא היה מושלם, והוא לא מפסיק להתנצל. אתה מנסה לנהל אתו שיחה רצינית על דרך מעשית לשיפור תפקודו בחברה, ובמקום לשתף פעולה הוא ממשיך לבכות על חוסר התפקוד שלו. היית רוצה להשאיר בעבודה עובד כזה? החלק הכי חשוב בתהליך הזה הוא להיכנס לתהליך של שינוי".

(צילום: יעקב נחומי/פלאש 90)

האם במבחן התוצאה הימים הנוראים אכן גורמים לייעול ושינוי פנימיים?

"אני בטוח שיש כאלו שאכן משתפרים, אך ללא ספק אתה נוגע בנקודה לא פשוטה. מה שכן - יכול להיות שבלי הימים האלו שבהם אנחנו מתמקדים במטרה שלנו בעולם הזה, היינו היום במקום הרבה יותר נמוך מבחינה רוחנית. אני אישית הרבה פעמים נמנע מחטאים כשאני רואה את ראש השנה מתקרב, והימים הנוראים מהווים עבורי מצפן רוחני גם אם הם לא משנים את חיי הרוחניים בצורה ישירה".

אתה מתאר לא מעט כאב ותסכול, האם זוהי הגישה הליטאית כפי שהיא משתקפת בספרי המוסר?

"ספרי המוסר מלאים בהדרכות כיצד לעבור את הימים הנוראים בצורה בריאה ומבלי להגיע למקומות של ייאוש, תסכול ותחושות של חוסר ערך עצמי. גדולי המשגיחים כתבו הדרכות מאד מפורטות כיצד להימנע מליפול למקומות האלו, ולמרות הכל - בשטח לא ראיתי הרבה אנשים שיודעים לבצע את זה בצורה נכונה. אפילו שמתי לב שלא מעט מבוגרים מעדיפים לברוח מהתחושות האלו ולהשיג תפקידים של "בעל תפילה", או "בעל תוקע" ולהתמקד בהם - רק בכדי לברוח מהבור הרגשי הזה", הוא מציין בחדות ליטאית.

"רק אם אפשר, אשמח אם תכתוב עוד משהו", הוא מבקש. "התיאור שנתתי לך מתאר חוויה קשוחה, אבל יש גם את הצד השני. היום הזה הוא יום של חיבור עצום לקב"ה, של אהבה גדולה, של קשר פנימי עמוק מאד שמי שלא חווה אותו לא יוכל להבין אותו. השילוב של מתח ואהבה, של דין ורחמים, ושל התובענות הפנימית הזאת, הוא שילוב שמצד אחד מלחיץ ולא נעים - אך מצד שני גורם לתחושה אדירה של חיבור ושייכות. אתה מרגיש ממש טוב עם עצמך, ואתה יודע שאתה עושה את הדבר הנכון. לראות את ראש השנה הליטאי כסבל בלבד זאת טעות. לא סתם בחורים מזמזמים במשך כל השנה את תפילות הימים הנוראים. בחורים מאד מחוברים למהות של היום הזה, ולמרות הקושי זאת חוויה שלא הייתי מוכן לוותר עליה", הוא מסכם בעיניים בורקות.

ראש השנה החסידי

אריה, בוגר ישיבה כלל חסידית התקשה מעט להסביר את האווירה החסידית של ראש השנה: "אתה לא תבין. אתה ליטאי, ומי שלא חווה ראש השנה חסידי לא יכול להבין במה מדובר. זה משהו שאי אפשר להסביר אותו במילים, חייבים לחוות אותו".

ובכל זאת, האם ברוב החצרות החסידיות מרגישים "אימת הדין", או שמרגישים יותר את "חדוות השם היא מעוזכם"?

"גם וגם. אני יודע שאתה כליטאי בטוח שבחצרות החסידיים לא מרגישים את אימת הדין, אבל במובן מסוים מרגישים אותו אפילו יותר. תבין שבחצרות החסידים משתמשים ברגש בכמות גבוהה. החוויה של "אהבת השם" גבוהה בהרבה, אבל גם הלחץ של "אימת הדין" גדול לא פחות. אתה חושב שאצל החסידים לא חוזרים בתשובה? שמחקנו את אימת הדין? ברור שהוא קיים, רק שהוא מתבטא עם הרבה יותר רגש וחיבור ופחות ממקום של הלקאה עצמית".

