1:
״אתם נצבים היום כלכם לפני ה׳ אלקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל, טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך, מחטב עציך עד שואב מימיך, לעברך בברית ה׳ אלוקיך ובאלתו אשר ה׳ אלוקיך כרת עמך היום״.
השאלה הנשאלת, ״לעברך בברית ה׳ אלוקיך..״, על איזה ברית מדברת התורה? היכן מוזכר ברית זו?
חז״ל ובינהם ה״כלי יקר״ וה״אור החיים״ הקדוש מסבירים שמדובר פה על ברית חדשה, ברית שעומדת להיות עוד מעט מייד כשיעברו את הירדן לכיוון ארץ ישראל, ברית הערבות ההדדית.
עד עכשיו נידונו עם ישראל כל אחד על חטאי עצמו בלבד.
מי שחטא, חטא לעצמו, ומי שזכה, זכה לעצמו.
עם ישראל לא קיבלו עונש על מעשיהם של אחרים, גם לא קיבלו זכויות על מעשים טובים של אחרים.
כמו שראינו אצל קרח, שפנה משה אל הקב״ה ואמר: ״האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף״?
טענת משה היתה נכונה כיון שאז היתה ההנהגה של ״איש בחטאו יענש״ ואין אחד נענש על חטאו של חברו.
ואכן רק קורח ועדתו נענשו.
ראה הקב״ה שהנהגה זו לא עבדה טוב על עם ישראל, כיון שלאף אחד לא היה אכפת כשהאחר חטא.
אדם היה רואה את חברו או שכנו חוטא וזה לא הזיז לו, אף אחד לא חשב להתערב במה שלכאורה לא נוגע בו.
לאחר שאת הברית הקודמת בהר סיני חיללו עם ישראל במעשה העגל, החליט הקב״ה לעשות עם ישראל מייד בהכנסם לארץ, ברית חדשה שמבוססת על הכלל כולו, ״ברית הערבות ההדדית״.
לא עוד כל אחד לעצמו אלא כולנו ערבים זה לזה.
כשאחד עושה מעשה טוב, כל עם ישראל נהנה מזה.
אך חלילה כשאדם מעם ישראל חוטא, כל עם ישראל נענש וסובל בגלל מעשהו של היחיד.
ואיפה תחילתה של ברית זו? בחלוקת עם ישראל חציו להר גריזים וחציו להר עיבל כשהלויים באמצע בין שני ההרים, בהכריזם על מי הוא ברוך ומי הוא הארור, מעשהו של האחד,משפיע על כל עם ישראל.
2:
מצב חדש זה עודד את עם ישראל לקחת אחריות גם על מעשיו של השני.
משל למה הדבר דומה, לראובן שחתם ערבות כספית לשמעון.
יום אחד ראה ראובן את שמעון מבזבז את הכסף ללא צורך, את הכסף שראובן חתום עליו כערב, כסף שאם יאבד לשמעון, יצטרך ראובן להשיבו במקומו.
מה עשה ראובן, הוכיח את שמעון על בזבזנותו ולא נתן לא להמשיך כיוון שיודע ראובן שכל שקל שיבזבז שמעון, ירד בסופו של דבר מראובן, וכשמצילו, מציל בעצם את עצמו, כי זוהי בדיוק אחריותו של הערב.
כך היא הנהגה חדשה זו כעת בעם ישראל.
כשאדם רואה את חברו חוטא, כבר לא ירצה לעצום עין ולהתעלם כיון שחטא זה קשור ישירות גם אליו בדיוק כאותו ערב כספית לחברו.
יכול הוא להתעלם אך חטא זה ירד מ״משכורתו״ השנתית גם שלו.
אם כן מרגע שנכנסו לארץ ישראל התחילו כולם ללא יוצא מן הכלל להיות אחראים אחד על השני.
וכך חיים אנו בארץ ישראל עד עצם היום הזה.
חשוב לדעת שאדם שעושה מעשה טוב, יכול להציל עיר שלמה מעונש כמו שכתוב בתורה עם אברהם וסדום.
צדיק אחד מציל את כל השכונה.
ומזה נבין שאדם שעושה מעשה לא טוב, מזיק לא רק לעצמו.
מעשה אחד של אדם אחד משפיעים על חלק גדול מעם ישראל, ועלולים להענש איתו ביחד גם כל אלו שלא מיחו בו, אלו שהתעלמו ושכחו שהם קשורים אליו בעבותות של ״ערבות הדדית״.
3:
המקור הראשון שמוזכר בו ערבות הדדית בעם ישראל היה במקרה עכן בן זרח בימי יהשוע בן נון לאחר כיבוש יריחו.
כתוב שלאחר שיהושע כבש אותה בצורה רוחנית על ידי שבע הקפות, תפילות מיוחדות ותקיעות שופר, החרים את רכושה ואסור היה לאף אחד לגעת אפילו בחלק קטן מהרכוש המוחרם ככתוב בספר ״יהושע״.
זמן קצר לאחר הכיבוש פונה הקב״ה ליהושע ומודיע לו שחטא עם ישראל ברכוש המוחרם.
יהושע שלא שמע ולא ידע על מישהו שנגע ברכוש המוחרם ביקש מהקב״ה לדעת מי הוא החוטא.
הקב״ה שאין נסתר ממנו מסרב ״להלשין״ ומצווה על יהושע להפיל גורלות עד שימצא מי הוא האחד שחטא.
ואכן כך עשה, בתחילה הפיל גורל כדי לדעת מאיזה שבט נמצא החוטא.