תוכל להגדיר לי את ההבדל בין כאב וחרטה - לבין הלקאה עצמית?

אריה הסתבך מעט בהגדרת התשובה, ו'אברומי' התערב בשיחה וסיפק לנו הסבר נוסף: "בכל שנה אני מקפיד להתפלל בימים הנוראים עם האדמו"ר. כשבחור ליטאי חוזר בתשובה הוא יוצא בסופו של דבר עם תחושה של אדם שפל וחוטא, ואין לו אינדיקציה לדעת אם הקב"ה אכן קיבל את תפילתו. כשאני מתפלל עם האדמו"ר אני 'מקבל אישור' לכך שאני בסדר. אני יוצא עם טעם נפלא מהימים הנוראים. ככלל, מילת המפתח בחסידות היא "שמחה": קח את כל המוטיבים שאתה מכיר ותוסיף עליהם המון שמחה".

(צילום: מרים אלסטר/פלאש 90)

"תראה", הוא עובר להתקפה: "הרבה ליטאים אמרו לי שהם מביטים בעמודים השמאליים של המחזור, וסופרים את השעות עד לצאת החג. אני מבין שהם יוצאים בסופם של הימים הנוראים עם תחושה של חוסר ערך עצמי. אצלנו זה לא קורה, אצלנו זאת חוויה. כשאני מבקש סליחה מהקב"ה זאת חוויה, כשאני כועס על עצמי זאת חוויה, ולחוויה הזאת תמיד יש טעם טוב. אני בטוח שהקב"ה סולח לי ואוהב אותי. כשאני חוזר בתשובה בחודש אלול, אני כבר יודע שבמוצאי יום הכיפורים ה'רבה' יערוך 'טיש' מלא שמחה על כך שהעוונות שלי התכפרו, ושאני הולך לצאת מהימים הנוראים עם טעם טוב. אתה יודע איזה ריקודים יש אצלנו במוצאי יום כיפור?

"זה ההבדל בין הלקאה עצמית לבין חזרה בתשובה - כשאתה חוזר בתשובה אתה יוצא עם טעם טוב ובהרגשה של התנקות, כשאתה עסוקה בהלקאה עצמית אתה נשאר עם טעם רע של חוטא ופושע, ואף אחד לא יכול להישאר לאורך זמן עם תחושה כזאת", הוא פוסק בנחרצות.

האם לדעתך יותר קל לחוות את הימים הנוראים כליטאי או כחסיד?

"אני אישית התפללתי לא מעט פעמים במניין ליטאי. הרגשתי שזה יבש מדיי בשבילי. חשתי המון כאב, ייסורי מצפון ופחות מצאתי את השמחה. אבל אני חייב לומר לך שדווקא הכרתי כמה חסידים שהיה להם קשה להכיל את כמות הרגש הגבוהה בתפילות החסידיות, והם הרגישו הרבה יותר רגועים דווקא במניינים הליטאיים".

"אגב", הוא מוסיף, "אם כבר דיברו על ההבדלים בין חסידים לליטאים, תקופת הימים הנוראים של החסידים גדולה בהרבה מתקופת הימים הנוראים של הליטאים. אצל הליטאים התקופה מתחילה בא' אלול, ומסתיימת ביום כיפור. אצל החסידים לעומת זאת כמעט כל האדמו"רים מדברים על הימים הנוראים המתקרבים חודשים ארוכים לפני אלול, ויש אצלנו עניין גדול בהושענא רבה שזה גמר החיתום, וגם את "זאת חנוכה" שבחצרות החסידים נתפסת כחיתום הסופי של גמר הדין. לעומת זאת לא תמצא ליטאי שמרגיש תחושה של חיתום הדין ביום האחרון של חנוכה".

ראש השנה החב"די

לעומת התפיסה הליטאית שמציבה במרכז ראש השנה את הגדרתו כ"יום דין", והתפיסה החסידית הקלאסית שמשלבת "גילו - ברעדה", האווירה בבית הכנסת החב"די אמנם רצינית ו'כבדה', אך מוטיבים של פחד ורעד אינם קיימים כמעט.

"זו אווירה של ניצול של יום מיוחד, שאין לפספס בו רגע. לא תשמע אנשים צועקים או בוכים בקול גדול על חטאים ועוונות שעשו, התפיסה החב"דית עוסקת בעיקר במהותו של ראש השנה כיום הכתרת המלך ופחות בהגשת חשבון על עברות ספציפיות שעשינו", אומר לנו ר' אברהם גולדשמיד מחבר הספר "משנת חב"ד".

מה המשמעות של ראש השנה בתפיסה החב"דית?

"מצוות היום של ראש השנה נעשית בשופר, כמאמר חז"ל "מצוות היום בשופר". ומשמעותו של השופר הוא בכדי להחזיר את המלוכה, כדברי הגמרא "אמרו לפני בראש השנה מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. ובמה? בשופר". המלכת השם היא המטרה המרכזית שעומדת מול העיניים בראש השנה, והפרטים האחרים הם אמצעים או חלקים מההמלכה".

מצד שני, יש המון התייחסות לראש השנה כיום דין. קח את הפיוט של "ונתנה תוקף" שהוא מהסמלים הבולטים של ראש השנה: היום זה ללא ספק מוגדר כיום דין, אז כיצד ניתן שלא לחוש אווירה של פחד ביום הדין?

"אין חולק על כך שבראש השנה מתקיים דין, אבל חשוב לראות את התמונה המלאה: הדין הוא חלק מהמהות של המלכת הקב"ה. אז למרות שראש השנה הוא גם יום דין, וכל לב יהודי צריך להתמלא חרדה מאימת הדין, להתחרט על העבר ולקבל החלטות טובות על העתיד, אך יחד עם זאת בחב"ד הרבו והדגישו את החיבור לרובד העמוק והבסיסי יותר של המלכת השם.

"שתי תנועות אלו של יראת ה' ואהבת ה' משלימות אחת את השנייה. אבל כשיהודי יודע מה הבסיס ומה התוצאה, אז הצד הדומיננטי יותר מתבטא בבסיס של היום - והוא המצפן המשליך את הדרישות בראש השנה".

האם ניתן לומר שבחב"ד הדרישות מהמתפלל קלות יותר לביצוע מאשר במקומות אחרים?

"המשמעות של ראש השנה כיום ההכתרה של המלך, דורשת מהאדם תנועה של 'קבלת מלכותו' שהיא למעשה ההתבטלות לדרישותיו. זו דרישה גבוה מאוד. למעשה נדרש מהאדם לבטל את מכלול רצונותיו, ולהתמסר בכל נימי נפשו להקב"ה. זו הסיבה שראש השנה הוא בהחלט יום רציני. אבל הרצינות אינה מתבטאת בחשבון עונות אלא בביטול המציאות האישית ולקבל את מלכותו של המלך!".

באיזה רגש מתמלא חסיד חב"ד כשהוא נזכר באווירה של ראש השנה?

"כמובן שזה משתנה מאדם לאדם, אבל באופן כללי הרגש הוא כמיהה, כיסופין וגעגוע. אולי זה באמת מביא לידי ביטוי את ההבדל הבולט ביו התנועה הליטאית לחב"ד. באווירה הליטאית הרגש הוא של פקיד שאדונו עורך לפניו חשבון והוא מתמלא פחד, בעוד שבחסידות חב"ד הדגש הוא על 'אבא' שנעלם מהעולם, וכעת הגיע הזמן להמליך אותו בחזרה. זה רגש של צימאון, של התקרבות, של געגוע לחיבור בין האב לבנו".

ראש השנה באומן, אילוסטרציה (צילום: shutterstock, Kutsenko Volodymyr)

ראש השנה באומן

וכמובן שאי אפשר לדבר על ראש השנה מבלי לדבר על ראש השנה של חסידי ברסלב באומן.