לאחר שנפל הפור על שבט יהודה, עשה יהושע שוב גורל כדי לדעת באיזו משפחה נמצא העבריין, ואז עוד גורל כדי
לדעת מו בדיוק מאותו משפחה הוא זה שחטא.
על מי נפל הגורל? על עכן בן זרח.
והנה רואים אנו שאיש אחד חטא, ועל מי כועס הקב״ה? על כל עם ישראל.
ואם תשאלו, רגע, הקטע עם עכן בן זרח נשמע לנו מוכר?
ואכן מסתבר שיש לעכן דפוס התנהגות קבוע, ולא רק במלחמה זו של יריחו חטא וגנב לעצמו חלק מהרכוש המוחרם, כך נהג לעשות גם במלחמת גוג, במלחמת סיחון ושאר מלחמות שהיו קודם כניסת עם ישראל לארץ ישראל.
אם כן מדוע רק פה אחרי כיבוש יריחו בא הקב״ה בטענות לכל עם ישראל? מדוע רק עכשיו? מה עם שאר המלחמות הקודמות?
לפי מה שאמרנו הכל מובן.
עד כניסת עם ישראל לארץ לא נהגה הנהגה זו של ערבות הדדית.
עכן בן זרח אכן חטא וחזר וחטא על ידי שלקח לעצמו רכוש מוחרם שאסור לגעת בו, אך מעשיו אלו היו קשורים לעצמו בלבד ולא קשורים לכלל ישראל.
אך לאחר שנכנסו עם ישראל לארץ, השתנו הכללים ואותו מעשה של עכן, נהיה עכשיו נחלת הכלל.
חטא של האחד משפיע על כולם.
4:
כתוב ששאל ר׳ חיים ויטל את מורו ורבו האר״י ז״ל מדוע מתוודים בלשון רבים, ״אשמנו בגדנו גזלנו..״, מדוע לא בלשון יחיד ״אשמתי בגדתי גזלתי..״.
והסביר לו, שעם ישראל הרי הוא כולו כגוף אחד, וכל אחד מאיתנו הוא כאבר מן הגוף.
לא יעזור שנתוודה על עצמנו, כי עדיין חייבים אנו על חטאו של חברנו, על זה שראינוהו חוטא ולא מחינו.
לכן חייבים להתוודות בלשון רבים.
לפי זה מובנים עוד כמה עניינים.
איך יכול להיות שצדיקי הדור מתוודים על דברים שלכאורה אין סיכוי שעשו?
איך יכול להיות שכל איש מישראל חטא בכל רשימת ה״על חטא שחטאנו..״?
ועוד, איך כל איש מישראל אומר ״על חטאים שאנו חייבים עליהם סקילה, שריפה, הרג וחנק״?
היכול להיות שכל אחד מעם ישראל התחייב על דברים אלו?
אם כן לפי הסבר זה של ערבות הדדית הכל מובן.
כל אחד מישראל מתוודה על חטאיו של כל עם ישראל.
כשאחד חילל שבת בפרהסיה או עבד עבודה זרה והתחייב לא עלינו בסקילה, על כל עם ישראל לבקש סליחה איש אחד בלב אחד.
הרב אלישיב זכר צדיק לברכה הסביר לפי זה עוד עניין.
מדוע הכהן הגדול מתוודה על כל דבר קודם על עצמו, אח״כ על בני ביתו ורק אז על שאר עם ישראל, וגם אם כן מדוע לא מספיק פעם אחת שיתוודה בכללי על עצמו? מדוע חוזר על זה שוב ושוב ככתוב: וכיפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל.
וכך הסביר הרב אלישיב זצ״ל.
הכהן הגדול יודע ומבין שאם מישהו מבני ביתו חטא, הרי זוהי אשמתו שלו, כנראה שהיה פגם כל שהוא בחינוך שלו.
כנראה שלא העביר את ה״יידישקייט״ לבני ביתו כמו שצריך, כנראה שהעלים עין ולא מחה כשהיה צריך.
עוד מבין הכהן הגדול שאם חטאו אנשי עירו זה בגלל שלמדו זאת והושפעו ממשפחתו שהם היו אמורים ללמד את כל אנשי העיר כיצד להתנהג, הלא, משפחתו של זו של הכהן הגדול אמורים לשמש כמופת ודוגמא לכל האזור, ואם נמצא פגם באנשי העיר, כנראה שזה קשור ישירות לאנשי ביתו שקשורים ישירות אליו.
לכן מבין הכהן הגדול שעל כל חטא וחטא שהוא בא להתוודות, ראוי קודם שיאשים וינקה את עצמו, לאחר מכן את בני משפחתו, ורק בסופו של דבר את קהל עם ישראל.
5:
נמצאים אנו בערב שבת קודש אחרונה של השנה.
ישנם הסוברים שיש בכוחה של שבת אחרונה זו להשפיע רטרואקטיבית על כל שבתות השנה.
למי מאיתנו לא קרה שמשכנו עד הרגע האחרון את כניסת שבת קודש?
כמה פעמים הוצאנו את שבת קודש מייד על הכוכב השלישי?
אולי זאת הזדמנות טובה להשתדל להכניס את השבת הזאת עשר דקות לפני הזמן ולהוסיף תוספת זמן גם ביציאתה ויהי רצון שיחשב לנו דבר זה כאילו כך נהגנו בכל שבתות השנה.
עוד נקודה מעניינת שכדאי לדעת, ישנם האומרים שללימוד תורה בשבת יש ערך של פי אלף מלימוד ביום חול.
בברכת שבת שלום לכולם
עמירן דביר (דבורקין) הלוי