נתן (26), חסיד ברסלב, שיתף אותנו באש הברסלבאית של ראש השנה: "כשחסיד ברסלב שומע את קול השופר של אלול, הוא נכנס לכוננות. זה נראה לכם הליטאים שאנחנו מארגנים לנו חופשה בראש השנה, אבל לפעמים מדובר במסירות נפש של ממש. אתה חושב שזה קל לרכוש כרטיס כשלא תמיד יש לך כסף, לארגן דרכון, מקום לינה, אוכל ועוד פרוצדורות רבות שלא תמיד יש לך כח לעשות אותם? אתה חושב שזה קל לי לעזוב את אשתי והילדים לכל כך הרבה זמן?! החל מראש חודש אלול אני יודע שאני הולך לעבוד קשה. זה דומה לצורה שבה הליטאי מתייחס לסוכות, כשהוא יודע שהוא נכנס לתקופת לחץ בה עליו למצוא אתרוג נאה ולבנות את הסוכה בזמן קצר. וכל זה בנוסף ליום ראש השנה וכוחם הגדול של הימים האלו כימי דין ורצון".

קשה לך לנסוע לאומן?

"הייתי מעדיף לוותר על ההכנות האלו. הרבה יותר קל להתכונן רוחנית לראש השנה מבלי להיות מעורב באינסוף פרוצדורות. גם לי מתחשק לשבת וללמוד ספרי חסידות ולהיכנס לראש השנה בשלווה ורוגע, ולא להיות מחויב להמון בירוקרטיות. תוסיף לזה את הדרמה של הקורונה, ותבין מה עובר על הברסלבע'ר כשהוא מסתובב בשדה התעופה באומן, ולפעמים אפילו בהונגריה או בטורקיה, תוך כדי שהוא קורא 'תיקוני תפילות', או 'תיקוני זוהר' ומנסה להתחבר לאווירת הימים הנוראים למרות הסביבה שלא מסייעת לו בכך. אבל כל הקושי הזה הוא רק בדרך לאומן - כשאתה מגיע לאומן אתה מבין שלמרות הדרך הארוכה, הקשיים והטלטולים, הכל היה שווה".

כשהברסלבע'ר מגיע לאומן, מה הוא רואה?

"אחרי שאתה מסיים עם ההכנות וההתמקמות במקום, ובמיוחד כשמגיע ערב ראש השנה, אתה מבין למה הגעת לאומן. בברסלב מייחסים ערך רב לערב ראש השנה. כולם צמים, אומרים תהילים, וה'ציון' צפוף כל כך שאין שם מקום להכניס סיכה. תשובה, דמעות, תהילים, תפילות ואווירה מרגשת ברמה שקשה לתאר. בערב ראש השנה מתחברים לברסלבע'ר ה"ראש השנה" וה"אלול" יחד עם העניין של אומן. והשיא מגיע כשכולם אומרים את ה'תיקון הכללי' במשך למעלה משעה, אבינו מלכנו וקבלת עול מלכות שמים... זה רגעים קדושים ומרגשים שקשה לתאר אותם בכלל. ולאחריהם מתחילה הרגיעה אחרי כל התקופה האינטנסיבית של ההכנות לנסיעה".

מה יותר תופס אותך, הנסיעה לאומן או המהות של ראש השנה?

"זה מתערבב. מצד אחד אתה רוצה להיות כל כולך באלול ומצד שני אתה חייב להתעסק בהמון פרטים. תחשוב שהיית מכניס את ערב פסח וערב סוכות לתוך אלול - זה מערבב לך בין העבודה הרוחנית לבין העיסוק בפרטים. זה הליך שמעורב בהמון פרטים טכניים וגם בהווי רוחני".

היית רוצה להפריד את זה?

"הייתי רוצה לנסוע לאומן כמו מלך במטוס פרטי ושכל ההכנות ירדו לי. אבל מהרגע של ערב ראש השנה כשאתה כבר נמצא באומן - לא הייתי מוותר על זה בחיים. האווירה של ראש השנה זה משהו מטורף שלא הייתי מוותר עליו בעד כל הון שבעולם".

תוכל לתאר לי בקצרה כיצד נראה ראש השנה באומן?

"בלילה הראשון רוב האנשים בתענית דיבור. יש מאמר של ה'רבה' שבלילה הראשון הוא 'מעביר' את כל האנשים שהגיעו אליו, ולכן מבחינת הברסלבער'ס הלילה הראשון הוא הזמן הכי דרמטי. כמובן שלמחרת התפילות רציניות ומאד ארוכות. כשהתפילה מתחילה ב-8 ומסתיימת ב-4 אחה"צ..."

התפילות באומן שמחות או עצובות? אימת הדין או אווירה שמחה?

"התפילה בברסלב מאד ייחודית. הנוסח ייחודי לאוקראינה כבר מאות שנים, ולא נגעו בו. לא תמצא באומן צעקות כמו ב'קרלין', וגם לא בכיות כמו ב'סלונים'. התפילה מורכבת משירים יפים ושמחים בסגנון הברסלבאי. באחד ה'מאמרים' ה'רבה' אומר שחשוב בראש השנה לחשוב רק מחשבות חיוביות ולהיות שמח. רבי נחמן אומר ש"אדם צריך להיות חכם לשמור על המחשבות שלו", אם תהיה בטוח שתהיה לך שנה טובה ושמחה, זאת השנה שתקבל. אז אין פחד ויש תפילות מאד נעימות. אבל מצד שני, חשוב להבין שתפילה של 7-8 שעות עם אלפי אנשים זאת תפילה מאד דרמטית, ככה שברור שמדובר ברמות גבוהות של רצינות ורגש, למרות שאין בכיות בברסלב".

האם אתה מרגיש את המשמעות של היום הזה כיום דין?

"כן, אבל המטרה שלנו היא להיות שמחים. אנשים באומן לא עצבניים, אנשים הולכים לדין בצורה אופטימית. אתה מכיר את זה שבמוצאי יום כיפור עושים סעודה והולכים בהרגשה חיובית? אז גם באומן בראש השנה אנשים הולכים בהרגשה טובה שהם זכו להגיע לאומן, והם יזכו לשנה טובה. אז כמובן שיש רצינות ביום של דין, אבל מתוך חיוך ושמחה".

"גם הרגע של ה'תשליך' מדהים", הוא מוסיף. "אלפי אנשים צועדים לאותו מקום, וכשחוזרים מהנהר כולם רוקדים מתוך שמחה על כך שזכו להגיע לאומן, ובוודאי יזכו לשנה טובה ומתוקה".

תרשה לי לשאול אותך שאלה ליטאית: אתם מתפללים בעיקר לרב'ה או לקב"ה?

"אנחנו מתפללים לקב"ה ובטוחים שיש לנו את העורך דין הכי טוב שיש. זה כמו שאדם מגיע למשפט, וגם כשהשופט קשוח הוא יודע שהעורך דין שלו ווינר שמנצח בכל המשפטים. זאת ההרגשה שלי בראש השנה - שאני נמצא במקום שאני מסודר. אבל ברור שהתפילות והתחנונים זה לקב"ה!

"במוצאי ראש השנה כולם שמחים. יש מאמר של הרבה שמי שהיה אצלו בראש השנה ראוי לו לשמוע כל השנה, ואז כל הברסלבי'ם שמחים ומאושרים. וזהו, אחרי הנחיתה אין הבדל משמעותי בין חסיד ברסלב לבין שאר הקהילות".

אז באיזה ראש השנה תבחרו? האם ראש השנה שלכם יהיה 'שמח' או 'רציני'? 'אימת הדין' או 'שמחת המלכת השם'? 'חשבון נפש' או 'שמחה ללא גבולות'? תלוי רק בכם. והעיקר - שיתקבלו התפילות ברצון, ונחתם כולנו בספר החיים.

הכתבה הייתה מעניינת?

תוכן שאסור לפספס

0 תגובות

אין לשלוח תגובות הכוללות דברי הסתה, לשון הרע ותוכן החורג מגבול הטעם הטוב.

טוען תגובות...
תוכן שאסור לפספס

עכשיו בכותרות
הנקראים ביותר
המדוברים ביותר